צום וגרלין – צום פרק 29

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש

גרלין הוא הורמון הרעב. כשהוא התגלה ב-1999 מיצו אותו מקיבת חולדות ולאחר מכן הוא יוצר בטכנולוגיית שיבוט. גרלין הנקשר לקולטן המעודד הפרשה של הורמון הגדילה (GH) מדרבן מאוד GH. אזי עבור כל מי שחושב כי אכילה תעזור לייצר רקמה רזה, זה למעשה הפוך. שום דבר לא עוצר הפרשת  GH כמו מזון. מזון כמובן מספק חומרים מזינים נחוצים, וכך, למעשה, צריך גם מחזורי אכילה וגם מחזורי צום כדי לגדול נכון. לא הכל אכילה ולא הכל צום. החיים טמונים באיזון בין השניים. מעגל החיים הוא משתה וצום.

גרלין  מגדיל את התיאבון וגם את העלייה במשקל. הוא מנוגד להשפעה של לפטין (בחולדות לפחות). לפטין, כזכור, הוא ההורמון המופק על ידי תאי השומן שמכבים את התיאבון וגורמים לנו להפסיק לאכול. גרלין מדליק תיאבון. אז, אם רוצים לרדת במשקל לטווח ארוך, צריך להנמיך את רמת הגרלין.

אז איך לעשות את זה? כפי שדיברנו בשבוע שעבר, נדמה שאכילה ללא הפסקה תכבה את הרעב ואת הגרלין. אבל זה פשטני מדי. באופן מפתיע, התשובה היא הפוכה – צום.

בואו נסתכל על המחקר "24 שעות של דפוס ההפרשה הספונטני של גרלין אצל צמים". המטופלים התחייבו לצום 33 שעות, ורמת הגרלין נמדדה כל 20 דקות. כך זה נראה לאורך זמן.

יש מספר דברים לשים אליהם לב. ראשית, רמת הגרלין היא הנמוכה ביותר ב 9:00 בבוקר. זה תואם את מדידות מקצבי היממה אשר מוצאות בעקביות כי הרעב הוא הנמוך ביותר בתחילת הבוקר. נזכיר כי זאת גם בדרך כלל התקופה הארוכה ביותר של היממה ללא מזון. זה מחזק את העובדה כי הרעב הוא לא רק פונקציה של "לא לאכל בזמן". בשעה 9:00 לא אכלת כ 14 שעות, אבל אתה פחות רעב. אכילה, זכרו, לא בהכרח תפחית את הרעב.

שימו לב גם לכך כי ישנן 3 פסגות שונות המתאימות לארוחת הצהריים, ארוחת הערב וארוחת הבוקר של היום הבא. אבל העליה לא ממשיכה. אחרי גל הרעב הראשון זה נסוג, גם אם לא אוכלים. גרלין מראה "ירידה ספונטנית לאחר כשעתיים ללא צריכת מזון". זה תואם באופן מושלם את הניסיון הקליני שלנו כי "הרעב מגיע בגלים". אם פשוט מתעלמים ממנו, הוא ייעלם. תחשוב על מצב שהיית עסוק מדי בשעת ארוחת הצהריים. בסביבות השעה 1:00 היית רעב, אבל אם רק שתית תה, עד שלוש אחר הצהריים כבר לא היית רעב. לרכוב על הגלים – וזה עובר. כנ"ל לגבי ארוחת הערב. יתר על כן הוכח כי גרלין מוריד ספונטנית, באופן בלתי תלוי, את האינסולין בסרום או את רמות הגלוקוז.

כמו כן, שימו לב כי לגרלין יש רכיב למידה כיוון שכל אותם פרטים אכלו 3 ארוחות ביום. לא במקרה יש את הפסגות האלה של גרלין. דבר זה דומה ל"שלב הצפאלי [הקשור לראש]" של הפרשת האינסולין שבו דנו בעבר.

היה עוד ממצא חשוב במחקר. תסתכלו על רמת הגרלין הממוצעת ב 24 שעות. ביום הצום, גרלין נשאר יציב! במילים אחרות, לא לאכול כלום במשך מעל 33 שעות עשה פחות או יותר את אותו רעב כמו בהתחלה! בין אם אכלת או לא אכלת, רמת הרעב נשארה זהה.

כפי שדיברנו בפוסט האחרון – לאכול יותר מתישהו גורם ליותר רעב, לא פחות. באותו אופן, לאכול פחות יכול באמת לגרום לפחות רעב פיזי. זה נהדר, כי אם פחות רעבים, אוכלים פחות, ונוטים יותר לרדת במשקל.

אז מה קורה על פני מספר ימי צום? מחקר זה בחן ספציפית שאלה זו. אצל 33 פרטים בדקו את הגרלין במשך 84 שעות צום וחילקו את התוצאות של גברים ונשים, כמו גם שמנים ורזים. לא היו הבדלים משמעותיים בין פרטים רזים ושמנים, ולכן לא אתעכב על כך. שוב, היו וריאציות מחזוריות שונות.

מעל 3 ימי צום הגרלין בהדרגה ירד. משמעות הדבר היא כי חולים היו הרבה פחות רעבים למרות שלא אכלו 3 ימים. זה נותן התאמה מושלמת עם הניסיון הקליני שלנו בחולים העוברים צום ארוך. כולם מצפים להיות רעבים, אבל למעשה מצאו שהרעב נעלם לחלוטין. הם תמיד אומרים "אני כבר לא יכול לאכול הרבה. אני מתמלא כל כך מהר. אני חושב שהקיבה שלי התכווצה. זה מושלם, כי אם אוכלים פחות אבל מתמלאים יותר, יהיה קל יותר לשמור על משקל נמוך.

שימו לב גם להבדל בין גברים ונשים. יש השפעה קלה בלבד אצל גברים. אבל אצל הנשים רואים ירידה ענקית בגרלין. שוב, זה קשור לאחת הדאגות העיקריות כי נשים אינן מסוגלות לצום. למעשה, צפוי כי נשים יהנו יותר מהצום, כי הרעב שלהן צפוי לרדת טוב יותר מאשר אצל גברים. שימו לב גם עד כמה גבוה מגיעה רמת הגרלין בנשים. אני חושד שזה תואם את התצפית הקלינית כי נשים רבות יותר "מכורות" למזונות מסוימים כמו שוקולד או סוכר. כל כך הרבה נשים מקבלות הערות על כך איך צום ארוך יבטל את התשוקות האלה. זוהי הסיבה הפיזיולוגית מדוע.

כמה הערות נוספות על השינויים ההורמונליים של צום. שימו לב כי קורטיזול עולה במהלך הצום. צום יוצר מתח לגוף וקורטיזול מנסה להעביר את הגלוקוז מהאחסון לתוך הדם. אז אצל מי שהקורטיזול הוא הבעיה, צום לא יכול להתאים.

האינסולין גם יורד וזה מה שאנחנו מצפים. הורמון הגדילה, כפי שכבר ציינו קודם, עולה במהלך הצום. אני חושד שזה עוזר לשמור על רקמות השריר הרזה ולבנות מחדש את החלבון שאבד כאשר מתחילים לאכול שוב.

עם זאת, הנקודה העיקרית של פוסט זה היא להראות כי בצום לסירוגין ובצום ארוך, הגרלין, המתווך ההורמונלי העיקרי של הרעב, לא גדל לרמות בלתי נשלטות. במקום זאת הוא פוחת – וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים. אנחנו רוצים לאכול פחות, אבל להיות מלאים יותר. צום, בניגוד לדיאטות הגבלת קלוריות, הוא הדרך לעשות את זה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s