סוכר והשמנת יתר – פרוקטוז 3

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

אחת העובדות האינטואיטיביות ביותר בתזונה היא שאכילת הרבה סוכר משמינה. אני לא חושב שיש כמעט חילוקי דעות בעניין זה. אבל יש בהחלט ויכוח על למה זה נכון. אנשי הקלוריות טוענים כי הסיבה לכך היא שמדובר בקלוריות ריקות. אם כן, אפשר לאכול סוכר, לדלג על ארוחת ערב ולא להשמין. אנשים האלה מאמינים שאכילת מגש עם עוגיות שוקולד וכמה ויטמינים משמין כמו מנה שוות קלוריות של סלט כרוב עם סלמון.  זה לא סביר מטופש על פי השכל הישר. אנשי הקלוריות טוענים כי כיוון שסוכר הוא קלוריות ריקות, אתה תאכל יותר מזון מזין, כאילו באמת מאוד קשה להימנע מאכילת מזונות צפופים ומזינים כמו כבד, מוח עגל וכרוב. תחזיק אותי … לא יכול להתאפק … מוח העגל המבושל הזה ….

אני טוען כי פרוקטוז הרבה יותר גרוע מאשר גלוקוז משום שהוא גורם ישיר לכבד שומני ולכן לעמידות לאינסולין. הוא מזין מעגל הקסמים הנמשך שנים של היפראינסולינמיה ועמידות לאינסולין. אני מאמין שמעגל העמידות לאינסולין הוא אשר קובע את המשקל שהגוף שואף אליו (BSW) ובשביל לאבד בהצלחה משקל לטווח הארוך, חייבים לטפל במעגל הזה.

גם גלוקוז (עמילן) וגם פרוקטוז משפיעים, אבל הם נכנסים למעגל זה בנקודות שונות. אם אתם אוכלים כמויות אדירות של פחמימות בצורת גלוקוז, עדיין אפשרי שלא יתפתח מעגל קסמים זה אם אין שום פרוקטוז. כדוגמא, הדיאטה הסינית של שנות התשעים הייתה גבוהה מאוד באורז לבן (פחמימה מזוקקת עם המון גלוקוז) אבל כמעט ללא פרוקטוז. הם גם לא היו אכלו 32 ארוחות במרווחים לאורך כל היום, כך שהם לא שמרו על רמות אינסולין גבוהות.

בנסיבות אלה חלה מעט מאוד השמנה ואפילו פחות מזה סוכרת מסוג 2. כאשר סין הפכה מערבית, וצריכת הסוכר בה עלתה, זה פשוט יצר מתכון לאסון וסין כחברה עברה את ארה"ב בשכיחות הסוכרת.

כיוון שסוכרוז (סוכר לבן) מכיל גלוקוז ופרוקטוז, הוא מסוכן במיוחד. פרוקטוז עובר מטבוליזם רק על ידי הכבד, כך שבפאונד סוכר אחד יש חצי פאונד גלוקוז וחצי פאונד פרוקטוז. הגוף  כולו משתמש בגלוקוז, אבל חמשת הפאונדים של הכבד בלבד הם שצריכים לעכל את אותה הכמות של פרוקטוז. יתר על כן, הפרוקטוז בכבד לא יעבור מטבוליזם לגלוקוז, משום שהגוף כרגע לקח כמות גדולה של גלוקוז. הגוף לא צריך שום גלוקוז יותר. במקום זאת, הגוף יעסוק בפינוי הפרוקטוז לשומן דרך דה נובו ליפוגנזיס. הוקוס פוקוס – כבד שומני. הוקוס פוקוס – תנגודת לאינסולין. הוקוס פוקוס – הגוף יעלה את משקל איזון הגוף. שלום, דיאבסיטי.

לכן, אני מאמין כי פרוקטוז הוא משהו כמו פי 20 משמין יותר מגלוקוז (עמילנים), כמו שדיברנו בשבוע שעבר. אז זה לא באמת נכון כשמישהו אומר כי אכילת קערת האורז זהה לאכילת קערת הסוכר. קערה של סוכר היא יותר כמו אכילת 20 קערות של אורז. לכן פרוקטוז, במיוחד, הוא כל כך, כל כך משמין. זו הסיבה האמיתית לכך שהפחתת סוכר הוא הצעד החשוב ביותר בהפחתת ההשמנה. לכן אלו המאמינים בנכונות הקלוריות הם בורים באופן מסוכן כשהם אומרים כי הסוכר הוא לא יותר גרוע משאר הקלוריות האחרות. זה כמובן הנקודה מאחורי הספר החדש המעולה של גארי טאוב 'המשפט נגד הסוכר'.

אז מה הם המקורות העיקריים לפרוקטוז בתזונה? משקאות הם המקור הראשי של סוכר וכמובן צריך להפחית בהם. אבל העניין כולו הוא עם הפירות. הם מהווים 18% ניכרים של הצריכה התזונתית. האם עלינו להפחית בהם? אני מודה כי אין לי תשובה טובה כאן. מבחינה ביוכימית, אין הבדל בין פרוקטוז בפירות ופרוקטוז בסוכר.

עם זאת, ישנם מספר גורמים מקלים בפרי השלם הכולל סיבים. האם זה מספיק? אין תשובה טובה. ראיות אפידמיולוגיים לא מקשרות צריכת פירות שלמים להשמנה או לסוכרת, אבל זה לא מספיק לי לתת להם כרטיס חופשי.

ללא נתונים מספיקים, התשובה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא זו. אם פרי שלם הוא הדבר הגרוע ביותר שאתה עושה בתזונה, זה בסדר. עם זאת, אם אתה צריך לרדת במשקל, כדאי שתשקול הפחתה בפירות. כן, אני יודע, לא תשובה ממש טובה.

בתגובה לספרו של גארי טאוב, היו כמה שהגיבו כי צריכה תזונתית של סוכר כבר הגיעה לשיא ועם זאת ההשמנה ממשיכה לעלות. זה נחשב "הוכחה" על ידי אלה שאומרים שסוכר אינו משחק תפקיד עיקרי כגורם להשמנה.

במבט ראשון, זה עשוי להיראות נכון ובהחלט משכנע. עם זאת, מבט מעמיק יותר חושף את האמת.

בואו נסתכל על מקרה מקביל: מדוע העישון אינו גורם לסרטן. הקשר בין סיגריות לסרטן הריאות. הנה הגרף של הקשר בין עישון סיגריות לסרטן הריאות. ובכן הגרף זה מראה 'ברור' כי עישון הוא לא אחד הגורמים העיקריים של סרטן ריאות, נכון? ככל שמספר הסיגריות יורד, מקרי מוות מסרטן ריאות ימשיכו לעלות. כל אותם האנשים שנגד עישון צריכים להתבייש בעצמם על כל ההפחדות שלהם. פויה.

ובכן, בואו נמהר קדימה כמה שנים. הנה הגרף המלא. יש פשוט פער זמן בין עישון ובין סרטן ריאות. אלה החיים. מה שאתה יכול לראות, כאשר אתה מסתכל מקרוב על הגרף הראשון הוא כי שיעור עלייה המוות מסרטן הריאות רק מתחיל להאט כאשר צריכת הסיגריות יורדת. זה הצעד הראשון.

הדבר נכון גם בסוכר. השמנת יתר היא מחלה עם גורמים רבים. אין ספק כי סוכר הוא אחד הגורמים הראשיים, אך הוא לא יחיד. צמצום הסוכר לא אומר כי צריכתו תרד מייד, וכדי לראות את ההשפעות עשויים להזדקק לשנים או לעשורים. זה לא אומר כי ההשערה שהסוכר הוא גורם סיבתי אינה נכונה. בואו נסתכל קצת קרוב יותר אל הממצאים. שמתי את גרף ההשמנה במדינות ה-OECD והנתונים של ארה"ב מסומנים באדום.

ניתן לראות כי לאחר שנת 2000 ישנם שני קווים. השורה המודגשת מציגה את השכיחות הממשית של השמנת יתר. הקו המקווקו מציג את התחזית האחרונה של השמנת יתר. במילים אחרות, הנתונים מראים בבירור כי שיעור או עליית ההשמנה הואט בבירור.

ההשמנה עלתה בקצב מהיר מ-1977 עד 2000. יש נקודת פיתול הרת גורל בשנת 2000. ההשמנה מאטה. למה? מה קרה? באג Y2K? לא. צריכת הסוכר הגיע לשיאה ואז נפלה. הגידול של השמנת היתר האט.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s