ד"ר ג'ייסון פונג – סרטן וגנטיקה – סרטן 4

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

 

התאוריה המקובלת לגבי סרטן, שהתקבלה כמעט על ידי כל האונקולוגים והחוקרים בעולם, במשך חמש העשורים האחרונים, היא כי סרטן היא מחלה גנטית. זה נקרא תיאוריית המוטציה הסומטית (SMT), והיא משערת כי תא מפתח מוטציות המאפשרות לו להיות סרטני. יש צורך במספר 'פגיעות'. כלומר, נדיר שמוטציה אחת תצליח לספק לתא נורמלי את כל מה שהוא צריך כדי להיות סרטני. לדוגמה, תא שד רגיל עשוי לפתח מוטציה המאפשרת לו לגדול, אבל הוא זקוק למוטציות נוספות כדי להימלט מהמערכת החיסונית, לגדל כלי דם וכו'. כלומר צריך מוטציות מרובות כדי לייצר בעיה סרטנית.

בסיס התאוריה של SMT הוא

  1. סרטן נגזר מתא בודד שצבר מוטציות רבות בדנ"א שלו
  2. בדרך כלל, תאים לא גדלים כל כך מהר.
  3. סרטן נגרם על ידי מוטציות בגנים השולטים בהתפשטות תאים ובצמיחתם

זוהי התאוריה הבסיסית שלימדתי בבית הספר לרפואה. זוהי הפרדיגמה הרווחת על הסרטן, אשר מאפיינת את הדרך בה הנתונים מתפרשים. אם מקבלים פרדיגמה שגויה, כל דבר שיבוא בעקבותיה יהיה שגוי. בדיוק כמו בתזונה והשמנת יתר – אם מקבלים את פרדיגמת ה"קלוריות", אז הכל מתפרש על פי ההשקפת הקלוריות. קבלתם את הטעות הזאת, אז קבלתם גם את מגיפת ההשמנה הנוכחית.

ב-1971 הכריז נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון על מלחמה בסרטן. זה היה "כיבוש הירח" שלו גם אם הוא לא כינה זאת כך (ג'ו ביידן יהיה יותר מפורש וקרא לזה כך). כמות המשאבים שנשפכו כדי להבין את הסרטן במשך 45 השנים האחרונות היא מדהימה. אבל אנחנו לא קרובים יותר לריפוי מאשר היינו בשנת 1971. עצוב, אבל נכון. הדרך היחידה לקבל תוצאות כל כך מחורבנות היא להתחיל מהפרדיגמה הלא נכונה.

לכן, למרות התקדמות משמעותית בהבנת הסרטן ברמה הגנטית והמולקולרית, יש מעט חדשות טובות בחזית הקלינית, עם כמה יוצאים מן הכלל, כמו בסוג מסוים של לוקמיה. הצלחה זו רוממה את הגנים למעמד נערץ מיוחד בתפיסה הציבורית של הסרטן. זה תורגם למימון מחקר כדי להתמודד עם הבסיס הגנטי, כגון פרויקט הגנום לסרטן, שכולו מתעלם מגורמים אחרים, לא פחות חשובים, בהתפתחות סרטן. זאת הסחת דעת. למעשה, חשיבותם המינורית יחסית של גורמים גנטיים בסוגי סרטן נפוצים נראית בבירור.

הראיות הברורות ביותר נגד בסיס גנטי כעיקרי בסרטן מגיעות ממחקרי תאומים. תאומים זהים חולקים גנים זהים, אך גם חולקים השפעות סביבתיות דומות אם הם גדלים יחד. אחים תאומים חולקים בממוצע רק 50% חומר גנטי, כמו כל אחים. על ידי השוואת שתי קבוצות אלו, ניתן לקבל מושג עד כמה הגנטיקה חשובה בהתפתחותם של סוגי סרטן נפוצים כגון סרטן השד, המעי הגס, הערמונית וכו'. למרבה המזל, בשוודיה, בדנמרק ובפינלנד, שומרים רישומים כאלו של תאומים ונתונים על 44,788 זוגות תאומים נבדקו. ההשפעות הוגדרו כגנטיות, סביבה משותפת (כגון עישון פסיבי, דיאטות דומות) וסביבה לא משותפת (למשל חשיפה תעסוקתית, זיהומים ויראליים).

הרוב המכריע של הסיכון בסיבת הסרטן אינו גנטי. הדבר נכון גם לגבי סרטן השד שבו אנו חושבים לעיתים קרובות על הגן BRCA1 כ"גזר דין מוות מסרטן השד". למעשה, זה משפיע רק עבור 27% מהסיכון. זה נכון לגבי כל סוגי הסרטן. עבור רוב סוגי הסרטן הסיכון המיוחס הוא רק 20-30%. גורמי סיכון סביבתיים מהווים את מרבית הסיכון בכל המקרים של סרטן.

זה משתקף במחקרי הגירה. כפי שראינו בעבר, הסיכון לסרטן השד אצל אישה יפנית בהוואי גבוה בהרבה מזה של אישה יפנית ביפן. ברור כי הגנטיקה זהים אבל הסביבה לא. הבעיה המכריעה היא הסביבה.

בשנת 2004, ב New England Journal of Medicine, ד"ר וילט, מהרווארד, פרסם מאמר קטן המציין את השכיחות הגוברת של סרטן השד ביפן. מ 1946 עד 1970, שכיחות סרטן השד יותר מאשר הוכפלה. זה יכול להיות מעניין, אם כי אפשר לחשוב שזאת השפעת נשיקתה הלוהטת של אנולה גיי (פצצת אטום). אבל מה שמרתק הוא כי עליה בגובה קשורה באופן עקבי בסיכון מוגבר לסרטן שד. מה הקשר?

אם מסתכלים על העלייה המתמדת בגובה אצל נשים יפניות, זה מקביל לעלייה בסרטן השד. שוב, זה חייב להיות אפקט סביבתי – בעיקר זה הקשור לדיאטה. גורם משותף אחד עשוי להיות רמת גורם גדילה דמוי אינסולין 1. אם יש רמות גבוהות יותר של הורמונים המייצרים צמיחה, יהיה יותר גובה, אבל זה גם יכשיר את השטח עבור דברים אחרים שצומחים. דברים כמו סרטן השד.

גובה זה לא הדבר היחיד שגדל אצל ילדים. אם גלגלי עיניים גדלות יותר מדי עבור אורך המוקד האופטימלי שלהם, אז מקבלים קוצר ראייה, או קרוב רואי. במהלך העשורים האחרונים ראינו גידול עצום במספר מקרי קוצר הראייה.

הסתכלו סביב. אני מרכיב משקפיים. הוקנטתי ללא רחם בילדותי בבית הספר הציבורי, כי טוב, הייתי חנון. אבל יותר מזה, הייתי אחד הילדים המעטים שהרכיבו משקפיים. מה לגבי היום? כשהסתכלתי על הכיתה של הבן שלי, (כן, איכשהו תימרנתי את אשתי היפה להתחתן עם חנון כמוני) אני מעריך ששליש מהכיתה עם משקפיים. אף אחד לא מקניט אותם, כי כולם מרכיבים אותם. בשנה שעברה, האחיינית בת ה-9 שלי הרכיבה משקפיים עם עדשות זכוכית כאביזר אופנה. למה יש כל כך הרבה קוצר ראייה? זה לא גנטי, כמובן, שכן זה קרה בתוך דור. יש לנו מזל שלא השקיעו מיליוני דולרים במחקרים עם מומחים בנסיון "להוכיח" כי קוצר הראייה הוא אוסף של מוטציות אקראיות שקרו בו זמנית בכל העולם.

התשובה אינה ידועה למעשה, אבל אני חושד כי גורמי גדילה מוגזמים, כולל אינסולין, עשויים לשחק כאן תפקיד גדול. יותר מדי צמיחה, באופן כללי, זה לא תמיד טוב. כן, אנשים נעשו גבוהים יותר. אבל הם גם קבלו יותר קוצר ראייה וסרטן השד.

אבל העובדה כי הסביבה היא גורם הסיכון המכריע ולא הגנטיקה היא לא דבר חדש.

אפילו בשנת 1981, סר ריצ'רד דול וסר ריצ'רד פיטו מאוניברסיטת אוקספורד, תוך בחינת הגורמים לסרטן הציעו כי 30% מיוחסים לעישון, אבל 35% היו בשל דיאטה. ב-2015, חוקרים שהסתכלו על עבודה מעשית זו הציעו שאומדנים אלה "החזיקו ברובם מעמד במשך 35 שנים". דו"ח זה הוזמן על ידי משרד הקונגרס האמריקני בעיקר כדי לבחון את תפקיד הסיכון התעסוקתי (אסבסט).

העישון היה גורם הסיכון החשוב ביותר, אבל הדיאטה מגיעה אליו קרוב מאוד במקום השני עם 30%. מה בדיוק היתה הבעיה עם הדיאטה, החוקר לא יכול לקבוע באותו זמן. הסיכונים העיקרי האחרים היו חשיפה תעסוקתית (20%), כולל אסבסט, אבק, קרינה. זיהום היה שחקן קטן ב-10%, כולל חיידקים (H. Pylori), וירוסים (וירוס פפילומה אנושי, הפטיטיס B ו-C ווירוס אפשטיין בר).

זה משאיר רק 5% מזעריים מכלל גורמי הבסיכון שאותם ניתן לייחס לכל דבר אחר, כולל גנטיקה, מזל, סיכוי וכדומה. זה משאיר מעל 90% מהסיכון לסרטן לגורמים ידועים, אבל חשוב יותר אפשריים למניעה. זה סותר באופן ברור את התחושה הרווחת כי הסרטן הוא בעיקר מזל גנטי חסר אונים כיוון שאין מה לעשות כדי למנוע את הרוצח השני בגודלו של האמריקנים.

הוא ברור כי כל מאמץ מניעתי חייב להתמקד בגורמים מזוהים אלה. יש מחלוקת קטנה על כך שאנחנו צריכים

  1. להפסיק לעשן.
  2. להימנע מחשיפות סביבתיות מזיקות (למשל אסבסט).
  3. לע להיות במגע עם וירוסים וחיידקים רעים / לקבל חיסון.

לכן, כל המאמצים חייבים להתמקד ישירות בדיאטה, כי שום דבר אחר, כולל נסיונות "לפרוץ" לגנטיקה שלנו, יהיה עם יתרונות מינימליים. הקשר בין דיאטה לסרטן הוא אחד החשובים במיוחד, אך באופן מיוחד יש להתעלם מהמהירות בה מכריזים על סרטן כמחלה גנטית של הצטברות מוטציות אקראיות.

הפרק הבא: סרטן 5 – גורמי קצה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s