למה אתה תמיד רעב – צום 28

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

איך שולטים ברעב? רובנו חושבים שעוד אכילה תמנע רעב, אבל האם זה באמת נכון? זה מה שעומד מאחורי העצה לאכול 6 או 7 פעמים ביום. אם יהיה אפשר למנוע רעב, אזי נהיה מסוגלים לבצע בחירות מזון טובות יותר, או לאכול פחות. במבט שטחי זה נראה די סביר. עם זאת, במבט שטחי גם פרדיגמת "קלוריות נכנסות קלוריות יוצאות" נראית די סבירה. כמו עם זהב שוטים מזוייף, המראה יכול להטעות, ועלינו לחפור עמוק כדי למצוא את האמת. אנחנו שוטים מסוג אחר. אז, בואו נחשוב על זה קצת יותר.

העצה לאכול כל הזמן כדי למנוע רעב מניחה שאכילה מעטה תהדוף רעב. האם יש ראיות כי זה נכון? זה יהיה לא מוחלט ומשמין. מישהו המציא את זה, וזה חזר כל כך הרבה פעמים עד כי אנשים התחילו להניח שזה נכון. זה בעיקר עודד בכוח על ידי ייצרני חטיפים כדי לוודא שאנשים ימשיכו לקנות את המוצרים שלהם.

בואו ניקח כמה מצבים מקבילים. נניח שאתה צריך להשתין. מה קל יותר?

  1. להתאפק עד שתמצא את הזמן והמקום המתאימים.
  2. להשתין רק כמות זעירה ואז לעצור מרצון. ולחזור על זה שוב ושוב ושוב לאורך כל היום.

אתה ואני יודעים היטב כי ברגע שטיפה אחת של שתן יוצאת, אין אפשרות לעצור עד שזה נגמר. מה דעתך על המצב הזה?

נניח שאתה צמא – מה קל יותר?

  1. להתעלם מהמים ולחכות עם השתייה עד לזמן ולמקום הנכון בו אפשר לשתות לרוויה.
  2. לשתות ספלון מים ואחריו להפסיק לשתות מרצון תוך הסתכלות על כוס מלאה של מים קרים כקרח. לעשות זאת שוב ושוב לאורך כל היום.

שוב, שנינו יודעים כי ברגע שנתחיל ללגום, אין מי שיעצור אותנו עד שהכוס תתרוקן. במקרים כאלה קל יותר פשוט לחכות. ברגע שתתחיל משהו, קל יותר להמשיך עד שובע (שלפוחית ריקה, סיפוקו צמא, השבעת רעב). כמו כל דבר בחיים, יש אינרציה מסוימת (נטייה להמשיך לעשות את מה שעושים) להמשיך לשתות, לאכול, להשתין. זה כמו הבן שלי. אף פעם אי אפשר להכניס אותו לאמבטיה. אבל ברגע שהוא שם, אי אפשר להוציא אותו. זוהי התנהגות נורמלית. אז מדוע אנחנו מניחים שזה לא חל על אכילה?

יש אנשים שגרמו לנו להאמין שלאכול כמות קטנה תמלא אותנו כל כך עד כי נוכל להימנע מאכילה מרובה. אם זה היה נכון, מה הטעם במתאבן? החָטִיף שמוגש "מחוץ לארוחה העיקרית"? לשם מה הוא קיים? הרי כך נוכל לקלקל את הערב שלנו ולא נוכל לאכול מה שהמארח עמל בפרך כל היום, כי אנחנו מלאים? באמת? כל העניין של מתאבן הוא כי מדובר בפירור טעים קטן כדי לגרום לנו לאכול יותר.

בצרפתית, זה נקרא גם amuse bouche – "משעשע פה". למה? כי כך נוכל לאכול יותר. זה לא נועד למלא אותנו, כך ש"לא נוכל לאכול ארוחה יקרה ומתוחכמת שהוכנה על ידי שף". כמעט בכל התרבויות יש מסורת כזאת כדי לעורר את התיאבון, לא בשביל לשעמם אותו. כך אכילה קטנה, פחות מכמות משביעה של מזון, תגרום לנו יותר רעב, לא פחות. לאכול כזית יגרום לנו רעב, ועצירה מרצון תדרוש כוח רצון עצום על פני כל היום. זה לא רעיון טוב.

עכשיו תחשבו על מצב שבו לא הייתם רעבים ממש, אבל זה בוקר. לכן אכלתם כי אנשים תמיד אומרים שזאת הארוחה החשובה ביותר של היום. להפתעתכם, כאשר כבר התחלתם לאכול, סיימתם ארוחה יחסית רגילה. לפני שהתחלתם לאכול, יכלתם לוותר על הארוחה ובקלות להיות מלאים. אבל ברגע שהתחלתם לאכול, אכלתם הכול. האם זה קרה לכם? זה קרה לי פעמים רבות מאוד, בעיקר בגלל שאני תמיד מודע למצב הזה.

אכילה מעוררת את התיאבון. הבנתם את זה, McFly [המשפחה מבחזרה לעתיד]? אנחנו מכירים את זה לפחות 150 שנה! לאכול כל הזמן כדי שתאכל פחות נשמע ממש טיפשי, בגלל שזה ממש טיפשי. אל תסחפו לזה. אם אתם שומע רופא או דיאטנית מיעצים כך, רוצו מהר, רחוק ומהר מאוד. הם ממש יהרגו אותכם עם הייעוץ האידיוטי שלהם.

איך להישאר רעב

אז איזה עוד דרך מצוינת קיימת להגדיל את הרעב ולחבל במאמצים לירידה במשקל? דיאטה הפחתת קלוריות כמובן. חלק השליטה או הפחתת הקלוריות כעיקר (CRaP) של אסטרטגיית הרזיה זו תמיד משאיר אתכם רעבים. זוהי עובדה מוכחת.

במחקר הידוע  על השמנת יתר, חוקרים לקחו נבדקים, גרמו להם לאבד 10% ממשקל גופם, ולאחר מכן עקבו אחרי רמות ההורמונים שלהם במהלך השנה. גרלין (עוד על זה בפעם הבאה) ידוע בתור הורמון הרעב – רמות גבוהות ממנו מראות על יותר רעב. פפטיד YY הוא הורמון השובע – רמות גבוהות ממנו מראות על תחושת מלאות.

לאחר שנה של שמירה על המשקל, לא היה הבדל משמעותי ברמות ההורמונים בנבדקים. גרלין הוא הרבה יותר גבוה (יותר רעבים). YY פפטיד הוא הרבה יותר נמוך (יותר רעבים). זה תורגם להבדל מדיד של הרעב בין הקבוצות.

קבוצת הירידה במשקל רעבה יותר באופן מדיד בגלל שההורמונים שלהם גרמו להם לרעב. זה מאוד חשוב, כי קיימת נטייה לשחק את משחק "האשם את הקורבן". אנשים שעוקבים אחרי שטויות הייעוץ ואז מחזירים לעצמם את המשקל שלהם בגלל שהם רעבים, ואחרים החושבים "אוי, אין להם כוח רצון". זה בכלל לא המקרה.

כיוון שהם  מונעים הורמונלית לאכילה בגלל רעב, אנחנו צריכים להפסיק את ההאשמות האילמות שאנשים יכולים לשלוט בזה. זה לא אשמתם. הבעיה היא לא עם האנשים, הבעיה היא עם העצה לאכול מנות קטנות יותר. זוהי אסטרטגיה שנועדה מראש לכישלון. אחרי הכל, רעב הוא אחד מדחפי ההישרדות הבסיסית החזקים. כן אנחנו יכולים לדכא אותו במשך כמה ימים. אבל האם אנחנו יכולים לעשות את זה יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, שנה אחר שנה?

אנשים שאיבדו משקל הם פיזית רעבים בצורה מדידה מאלו שלא. אתה לא יכול לפתור את הבעיה של ירידה במשקל לטווח ארוך עד שלא תבין איך לרסן את הרעב. מהי התשובה?

ובכן, אם במקרה לא הבנתם את זה עדיין, זה הפוסט ה-28 על צום ולכן התשובה היא צום. יש כאן היגיון מסוים. אם אתם אוכלים כל הזמן, אתה תהיו רעבים יותר. אם אתם אוכלים פחות, תהיו פחות רעבים. איך זה עובד? נראה בשבוע הבא ….

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s