נורה גדגאודס – האם העלייה במקרי מחלת כליות הינה עקב צריכת יתר של מזון מן החי?

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: ליטל פלד.

אני נשאלת מעת לעת על השיעור הגובר של מחלת כליות וחששות לגבי בריאות הכליות באופן כללי ביחס לתזונה המבוססת על מזון מן החי. הדאגה היא כי צריכת חלבון מן החי עלולה להעמיס על הכליות ואף לגרום נזק לכליות לאורך זמן.

הנה העובדות:

בארצות הברית, לאחד מכל שלושה מבוגרים בגילאי 65 ומעלה יש כיום מחלת כליות כרונית. מקורות מסוימים נחושים למצוא כל דרך להאשים ולהשמיץ מזונות מן החי בנושא זה (ואינספור אחרים), תוך שהם מדגישים את יתרונותיה של תזונה צמחונית. זהו טרנד המתפשט ומטעה, ואני מתייחסת אליו בספרי החדש,  Primal Fat Burner.

קודם כל, אני לא רואה שהעלייה במחלת כליות בהכרח מנותקת מהעלייה בתסמונת מטבולית. תסמונת מטבולית היא תוצאה של עמידות לאינסולין (אשר, בתורה, היא במידה ניכרת תוצאה של צריכת פחמימות עודפת – לא צריכת שומן או חלבון). כמו שידידי, ד"ר רון רוזדייל (MD) ציין במפורש (בניסוח קצת שונה), השמנה, במובנים מסוימים, היא מבחינה טכנית, המחיר הגוף משלם בנסיון למנוע סוכרת. עודפי סוכר מאוחסנים באמצעות אינסולין בתאי השומן עד הרגע בו תאי השומן כבר לא מסוגלים להגיב לאינסולין ואין מקום אחר עבור הסוכר . הרקמות שלמרבה הצער אינן עמידות מספיק לאינסולין הן, בין השאר, תאים עצביים ורקמת המוח, אשר עלולים להיות מופגזים בעודף אינסולין מזיק וגלוקוז והם ניזוקים ועוברים שינויים ניווניים. תאי עצב נפגעים בקלות על ידי הסוכר ודרך תהליך "סכרור" (glycation) עלולים לפתח נוירופתיה. תאי המוח עלולים להינזק באותה הדרך ולהידרדר, במהירות להגיע לסכרור וחמצון, עד להיווצרות בעיות קוגניטיביות וזיכרון ועד דמנציה, כולל מחלת האלצהיימר. אנדותל העורקים נפגם ומצולק בהשפעת אינסולין וחמצון של גלוקוז. "קפיצות" של אינסולין ולפטין מעוררות את פעילות מערכת העצבים הסימפתטית, הגורמות לגוף לאבד במהירות מגנזיום ולהצר את כלי הדם, כך שלחץ הדם יעלה ומחזור הדם והמוח ייפגעו. כלי דם צרים ופגיעים, סתומים בפלקים מחומצנים, ובמיוחד כלי דם קטנים יותר המזינים את העיניים והכליות מתחילים להיפגע, ופוגעים באספקת הדם לשם. למרות שהתופעה מקושרת ישירות עם סוכרת, זהו תהליך שקורה ממש לכל אחד עם הזמן. זה פשוט עניין של כמה מהר זה קורה לכל אדם, ומבוסס במידה רבה על איך שאדם בוחר לאכול.

למרות שישנן ראיות לכך שתזונה עשירה בחלבונים עלולה להזיק למישהו עם נזק לכליות / מחלת כליות (ותזונה דלת חלבון ניתנת באופן קבוע לאלו עם מחלה כלייתית), אלו עם תפקוד כליות תקין ובריא אינם צריכים לחשוש כלל מפני חלבונים איכותיים מן החי (כלומר, בשר, דגים, ביצים). אין באמת שום ראיות כדי לתמוך בטענה של נזק מחלבון לרקמה כליות בריאה או לתפקוד כליות.  עם זאת, יש ראיות התומכות בבטיחות בצריכת חלבון. במחקר אחד הושוו נבדקים בריאים בין הגילאים 30 ו -80 שאוכלים 100 גרם חלבון ביום או יותר עם צמחונים לאורך זמן שאכלו 30 גרם או פחות של חלבון ביום. החוקרים מצאו שלשתי הקבוצות היה תפקוד כליות דומה.[1] בקבוצה אחרת נבדקה ההשפעה של צריכת חלבון גבוהה על מפתחי הגוף ומתאמני כוח שצרכו עד 2.8 גרם / ק"ג חלבון יומי (המהווה 210 גרם של חלבון עבור אדם במשקל 75 ק"ג). מדידות תפקוד הכליות נמצאו בתוך טווחים נורמליים לחלוטין.[2] ולבסוף, מאמר שפורסם בכתב העת  Nutrition & Metabolism בשנת 2005, שכותרתו "צריכת חלבון תזונתי ותפקוד הכליות", סיכם כי  "למרות שהגבלת החלבון מתאימה לטיפול במחלות כליות קיימות, לא מצאנו ראיות משמעותיות להשפעה מזיקה של צריכת חלבון גבוהה על תפקוד הכליות אצל אנשים בריאים לאחר מאות שנים של דיאטה מערבית עשירה בחלבון. " [3] הבעיה אינה בחלבון, כשלעצמו, אלא בחלבון דלקתי (כלומר, מצופה סוכר), אשר מצליח להזיק כשהוא חומק דרך מנגנוני סינון חלבון כלייתיים ומופיע במדידות שתן בצורת חלבון. במילים אחרות, הבעיה העיקרית בבסיסה היא עודף סוכר בדם וכתוצאה מכך סכרור שיצא משליטה.

עכשיו כשכל זה נאמר, אני רוצה לציין כי הגישה התזונתית בה אני תומכת בכל הספרים שלי בעצם קוראת ל מיתון חלבון קפדני. לא מתוך חשש לגבי נזק לכליות, אלא מסיבות טובות הרבה יותר, הכוללות שיפור תוחלת החיים (תוצאה של הגבלת המסלול המטבולי הקשור לחישה של חלבונים, שיכול להוביל להתרבות תאים לא הכרחית המכונה mTOR) ולמזעור ייצור סוכר מיותר. תלוי את מי שואלים, מ 36% (ריצ'רד ק ברנשטיין, MD) עד 58% (הנס קרבס) של חלבון הנצרך מעבר למה שנדרש לתיקון והתחדשות של הגוף עשוי להגיע בסופו של דבר להמרה לגלוקוז ושימושו באותה דרך.

כבר נטען בעבר שצמחונות / טבעונות היא מענה עדיף לבריאות הכליה. למעשה, בני אדם בנויים עם מערכת עיכול הידרוכלורית המסוגלת לעכל חלבון מלא ממזונות מן החי. אוכלי צמחים נועדו לקבל את החומרים המזינים שלהם מן התסיסה של חיידקים שעל סיבי הצמח (יכולת שאנחנו בני אדם פחות מצוידים לה). מעניין לציין כי לא פחות מ -70% מהקלוריות הממשיות שהפרה מקבלת מתזונה המבוססת על צמחים בלבד מגיעות משומן רווי (חומצת שומן קצרת-שרשרת הידועה בשם חומצה בוטירית) ולא מפחמימות, שמתפרקות בתסיסה של הסיבים. אפילו החיות המיועדות לתזונה מבוססת פחמימות אינן מסתמכות על פחמימות כמקור העיקרי שלהן לדלק! אנחנו, לעומת זאת, בנויים לקבל את השומנים שלנו – כולל אלה ששימשו למעשה בבניית המוח המתוחכם שלנו – ישירות מבעלי חיים שסינתזו אותם עבורנו. אבל כל היונקים הגדולים נועדו למעשה לפעול על השומן כמקור העיקרי של דלק – אפילו אוכלי עשב. אנו בני האדם פשוטו כמשמעו הכי בנויים לכך מכל בעלי החיים ויש לנו מוח ייחודי המסוגל לרוץ כמעט אך ורק על קטונים כדלק. ההסתמכות על גלוקוז כמקור עיקרי (בניגוד למשני) של דלק היא תופעה מודרנית עבור בני אדם ואנו לא מותאמים לכך, ועבור רבים, זה הוביל למצב כרוני של שעבוד מטבולי.

אבל למרות שיש עדויות לרמות גבוהות של אכילת בשר עקבית באבותינו האבולוציוניים עד לפני מיליון שנים [4] (ואפס עדויות בנתונים האיזוטופיים היציבים המצביעים על כך שאי פעם הסתמכנו על מזונות צמחיים כמקור משמעותי של קלוריות או חלבון, בטח שלא כמקור עיקרי של תזונה), והמבנה הפיזיולוגי שלנו מתוכנן בצורה הטובה ביותר לשימוש במזון מהחי, זה לא אומר שיותר שחלבון הוא בהכרח טוב יותר. בהתחשב בשיקולי איכות החיים שלנו, חשוב שנצרוך, אך לא מעבר לדרישות. בריאות הכליות היא באמת לא חלק מדאגה זו, עם זאת.

עבודתי מתמקדת ברעיון של אימוץ תזונה העולה בקנה אחד עם המורשת האבולוציונית והגנטית שלנו ולחדד את אותם עקרונות בהתבסס על מחקרים של אריכות ימים אנושית. הגיוני שכל דבר שישפר את תוחלת החיים גם מסייע למזער תחלואה. משמעות הדבר היא צמצום הצורך שלנו באינסולין ומיתון צריכת החלבון שלנו.  התוצאה היא תזונה אופטימלית יותר, דלה בפחמימות זמינות (כלומר, סוכר/ עמילן), מתונה בחלבון (לא יותר מ 0.8 גרם לק"ג משקל אדם מבוגר)   וצריכה מספקת/ גבוהה יותר של שומן תזונתי ממגוון מקורות מהחי ומספר מקורות מהצומח (כגון שמן זית, שמן אבוקדו, שמן אגוזי מקדמיה ושמן קוקוס). בסך הכל, קלוריות משומן למעשה שולטות כאן, אפילו ירקות וירקות סיביים יכולות ויזואלית לשלוט בצלחת. כן, ירקות סיביים וירקות דלים בסוכר ועמילן כלולים גם כאן ומומלצים במגוון רחב של שיטות הכנה, לפי הטעם. למרות שעדיין אין לנו הוכחות מדעיות לנחיצות שלהם לגוף (ויש אנשים שמתקשים לעכל אותם בכלל בשל בעיות כמו SIBO=גדילת יתר של חיידקים במעי הדק), לירקות עדיין יש תפקיד חשוב במיוחד בזמנים המודרניים בתכולת חומרים צמחיים מועילים מסוימים, נוגדי חמצון, השפעות ניקוי רעלים ומצע גידול מועיל עבור "חיות הבר הפנימיות שלנו" (כלומר חיידקי המעי, microbiome). זה בסופו של דבר מסתכם בתזונה שומנית יותר (במונחים של אנרגיה קלורית) ודלת פחמימות, ואף קטוגנית, תוך התמקדות בלתי מתפשרת באיכות המזון, בהתאם למורשת האבולוציונית והגנטית שלנו. לאחרונה החלטתי לפשט את ההבחנה הייחודית הזאת בעבודתי על ידי טביעת המונח " Primalgenic ™ ".

כיסיתי את הנושא בספר האחרון שלי, Primal Fat Burner , כי זו הדרך הטבעית לשיפור המצב המטבולי של האנושות.

הבסיס של הקוגניציה האנושית הייחודית שלנו נמצא בעיקר בשתי חומצות שומן (באורך 20 – ו 22-פחמנים) : חומצה ארכידונית וחומצה בשם (DHA) … שתיהן מצויות רק במזונות מן החי. ואגב, אם חסר DHA  בתזונה, אז גם במוח יחסר ממנה. בספרי אני גם מדגישה את המחקר שמראה כי תזונה קטוגנית מבוססת שומן יכול לשפר את זרימת המוח ב %39  בבני אדם רגילים . כמו כן, תזונה קטוגנית מבוססת שומן הוכחה גם כמשפרת את יעילות הלב עד 28 % . מַפתִיעַ. רשימת היתרונות לטווח ארוך הקשורים בתזונה זו היא נרחבת, למעשה. ואין זה הגיוני לחשוב כי מה שטוב ללב ולמוח עלול לגרום נזק לאיברים ורקמות אחרים. למעשה, הגישה התזונתית " Primalgenic ™ " שאני ממליצה עליה עולה בקנה אחד עם מחקרים המראים תועלת דרמטית אצל אלו הסובלים ממחלת כליות!

כשזה מגיע למחלת כליות, חלבון בתזונה הוא לא הבעיה הבסיסית. אם כבר, צריכת פחמימות עודפת וסכרור הם הבעיה. מזונות עשירים בפרוקטוז מעורבים במיוחד כאן, שכן פרוקטוז גורם לסכרור פי 10 יותר מאשר גלוקוז. התנאי מספר אחת הקשור לצורך בדיאליזה כליתית הוא סוכרת, אגב. במחקר אחד לפחות שנערך בבית הספר לרפואה "הר סיני", פחמימות נמוכות ודיאטה קטוגנית עשירה בשומן הוכחה כמשפרות מצבי כשל כליות, באנשים עם סוכרת. [5] במאמר שדן בממצאים אלו ב- NewsWise, צוטט ד"ר צ'ארלס מובס, פרופסור לפסיכולוגיה של מדעי המוח וגריאטריה ורפואה פליאטיבית בבית הספר לרפואה "הר סיני": "המחקר שלנו הוא הראשון שמראה כי התערבות תזונתית לבדה מספיקה כדי להפוך סיבוך רציני של סוכרת. " [6]

אבל אם לא מזונות מן החי, למה עוד נוכל לייחס את העליה במחלות / תפקוד לקוי של כליות (המשפיעים על מיליונים רבים יותר מאלה המאובחנים כיום)?

תבחר:

  • עד 15% מהאנשים בדיאליזה נזקקו לטיפול כתוצאה מהנזק ש- NSAIDS (אספירין או טילנול) עשה לכליותיהם. מחקר שנערך ב – Journal of the American Griatrics Society במאי 1999 קבע כי "בדיקות דם של חולים קשישים הנוטלים מנות קבועות של תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs) הראו רמות גבוהות יותר של ערכי מעבדה המצביעים על תפקוד לקוי של כליות מאשר אלו שלא נטלו את התרופות. NSAIDs ניתנות בדרך כלל למבוגרים כדי לשלוט בכאב ודלקת. בעוד ששימוש תכוף ב- NSAIDs עשוי להשפיע על תפקוד הכליות בחולים בכל הגילאים, זה עלול להזיק במיוחד למבוגרים עקב ירידה בתפקוד הכליות המלווה את הגיל. [7] במאמר שפורסם ב"ניו יורק טיימס "בינואר 2002, פרופסור לאורולוגיה באוניברסיטת שיקגו צוטט באומרו כי "ירידה בתפקוד הכליות היא תופעת לוואי ידועה עם כמעט כל תרופה אנטי דלקתית שאפשר לחשוב עליה". [8]
  • השימוש בסטטין נקשר גם עם מחלת כליות / אי ספיקת כליות. [9] [10]
  • חשיפה לכספית / רעילות (בעיה גוברת [11] ) היא וקטור ידוע לנזק כלייתי. [12] כספית מדורגת במקום השלישי על ידי סוכנות ממשלת ארה"ב לחומרים רעילים ומחלות ברשימת האלמנטים הרעילים ביותר או חומרים על פני כדור הארץ אחרי ארסן ועופרת, שממשיכים להיזרק למקורות המים שלנו והאדמה, נשפכים לתוך האטמוספירה שלנו, ומגיעים לאוכל ולמים שלנו. [13] [14] כספית יכולה לגרום לנזק בכליות, וראיות מעידות על קשר בין חשיפה כספית לבין נמק צינורי חריף, גלומרולונפריטיס, מחלת כליות כרונית, סרטן כליות ותסמונת נפרוטית. [15] [16] [17] [18] 
  • מחסור בויטמין D עשוי להיות גם גורם סיכון עצמאי לאי ספיקת כליות. [19] 
  • התגובתיות החיסונית של גלוטן קשורה גם לסיבוכים כליתיים, ותזונה ללא גלוטן הוכחה כיעילה בפתרון של חלבונים בשתן בחולי הכליות. [20] יתר על כן, אותו מתווך חיסוני שגורם לאי סבילות לגלוטן עשוי להיות אחראי גם ל'נפרופתיה של אימונוגלובולין-A ", הפרעה אוטואימונית המשפיעה על הכליות (נוגדנים הנקראים אימונוגלובולין A, או IgA, מתפתחת בכליות, מונעת מהן לסנן פסולת, אלקטרוליטים ומים מהדם). [21]
  • שרידי גלייפוסט (glyphosate) במזון / מים : זהו אחד ה"פושעים" הגדולים ביותר. קוטל העשבים הנפוץ ביותר בעולם, Roundup) הוזכר במחקר שפורסם בעיתון הבינלאומי של מחקר סביבתי ובריאות הציבור בשנת 2014 שכותרתו "גלייפוסט, מים קשים ומתכות רעילות: האם הם האשמים מאחורי מגיפת מחלת כליות כרונית של אטיולוגיה לא ידועה בסרי לנקה? ". החוקרים בדקו את רמות המגיפה של מחלת כליות אצל חקלאים בסרי לנקה, שנראו כי סבלו מרעילות. החוקרים במאמר זה ציינו במסקנותיהם כי "…נראה שהחומר [גליפוסטאט]  הוא בעל יכולת להרוס את רקמות הכליה של אלפי חקלאים כאשר הוא יוצר חיבור עם גורם גיאולוגי סביבתי מקומי (קשיות) ומתכות רעילות לכליה." [22] 
  • התייבשות כרונית : 60-70% מכל מקרי הכשל הכלייתי האקוטיים הם תוצאה של זרימת דם לא מספקת שאינה מגיעה אל הכליות. החסימה של כלי דם קטנים בתנאי סוכרת היא גורם מרכזי, בהחלט, אבל חשוב גם להכיר בתפקיד תכולת המים המספקת בגוף תמיכה ושמירה על נפח הדם לבריאות הכליות ומסייעת למזער את הסיכון של אבנים בכליות. כמו כן, על פי חוקרים במחקר שנערך בשנת 2015 על הקשר בין שתייה למחלת כליות כרונית, יש גם "הכרה כי התייבשות קלה עשויה להיות גורם סיכון בהתקדמות של כל סוגי CKD [מחלת כליות כרונית].", ובנוסף "… יש כמה ראיות לכך שהגברת שתייה, במיוחד מים, עשויה למעשה למנוע CKD. [23]   בהתחשב בשכיחות הפופולריות של משקאות משתנים הכוללים את כל סוגי הקפה, משקאות אנרגיה, תה המכיל קפאין, משקאות ספורט, מיצים וסודה, נראה שזה גם לא תורם לבעיה.

הוסיפו את כל זה לתזונה המערבית המחורבנת שלנו – אשר, אגב, לא הגדילה את צריכת החלבון שלה בצורה משמעותית מאז 1965 – ואני לא יודעת למה מישהו מופתע שמחלות כליות – יחד עם כמעט כל סוג אחר של מחלה תחת השמש – הן במגמת עלייה. על פי "The Lancet ", "למעלה מ -95% מאוכלוסיית העולם סובלים מבעיות בריאות, כשליותר משליש יש יותר מחמש מחלות".  [25] למעשה, מחלת כליות היא רק אחת מהדאגות הבריאותיות הגוברות ביותר שיכולנו כולנו להתעסק בהן.

אז מדוע המלצות מבוססות פחמימות ממשיכות להיות מדיניות הבריאות של הממשלה מול כל הראיות הקיימות? מלבד הסיבות שהוצעו על ידי קרדיולוג מפורסם (ומנהל שותף של מחקר הלב של פרמינגהאם), ג'ורג' ו. מאן, ScD, MD בבוז הגלוי שלו על התזונה המומצאת של תיאוריית הלב שהוא כינה "גאווה, רווח ודעה קדומה" אינני יכולה לחשוב על אינטרס תעשייתי בינלאומי (בעל שליטה חסרת תקדים בחדשות ובמקורות תקשורת), שלא יושקע במלואו בכל אדם, אישה וילד שיאכלו תזונה המבוססת על מזונות עשירים בפחמימות. – הם זולים וקלים לייצר, רווחיים (אין דרך להרוויח רווח של 5000% על סטייק בקר כמו שאפשר מקופסת דגני בוקר) והם שומרים את האוכלוסיה שאוכלת בדרך זו רעבה תמידית.

נחמד למונסנטו ולנביסקו.

המרוויחים מצורה זו של שעבוד מטבולי מתרחבים מאלה השולטים בחקלאות, תעשיית המזון, תעשיית הביו-טק, התעשייה הכימית והביג-פארמה. זה משתלם לעקוב אחר הכסף. וזה משתלם לברר את המניעים מאחורי כל כתבת חדשות / כותרת של סוכנות הבריאות הממשלתית.

לפי הראיות הקיימות, אבותינו עסקו ציד בעיקר, אכלו תזונה עשירה מאוד מן החי במשך יותר משני מיליון שנה. הכליות שלנו (יחד עם הלב שלנו והמוח שלנו) התפתחו איתנו כל הזמן הזה, ורק לאחרונה נמצאות ראיות נרחבות של פתולוגיה ופגיעה.

הבעיה היא לא, ואף פעם לא היתה, מזון מן החי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s