ג'ורגייה אד – פרקינסון, אלצהיימר ומדע חדש של תקווה

מקור

קווי דמיון מטבוליים מציעים דרך למניעת הפרעות ניווניות.

יוני הוא חודש המודעות לאלצהיימר ולמוח. אפשר לומר שהמודעות להפרעות נוירודגנרטיביות כמו מחלת האלצהיימר ומחלת הפרקינסון – אשר בהזדקנות הורסות בהדרגה תאי מוח – כבר בוערת.  מי מאיתנו עדיין לא הושפע באופן אישי על ידי גנבי האינטלקט והכבוד האלה?

עכשיו מחלת האלצהיימר, כמגיפה עולמית, כבר מטרידה כמעט שישה מיליון אמריקאים ו-50 מיליון איש ברחבי העולם.

מחלת הפרקינסון, ההפרעה הנוירודגנרטיבית השנייה בשכיחותה, פוגעת בכמיליון איש בארצות הברית ובכעשרה מיליון איש ברחבי העולם.

האם יתר מודעות היא אמנם התשובה? אומרים לנו שאין טיפולים טובים לפורענות זאת, ושאין מה לעשות מול גורמי הסיכון: גיל, היסטוריה משפחתית והגנים שלנו. וכך, מה שנותר זה לחכות בפסיביות, בחוסר אונים ובחוסר תקווה כדי לראות מי הבא בתור.

ברוב המקרים הפרעות אלה נחשבות "ספוראדיות" (אקראיות) ו"אידיופטיות" (ממקור לא ידוע). למרות שיש עדיין אי ודאות רבה לגבי הסיבות הבסיסיות, שתי אבחנות אלו מתאפיינות באי תקינות ברמה מיקרוסקופית שהופכת למטרה מפתה לחוקרים בעלי נטייה למציאת תרופות.

במקרה של מחלת האלצהיימר, המטרות של התרופות הנפוצות כוללות את המולקולות הבטא-עמילואידיות הידועות לשמצה שלה וסבכים נוירו-פיבריאליים.

במקרה של מחלת הפרקינסון, החלבון הרעיל האפשרי הוא אלפא-סינוקלאין, מולקולה הדרושה לתפקוד תקין של הסינפסות במוח. ברוב המכריע של מקרי הפרקינסון, חלבון זה מתגבש באופן לא תקין בצורת "סיבים רעילים" אשר נצברים במבנים חריגים שנקראים גופי לואי.

למרבה הצער, אין ספור $$$ חסרי תכלית זרמו בעשרות שנות מחקר כדי למצוא תרופות מתוחכמות כנגדם וכנגד קנדידטים אחרים, שהובילו בדיוק לאפס תרופות עם יכולת לעשות שינוי משמעותי במסלולים אלה, עד כה.

אבל התקווה קיימת. . . אם יודעים איפה לחפש אותה. מה אם החריגות שנראות כמו פלאקים, סבכים וגופי לואי אינם האשמים האמיתיים בסיפור? במרדף אחר סיבות שורש אמיתיות, האם אלה מעשיות פתולוגיות המפתות מדענים סקרנים בריחם? במקרה של מחלת פרקינסון, מאמר ביקורת חדש שפורסם השבוע על ידי קבוצה בינלאומית של מדעני מוח אירופאים טוען כי אלפא סינוקלאין הוא לא יותר מאשר פתיון – עובר אורח תמים שרק נראה אשם בדרך מקרה.

במקום להסיח את דעתנו על ידי גורמים מרשימים מתחת למיקרוסקופ, סביר להניח שנקבל תמורה טובה יותר אם נסתכל אחורה בתמונה הגדולה כדי לכוון את עצמנו מחדש.

למרות השוני הנראה לעין בין מחלות אלה, יש להן הרבה מהמשותף, שמגיע לו מאיתנו תשומת לב. ללא ספק, הדבר החשוב ביותר שיש לקחת בחשבון הוא זה:

תאי המוח גוססים

במחלת האלצהיימר – אשר הורסת בהדרגה את המוח כולו – תאי ההיפוקמפוס – מרכז הזיכרון של המוח – הם בין הראשונים שהולכים.

במחלת פרקינסון, נראה שהמוות וההרס מתחיל בתאים המייצרים דופאמין באזור השחור – מרכז תיאום התנועה של המוח. כאשר תאים יקרים אלה מתחילים בהדרגה ליפול חלל, והסימפטומים הקלאסיים של התפקוד המוטורי מופיעים, כולל רעד, נוקשות, bradykinesia (האטה התנועה) ושינויים בדיבור ובהליכה. בעוד שתסמיני הפרקינסון יכולים להתמתן על ידי תרופה הנקראת L-dopa, שהמוח יכול להשתמש בה כדי לייצר יותר דופמין, עדיין לא פותחה תרופה שיכולה להאט או לעצור את התקדמות המחלה המבישה.

Bruce Blaus/Medical gallery of Blausen Medical 2014

מדוע תאי המוח מתים?

האם נגזר עלינו לקבל שזה נורמלי וטבעי עבור כה רבים מאתנו אשר אקראית מתחילים לאבד תאים בהיפוקמפוס שלנו ו/או מהאזור השחור כאשר הם מזדקנים? אם היינו מבינים מה הורג תאים אלה אולי היינו יכולים לעשות משהו בקשר לזה.

הקשרים רבים מתוך עדויות איכותיות הוכיחו באופן משכנע כי עמידות לאינסולין (כלומר טרום סוכרת) היא כוח מניע מרכזי מאחורי רוב מקרי מחלת האלצהיימר, מה שמוביל חלק מהתייחסות לאלצהיימר כאל "סוכרת מסוג 3". [למידע נוסף הפוסט שלי "בפסיכולוגיה היום" "הימנעות ממחלת האלצהיימר יכולה להיות הרבה יותר קלה ממה שאתם חושבים."]

 

לרוב האמריקאים כעת יש תנגודת לאינסולין – בעיה מטבולית שיכולה לגרום לרמות גבוהות של אינסולין בדם ולעתים קרובות מדי – במיוחד כתגובה לאכילת פחמימות.

Suzi Smith, used with permission

אצל אנשים עם עמידות לאינסולין, גלוקוז (סוכר הדם) ממשיך להגיע אל למוח, כמובן; האינסולין נאבק לחצות את מחסום הדם מוח. מכיוון שתאי המוח אינם יכולים להפוך גלוקוז לאנרגיה ללא מספיק אינסולין, אנשים עם עמידות לאינסולין עומדים בפני משבר אנרגיה במוח.

אם אתם עמידים לאינסולין, תאי המוח שלכם יכולים לשחות בים של גלוקוז ובכל זאת להיות מורעבים למוות.

מחלת פרקינסון כהפרעה מטבולית

כפסיכיאטרית עם ניסיון קליני בטיפול באנשים עם מחלת אלצהיימר, אני כותבת ומדברת על אלצהיימר כבר תקופה, אבל זה לא היה זה עד שהוזמנתי לתת מצגת על עמידות לאינסולין ומחלות ניווניות בכנס השנתי Keto Live  ב Bergün, שוויץ בתחילת החודש, וצללתי למחקר על מחלת הפרקינסון בפעם הראשונה. מה שגיליתי היה שפע של קווי דמיון מטבוליים בולטים בין פרקינסון לאלצהיימר:

  • בעיות בשימוש בגלוקוז במוח
  • תפקוד מיטוכונדריאלי
  • התנהגות לא רגילה של חלבון
  • אפופטוזיס מוגבר (התאבדות התא)
  • דלקת
  • רעילות גלוטמט
  • נזק חמצוני
  • תאים מוליכים במוח איטיים
  • היווצרות מוצרי קצה שהם תוצרי גליקציה מתקדמת (AGE)

זה פשוט קורה כי רמות נמוכות של אינסולין במוח יכולות להוביל לארבעת התופעות הראשונות המפורטות לעיל, בעוד חמש האחרונות יכולות לנבוע מרמות גלוקוז גבוהות במוח. זה מצביע על כך, כמו במחלת האלצהיימר, שמחלת פרקינסון עשויה להיות קשורה קשר הדוק עם עמידות לאינסולין במוח.

לדוגמה, בדיוק כמו שתנגודת לאינסולין עוזרת להסביר את הצטברות הפלאקים והסבכים במוח באלצהיימר, זה גם יכול להסביר היווצרות של גופי לואי האורבים בחלק גדול מהמוח בפרקינסון. הסיבה לכך היא כי אינסולין מפעיל את האנזים האחראי למנוע מאלפא סינוקלאין לייצר את הסיבים הרעילים הנמצאים בתוך גופי לואי.

 

לכמה אנשים עם מחלת פרקינסון יש עמידות לאינסולין?

במחקר שנערך בשנת 2018 על 154 חולי פרקינסון שאינם סובלים מסוכרת, שנערך בבית החולים Cedars-Sina בלוס אנג'לס, נמצא כי 58% מהם סבלו מתנגודת לאינסולין. לכל האנשים האלה היו רמת גלוקוז בצום נורמלית, ובמקרים רבים – רמת המוגלובין A1C נורמלית ומשקל גוף תקין. למעשה, במפתיע, 42% מהאנשים עם משקל נורמלי שיש להם פרקינסון היתה תנגודת אינסולין [שנקבע על ידי מדד HOMA של 2.0 ומעלה ו/או המוגלובין A1C של 5.7 ומעלה]. נתונים אלה מדגישים את העובדה כי בדיקות סוכרת שגרתיות ומדד משקל הגוף לעיתים קרובות לא מצליחים לזהות עמידות לאינסולין, מה שמרמה את האנשים לחשוב שהם בריאים מטבולית ולא צריכים לעשות שינויים באורח החיים.

 

מחקרים אחרים הראו כי אנשים עם מחלת פרקינסון שיש להם גם עמידות לאינסולין נוטים יותר לפתח תסמינים חמורים, התקדמות מחלתם מהירה יותר ויש להם דמנציה הקשורה לפרקינסון.

לכן, בעוד תנגודת  לאינסולין היא בהחלט לא השחקנית היחידה בהתפתחות מחלת פרקינסון, ברור כי היא כוח שיש להתחשב בו במרבית המקרים.

מיקום, מיקום, מיקום

אם תנגודת לאינסולין היא בעיה מטבולית כללית שמשפיעה על רמות הגלוקוז והאינסולין של המוח כולו, מדוע מחלת פרקינסון נובעת כנראה מהאזור השחור?

 

האזור השחור (substantia nigra), אזור במוח, דורש הרבה יותר אנרגיה מאשר רוב אזורי המוח האחרים. הסיבה לכך היא כי הוא דחוס בצפיפות בנוירונים המפיקים דופמין, אשר רבים מהם בקושי מבודדים או כלל לא מבודדים. המיאלין, החומר הלבן העוטף תאי עצב ועושה את ההולכה החשמלית חסכונית יותר באנרגיה, נעדר במידה רבה מאזור זה של המוח, כלומר תאים אלה משתמשים ביותר אנרגיה בעת שליחת המסרים החשמליים שלהם. לתאים אלה יש גם תכונות של קוצב לב אשר תורמות לדרישה האנרגטית הרבה שלהם. ביחד, תכונות אלה גורמים לנוירונים מיצרי דופמין אלה להיות פגיעים יותר לגירעון אנרגטי של המוח שנגרם על ידי עמידות לאינסולין.

למעשה, מאמר שפורסם לאחרונה מעלה את האפשרות המרתקת לכך שהבעיה הראשונית והבסיסית ביותר שעומדת ביסוד האלצהיימר והפרקינסון עשויה להיות אובדן של נוירונים המייצרים דופאמין בכל המוח. רק שלושה אזורים במוח מסנתזים דופאמין: האיזור השחור (קורדינציית תנועה), לוקוס קוארוליוס (תשומת לב / עוררות / תגובה ללחץ), ואזור הטגמנטל הגחוני או VTA (רגש, קוגניציה, מוטיבציה, הנאה). השערת דופאמין זו עשויה לעזור להסביר מדוע זה נפוץ כל כך, בחולי אלצהיימר ופרקינסון כאחד, לחוות סימפטומים פסיכיאטריים כגון בעיות קשב, מצב רוח ומוטיבציה, אפילו בשלב מוקדם של המחלה.

נראה כי כל דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי לשמר את הנוירונים החשופים, הרעבים לאנרגיה של מעגל הדופאמין שלנו יהיה רעיון טוב מאוד.

דיאטות קטוגניות למחלת פרקינסון

אם מחלת פרקינסון במקרים רבים נובעת, בין השאר, ממשבר אנרגיה, שבו המוח הנמוך באינסולין נאבק בעיכול גלוקוז, אזי אספקת מקור דלק חלופי למוח יכולה להיות מועילה.

 

למרבה המזל, קטונים משמשים מקור דלק מעולה עבור רוב תאי המוח, והם נשרפים יפה בסביבה נמוכת אינסולין. הגוף מייצר באופן טבעי קטונים משומן כאשר רמות האינסולין בדם נמוכות מספיק כדי להעביר את הגוף למצב שריפת שומן. דיאטות קטוגניות – דיאטות נמוכות מאוד בפחמימות – מורידות את רמת הגלוקוז בדם ואת רמות האינסולין עד כדי כך שנוצרים קטונים הניתנים למדידה בדם.

עד כה היו רק שני מחקרים קליניים בבני אדם על דיאטות קטוגניות בחולי פרקינסון, אך התוצאות נראות מבטיחות.

Suzi Smith, used with permission

 

הראשון היה מחקר ראשוני קטן משנת 2005 של חמישה חולים הסובלים מעודף משקל שקבלו הנחיה לאכול דיאטה המורכבת מ 90% שומן, 8% חלבון ו 2% פחמימות. כל החולים השיגו קטוזיס, עם רמות קטונים בדם הנעות בין 1.13 מ"מ ועד 8.0 מ"מ. כל החולים ירדו במשקל וחוו ירידה בסימפטומים כפי שנמדד על ידי מדד מחלת פרקינסון סטנדרטי. הביקורת העיקרית על מחקר זה הייתה כי ארבעה מתוך חמישה חולים לוקחים L-dopa, אשר נכנס למוח בקלות רבה יותר בתנאי חלבון נמוך. לכן, ייתכן כי השיפורים הקליניים שנראו הם אולי בגלל שיפור אספקת התרופות למוח ולא בגלל קטוזיס, כי הדיאטה במחקר מסוים זה היתה נמוכה יחסית בחלבון.

המחקר השני משנת 2018 היה מבחן אקראי על 38 אנשים חולי פרקינסון, שהשווה בין דיאטה דלת שומן ובין תזונה קטוגנית במשך שמונה שבועות. שתי הדיאטות נועדו להכיל מספיק חלבון (לא נמוך) (75 גרם ליום), ואת אותו מספר קלוריות (1750 ביום). הדיאטה דלת השומן הכילה 42 גרם שומן ו 246 גרם פחמימות ליום. הדיאטה הקטוגנית הכילה 152 גרם שומן ו-16 גרם פחמימות ביום. אנשים בקבוצה הקטוגנית השיגו רמות קטונים בדם של 1.15 ± 0.59 מ"מ.

שתי הקבוצות הראו שיפור קטן אך משמעותי בתסמינים מוטוריים ולא-מוטוריים; עם זאת, הקבוצה הקטוגנית הראתה שיפור גדול בהרבה (41%) בסימפטומים שאינם מוטוריים. דבר זה חשוב משום שתסמינים לא-מוטוריים, כגון בעיות בשתן, כאבים, עייפות, ישנוניות בשעות היום ופגיעה קוגניטיבית, הם בין אלה אשר עשויים להגיב ל L-dopa.

 

Suzi Smith, used with permission

להתעורר ולהריח את האינסולין

כשם שמחלת האלצהיימר אינה מתרחשת בין לילה, מחלת הפרקינסון מתחילה הרבה לפני הופעת התסמינים. כאשר אדם האדם כבר מבחין בסימפטום של פרקינסון, לפחות 50% של נוירונים בייצור דופמין באיזור השחור כבר נהרסו.

למרבה המזל, לא חייבים לעמוד חסרי אונים ליד המוח שלכם בזמן שהוא מתדרדר בשקט  מבפנים החוצה. התנגודת לאינסולין היא גורם סיכון משמעותי למצב הרסני זה, ואפשר לעשות עם זה משהו מיידי.

רבים מהחולים שלי חושבים שהדרך הטובה ביותר להעלות את אנרגיית המוח היא לאכול יותר פחמימות. אמנם זה נשמע הגיוני, אך למעשה הפרדוקס הוא שככל שאוכלים יותר סוכר, כך עולה העמידות לאיסנולין במוח, מה שמקשה יותר ויותר לתאי המוח שלכם להמיר את הסוכר לאנרגיה.

אם אתם מגלים כי יש לכם עמידות לאינסולין, תוכלו לנקוט עכשיו בצעדים כדי להוריד את רמות האינסולין שלכם ולהפחית את הסיכון לתנאים של הרס נוירונים. למידע נוסף על איך להבין אם יש לכם עמידות לאינסולין, לשפר את חילוף החומרים שלכם ולהגן על מערכת איתות האינסולין, השתמשו באסטרטיות פשוטות המוצגות במאמר "כיצד לאבחן, למנוע ולטפל בתנגודת אינסולין" אשר כולל (חינם) PDF להורדה של בדיקות פשוטות של עמידות לאינסולין שאתם יכולים להביא לרופא בביקור הבא שלכם, מידע גרפי של שיטות לאכילה בריאה, בהם אפשר להשתמש מיידית כדי לשפר את חילוף החומרים שלכם.

זה נפוץ עבור עורכי מחקרים לבקש תרומות, אשר רובם מתמקדים בתרופות, אשר נכשלות. העלאת המודעות לקשר החשוב בין בריאות מטבולית ובין מחלות נוירודגנרטיביות יכולה לעודד תזונה רצויה ומחקר מונחה אורח חיים, ובינתיים, לעודד אנשים להשקיע בשינויים באורח החיים שיכולים לשנות את מהלך עתידם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s