רעילות האינסולין – T2D27

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

 

רעילות האינסולין

כישלון הרוזיגליטזון [כתרופה לסוכרת] ועליה מפחידה של 22% בסיכון למוות, נמצאו במחקרי ACORD, שהתמקדו בחקר ההשפעות המזיקות של תרופות אחדות להורדת רמת הסוכר בדם. אינסולין היה הוותיק והחזק ביותר, והגיע הזמן לבחון את פרדיגמת רעילות האינסולין.

איבחון היפראינסולימיה תמיד היה בעייתי מכמה סיבות. רמת האינסולין משתנה במידה רבה לאורך כל היום ובתגובה למאכלים שונים. שחרור האינסולין, כמו כל ההורמונים, הוא בפולסים, כלומר שתי מדידות עשויות להיות שונות מאוד גם אם הן נלקחות בהפרש של דקות זו מזו. מדידת רמת אינסולין בצום פותרת חלק מבעיות אלו, אך היא שונה מאוד בין אנשים ונוטה לשקף את תנגודת האינסולין הבסיסית.

היפראינסולימניה נחשבה כבעיה אפשרית כבר ב 1924. כאשר בדיקות לאינסולין נעשו זמינות בשנות השישים היה ברור כי עמידות לאינסולין והיפראינסולימניה קשורות קשר הדוק. מזה זמן רב מניחים כי תנגודת לאינסולין מעוררת היפראינסולימניה, אבל גם ההפך נכון – היפראינסולימניה עלולה לגרום תינגודת לאינסולין.

נתונים נוספים הפכו זמינים לאחרונה כדי לבסס חששות אלו. לאחר שהחוקרים החלו לבדוק, הראיות לכך שהיפר-אינסולין זאת בעיה היו בכל מקום. היה לזה קשר חזק מאוד עם סרטן, מחלת לב, שבץ, סוכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, כבד שומני לא אלכוהולי, השמנה ואלצהיימר דמנצי.

תנגודת אינסולין

שומן אקטופי, כלומר מצבורי שומן במקומות שונים מאשר בתאי השומן, ממלא תפקיד קריטי בהתפתחות עמידות לאינסולין. כבד שומני תורם לתנגודת אינסולין בכבד, ושרירים שומניים תורמים לתנגודת לאינסולין בשרירים. אפילו במצב של השמנת יתר חמורה, לא מתפתחת עמידות לאינסולין בהעדר מצבורי שומן אקטופי. זה מסביר כיצד ל-20% מהאנשים השמנים אין תנגודת לאינסולין ויש פרופיל מטבולי תקין.

ההשערה ששומן פנימי או השמנת יתר ביטנית מזיקים יותר מבחינה מטבולית הוצעה לראשונה בשנות החמישים על ידי ז'אן ואג. מאז, מחקרים רבים אישרו זאת. לכן, השמנת יתר ביטנית, ולא מדד מסת הגוף, מהווה חלק מהקריטריונים לסינדרום המטבולי. לכן, נבדקים במשקל תקין עלולים לפתח סוכרת מסוג 2 אם קיים אצלם שומן באיברי פנים במקום בתאי השומן.

בהיעדר אינסולין, אי אפשר לפתח מרבצי שומן אקטופי, ולכן גם תנגדות לאינסולין לא יכולה להתפתח. ואכן, מצבורי שומן נמסים בתנאים של רמות אינסולין נמוכות. צריך אינסולין כדי להמיר קלוריות עודפות לשומן וגם כדי לשמור אותו כשומן.

כפי שפורט לעיל, היפראינסולימניה נמצאת ביסוד כל תסמונת מטבולית והתוצאות שלה מהוות חלק גדול מרעילות האינסולין.

טרשת עורקים

טרשת עורקים, המכונה לעתים "קשיות עורקים", היא קודמת להתקפי לב, שבץ ומחלות כלי דם היקפיים. כר בימים של תחילת הטיפול באינסולין, צוין כי הוא קשור להתפתחות של טרשת עורקים. מחקרים בבעלי חיים הוכיחו כבר בשנת 1949 כי טיפול באינסולין יכול לגרום לטרשת עורקים מוקדמת, אשר יכולה להתהפך על ידי מניעת אינסולין מופרז.

טרשת עורקים היא תהליך דלקתי המתפתח בכמה שלבים – ראשוני, דלקת, היווצרות תאי קצף, היווצרות סיבי פלאק ולאחר מכן נגעים מתקדמים. אינסולין מאפשר טרשת עורקים לאורך כל שלב במסלול זה. יתר על כן, קולטנים לאינסולין נמצאו בפלאק האנושי, ונמצא שאינסולין מגרה את הצמיחה של הרובד, ובכך תורם להתקדמות של טרשת עורקים.

מחלות לב וכלי דם

הדאגות לגבי רעילות האינסולין אינן חדשות. בשנות השבעים, UGDP העלו חששות כי תרופות מסוג סולפונילאוראה ׁ(SUׂ), אשר מעוררות ייצור אינסולין, מעלות את הסיכון למחלות לב וכלי דם. זה הוביל את מנהל התרופות הפדרלי להזהיר על הפוטנציאל הגדול של מוות קרדיווסקולרי. עם זאת, כיוון שהאופציות הטיפוליות היו מוגבלות באותה עת, SU הפכה תרופה נפוצה לטיפול למרות ההסתייגויות האלה.

מחקר Quebec Cardiovascular ביסס את ההיפראינסולינמיה כגורם סיכון ידוע למחלות לב כבר ב-1996, אם כי הוא נראה רק כמציג את התנגודת לאינסולין הבסיסית ובעיקר התעלמו מזה. עם זאת, הראיות לכך שרעילות האינסולין היא גורם ממשי, הצטברו במיוחד בטיפול בסוכרת מסוג 2, כאשר המינון היה לעיתים גבוה.

בסקירה של יותר מ-12,000 חולי סוכרת מאובחנים שנעשתה ב-Saskatchewan בשנים 1991 – 1996, מצאו החוקרים קשר מובהק ומדורג בין הסיכון לתמותה ובין רמת החשיפה לאינסולין, גם לאחר התאמה לגורמים אחרים. במילים פשוטות, ככל שמנת האינסולין גבוהה יותר, כך הסיכון למות גבוה יותר. ההשפעה לא היתה זניחה. בקבוצת האינסולין הגבוה היה סיכון הגבוה ב-279% למוות בהשוואה לאלו שלא השתמשו באינסולין.

חוקרים בריטים מצאו לאחרונה תוצאות דומות. הם זיהו במסד הנתונים הכללי של בריטניה מהשנים 2000-2010, אשר מכיל רשומות רפואיות של מעל 10 מיליון איש, מעל 84,000 חולי סוכרת מאובחנים חדשים. בהשוואה לטיפול במטפורמין, השימוש ב-SU היה קשור לסיכון הגבוה ב-75% למוות. אינסולין היה אפילו יותר גרוע, הוא יותר מאשר הכפיל את הסיכון. הדבר נכון גם לגבי התקפי לב, שבץ, סרטן ומחלת כליות.

חולי סוכרת שאובחנו לאחרונה בקבוצת Health Information Network י (THIN) הכפילו את הסיכון למחלות לב וכלי דם עם השימוש באינסולין והסיכון עלה ב-55% עם SUs. עם הגדלת משך הטיפול, הסיכון גדל.

בחולים שלא נטלו תרופות, A1C נמוך קשור בבירור עם פחות סיכון להתקף לב ולמוות. אינסולין הוא תרופה חזקה להורדת גלוקוז בדם. התועלת שלה היתה בהנחה כי זה יגן על איברים, אבל זה לא היה ממש נכון.

רשומות אמיתיות מממסד הנתונים של המחקר הכללי בבריטניה משנת 1986 עד 2008, זיהו יותר מ-20,000 חולים שהוסיפו אינסולין לתרופות הסוכרת שלהם. במטופלים עם ה A1C הנמוך ביותר ציפו להישרדות הטובה ביותר, אך זה היה הפוך לגמרי.

לחולים עם בקרת הסוכר הטובה ביותר בדם היו התוצאות הגרועות ביותר. מטופלים שהשיגו A1C של 6.0%, הנחשב "מצוין", מצבם היה גרוע באותה מידה כמו חולים עם A1C של 10.5%, שנחשב לסוכרת "בלתי מבוקרת ". פרדיגמת רעילות הגלוקוז לא הצליחה להסביר תופעה זו. אם רוב הנזק מסוכרת נגרם על ידי גלוקוז גבוה בדם, אז אלה עם A1C הנמוך ביותר צריכים להיות בעלי התוצאות הטובות ביותר. אבל לא כך.

זה לא היה ממצא בודד כיוון שמחקר אחר מחקר הראה את אותן תוצאות. מחקר שנערך בשנת 2011 אישר כי רמת גלוקוז בדם גם נמוכה וגם גבוהה נושאת סיכון מוגבר למוות ושימוש באינסולין נקשר לסיכון מוגבר למוות של כ-265%.

מחקר שנערך באוניברסיטת קרדיף סקר נתונים של כמעט 10% מאוכלוסיית בריטניה בשנים 2004 – 2015 ומצא כי A1C נמוך היה קשור לסיכון תמותה מוגבר, שנגזר בעיקר מעליה של 53% בשימוש באינסולין. למעשה, במחקר זה, אף תרופה אחרת לא הגבירה את הסיכון למוות.

מטפורמין היא תרופה מקובלת לסוכרת סוג 2 מהקו הראשון. הוספת אינסולין, בהשוואה ל-SU, הגבירה את הסיכון למחלות לב או מוות ב-30%. מאגר נתונים הולנדי הראה שמינונים גבוהים של אינסולין היו קשורים לפי שלוש סיכון קרדיווסקולרי גבוה. בחולים עם אי ספיקת לב, השימוש באינסולין קשור יותר מפי ארבעה לסיכון למוות.

מטפורמין לעומת SU

מטפורמין ו-SUs משפיעים באופן יעיל על רמת הסוכר בדם, אך הם שונים זה מזה. SUs מגביר את הפרשת האינסולין בגוף ומטפורמין לא. האם זה חשוב?

מאגר המידע Veteran Affairs בארצות הברית מכיל למעלה מ-250,000 חולי סוכרת מסוג 2 שאובחנו לאחרונה. להתחלת טיפול ב-SUs היה סיכון גבוה ב-21% למחלות לב וכלי דם בהשוואה למטפורמין. ה-UKPDS גם הוא הראה כי מטפורמין מועיל במיוחד אצל חולי סוכרת מסוג 2 שמנים בהשוואה לאינסולין או ל-SU. מחקרים אחרים העריכו כי השימוש ב-SUs הגביר את הסיכון להתקף לב או למוות ב-40-60%.

הניסיון בבריטניה לא היה שונה, כאשר השימוש ב SUs הגביר את הסיכון להתקף לב או מוות ב- 40% מטרידים. יתר על כן, הסיכונים גדלו באופן תלוי מינון. במילים פשוטות, ככל שהמינון גבוה יותר, כך גדל הסיכון.

תוצאות אלו אושרו לבסוף במחקר רנדומלי מבוקר בשנת 2012, תקן הזהב של הרפואה המבוססת על ראיות. טיפול ראשוני עם SU הגביר את הסיכון למחלות כלי דם ב-40% למרות בקרת הגלוקוז בדם. זה תאם בצורה מושלמת להערכות קודמות. מחלות לב וכלי דם היא ללא ספק הגורם המוביל למוות בסוכרת מסוג 2, ולכן חשיבות מחקר זה לא ניתנת לזלזול. שתי תרופות השולטות ברמת הגלוקוז בדם, יכולות להיות בעלות השפעות מרחיקות לכת על בריאות הלב וכלי הדם. ההבדל העיקרי? אחת מעוררת אינסולין וגורמת לעלייה במשקל, והשניה לא.

עודף אינסולין הוא רעיל, במיוחד במצב של סוכרת מסוג 2, כאשר האינסולין הבסיסי כבר הוא גבוה מאוד. בדיעבד, בעיה זו ברורה לחלוטין. גלוקוז גבוה בדם היה רק ​​סימפטום למחלה הבסיסית של סוכרת מסוג 2, המאופיינת בהתפתחות היפרנסולינמית ועמידות לאינסולין. מתן יותר אינסולין יפחית את רמת הסוכר בדם, אך יחמיר את רמת ההיפראינסולינמיה.

מתן ייתר אינסולין מסווה בהצלחה את ההיפרגליקמיה, אך מחריף את ההיפראינסולינמיה. כלומר מטפלים רק בסימפטום אבל לא במחלה עצמה. זו העמדת פנים שהסימפטום הוא המחלה האמיתית.

המצב מקביל לאלכוהוליזם. חולים עם תלות באלכוהול לעיתים קרובות מפתחים תסמיני גמילה חמורים בזמן שהם מתנזרים. תסמונת זו, הנקראת דליריום טרמנס, כוללת רעידות ואפילו בלבול כללי.

מתן אלכוהול יכול להפחית ביעילות את הסימפטומים. עם זאת, המחלה הבסיסית של אלכוהוליזם לא תשתפר, למעשה היא תחמיר. אי אפשר לטפל באלכוהוליזם עם אלכוהול ולצפות לתוצאות חיוביות. באותו אופן, אתה לא יכול לטפל בהיפראינסולינמיה עם אינסולין.

מחלת הסרטן

הקשר בין סוכרת לבין סיכון לסרטן כבר מבוסס היטב. חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לסוגים שונים של סרטן, כולל אלה הנפוצים ביותר כגון סרטן השד, המעי הגס, רירית הרחם, הכליות ושלפוחית ​​השתן. השמנת יתר, טרום סוכרת וסוכרת מסוג 2 קשורים כולם לעלייה בסיכון לסרטן, דבר המצביע על כך שגורמים אחרים מלבד גלוקוז בדם משחקים תפקיד מרכזי בהתפתחות סרטן.

כל שלושת המצבים קשורים עם היפראינסולינמיה ותנגודת אינסולין. אינסולין הוא גורם גדילה ידוע המביא תאים לעבור חלוקה, אשר מניעה את התפתחות הגידול. לדוגמה, לנשים עם רמות האינסולין הגבוהות ביותר יש סיכון גבוה פי 2.4 לסרטן השד. השמנת יתר עצמה עשויה לשחק תפקיד, אך היפראינסולינמיה קשורה בסיכון מוגבר לסרטן, ללא תלות במצב המשקל. נשים רזות ונשים עם עודף משקל, כאשר הן עם אותה רמת אינסולין, מראות את אותו הסיכון לסרטן השד.

מוטציות גן יחיד שהגדילו את השפעת האינסולין באופן משמעותי העלו את הסיכון לסרטן. Pioglitazone, תרופה שהגדילה את השפעת האינסולין הייתה קשורה לשכיחות מוגברת של סרטן שלפוחית ​​השתן.

הבחירה לטפל בסוכרת עם תרופות המשפיעות באופן משמעותי על הסיכון לסרטן, חוזרת ומאשרת את התפקיד הגדול של היפראינסולינמיה. השימוש באינסולין מעלה את הסיכון לסרטן המעי הגס בכ-20% בשנה של טיפול. סקירת מסד הנתונים הכללי של British Practice גילתה כי בהשוואה למטפורמין, האינסולין הגביר את הסיכון לסרטן ב-42%, ו-SUs ב-36%. סקירה של 10,309 חולי סוכרת שאובחנו לאחרונה באוכלוסיית ססקצ 'ואן גילתה כי השימוש באינסולין העלה את הסיכון לסרטן ב-90% ו-SUs ב-30%.

לאחר שהסרטן כבר קיים, רמת גלוקוז גבוהה בדם יכולה לאפשר צמיחה מהירה יותר של תאי סרטן הידועים בהתלהבותם לגלוקוז, עם גמישות מטבולית מוגבלת בשימוש בדלקים אחרים כגון חומצות שומן חופשיות כאשר אספקת הגלוקוז נמוכה. תאים סרטניים הם פעילים מאוד מטבולית, וחייבים אספקה ​​גדולה של גלוקוז כדי להתרבות.

מסקנות

לדברי המרכז לבקרת מחלות, בשנת 2013, שלושת הגורמים העיקריים למוות בארצות הברית היו:

מחלת לב 23.7%
סרטן 22.8%
מחלת ריאות כרונית 5.7%
מחלות לב וסרטן רחוקות בהרבה מכל שאר סיבות המוות. הם קשורים בדרך משמעותית אחת. היפראינסולינמיה ורעילות האינסולין.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s