פרוקטוז, כבד שומני ועמידות לאינסולין – פרוקטוז 2

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

פרוקטוז וכבד שומני

פרוקטוז קשור להשמנת יתר ולסוכרת אפילו יותר מאשר גלוקוז. מבחינה תזונתית, לא הפרוקטוז ולא הגלוקוז מכילים חומרים מזינים חיוניים. כממתיקים, הם דומים. עם זאת הפרוקטוז הוא מרושע במיוחד לבריאות האדם לעומת הגלוקוז בשל חילוף החומרים הייחודי שלו בתוך הגוף.

גלוקוז ופרוקטוז שונים מבחינת המטבוליזם בהיבטים חשובים רבים. בעוד שכמעט כל תא בגוף יכול לנצל גלוקוז לאנרגיה, אין לאף תא את היכולת להשתמש בפרוקטוז. רק הכבד יכול לעכל פרוקטוז, בזמן שגלוקוז יכול להתפזר בכל הגוף לשמש כאנרגיה, פרוקטוז מתמקד בכבד כמו טיל מונחה.

כאשר אוכלים גלוקוז, גם בכמויות גדולות, הוא מגיע כמעט לכל תא בגוף, מה שעוזר לפזר את העומס. רקמות אחרות בגוף, מלבד הכבד, מבצעות חילוף החומרים לשמונים אחוז מהגלוקוז הנאכל. כל תא בגוף, כולל הלב, הריאות, השרירים, המוח, הכליות, עוזרים לעצמם במזנון אכול גלוקוז כפי יכולתך זה, מה שמשאיר רק עשרים אחוזים של עומס הגלוקוז הנכנס לטיפולו של הכבד. חלק גדול מגלוקוז זה מומר לגליקוגן לשם אחסון ומשאיר מעט גלוקוז כחומר גלם לייצור שומן חדש.

עם פרוקטוז זה לא עובד. כמויות גדולות מהפרוקטוז שנאכל הולכות ישר אל הכבד, שכן אין תאים אחרים שיכולים לעזור לנצל או לעכל אותו, מה שמפעיל לחץ משמעותי על הכבד. רמות הפחמימות והאינסולין עשויות להיות גבוהות כאן פי 10 מאשר בחלקים אחרים של מחזור הדם. וכך הכבד חשוף לרמות כה גבוהות של פחמימות – גם פרוקטוז וגם גלוקוז – יותר מכל איבר אחר.

זה כמו ההבדל בין לחיצה עם פטיש לבין לחיצה עם מחט שבה כל הלחץ מופעל על נקודה אחת. סוכרוז מספק כמויות שווות של גלוקוז ופרוקטוז. בזמן שהגלוקוז עובר מטבוליזם על ידי כל 170 הפאונד של רקמות אדם ממוצע, כמות שווה של פרוקטוז צריכה להיות מפורקת בגבורה רק על ידי  5 הפאונד של הכבד. מה שאומר למעשה שפרוקטוז עשוי פי 20 יותר לגרום לכבד שומני (הבעיה המרכזית של תנגודת לאינסולין) בהשוואה לגלוקוז. זה מסביר מדוע חברות פרימיטיביות מסויימות יכולות לסבול דיאטות עתירות בפחמימות מבלי לפתח תינגודת לאינסולין או היפראינסולינמיה.

בכבד נעשה חילוף חומרים של פרוקטוז לגלוקוז, לקטוז וגליקוגן. אין הגבלות על מערכת זו של חילוף חומרים עבור פרוקטוז. ככל שאתם אוכלים יותר, כך אתם מעכלים. כאשר מאגרי הגליקוגן המוגבלים מתמלאים, עודף הפרוקטוז מומר ישירות לשומן בכבד בתהליך דה נובו ליפוגנזיס. אכילת יתר של פרוקטוז יכולה להגדיל DNL פי חמש, והחלפת גלוקוז עם כמות שוות קלוריות של פרוקטוזה מגדילה את שומן בכבד ב38% משמעותיים בתוך שמונה ימים בלבד. ודווקא כבד שומני זה הינו קריטי להתפתחות של תנגודת לאינסולין.

הנטייה של פרוקטוז לגרום לכבד שומני היא ייחודית מבין הפחמימות. כבד שומני גורם באופן ישיר לתנגודת לאינסולין ומפעיל מעגל קסמים של היפראינסולינמיה – תנגודת לאינסולין. יתר על כן, השפעה מזיקה זו של פרוקטוז אינה דורשת גלוקוז גבוה או אינסולין גבוה בדם כדי להמיט הרס. יתר על כן, השפעת משמינה זאת, הפועלת באמצעות כבד שומני ועמידות לאינסולין, לא ניתן לראותה בטווח הקצר – אלא רק בטווח הארוך.

המטבוליזם של אתנול (אלכוהול) הוא די דומה לזה של פרוקטוז. לאחר צריכה, רקמות יכולות לעכל רק 20% של האלכוהול ומשאירות 80% ממנו הנשלחים ישירות אל הכבד, שם הוא עובר מטבוליזם לאצטאלדהיד, אשר מגרה דה נובו ליפוגנזיס. השורה התחתונה היא כי אלכוהול נהפך בקלות לשומן בכבד.

צריכת יתר של אתנול היא גורם ידוע לכבד שומני. כיוון שכבד שומני הוא צעד קריטי לקראת תנגודת לאינסולין, אין זה מפתיע כי שימוש מוגזם באתנול גם הוא גורם סיכון להתפתחות של תסמונת מטבולית.

פרוקטוזה ותינגודת אינסולין

אכילת יתר של פרוקטוז היכולה לעורר תינגודת לאינסולין ידועה כבר משנות השמונים. אנשים שאכלו 1000 קלוריות עודפות של פרוקטוז הראו 25 אחוזי החמרה ברגישות שלהם לאינסולין אחרי שבעה ימים בלבד! לאלה שקבלו תוספת של 1000 גלוריות ליום של גלוקוז לא הראו הידרדרות דומה.

מחקר חדש יותר משנת 2009 הראה באיזו קלות פרוקטוז גורם עמידות לאינסולין בקרב מתנדבים בריאים. נבדקים הואכלו במיץ ממותק עם גלוקוז או עם פרוקטוז בכמות של 25 אחוזים מצריכת הקלוריות היומיות שלהם. אמנם זה נשמע די הרבה, אבל הרבה אנשים צורכים אחוז גבוה כזה של סוכר בדיאטה שלהם. הפרוקטוז, אך לא הגלוקוז, העלה את תנגודת לאינסולין שלהם עד כדי כך שהם סווגו קלינית כטרום סוכרתיים. אפילו יותר מדהים, מצב זה התפתח כתוצאה של רק שמונה שבועות צריכת יתר של פרוקטוז.

שישה ימים בלבד של פרוקטוז עודף גרם לתנגודת לאינסולין. שמונה שבועות בלבד אפשרו לטרום סוכרת להקים ראש גשר. מה קורה אחרי עשרות שנים של צריכת פרוקטוז גבוהה? התוצאה היא אסון סוכרת; בדיוק כמו שיש לנו עכשיו. יתר פרוקטוזה מגרה כבד שומני ומוביל ישירות לתנגודת לאינסולין.

יש בהחלט משהו מרושע בצריכת יתר של פרוקטוז. כן, ד"ר רוברט לוסטיג, נכון. סוכר הוא רעלן.

גורמים רעילים

פרוקטוז רעיל במיוחד מכמה סיבות. ראשית, המטבוליזם שלו מתרחש אך ורק בתוך הכבד, כך כמעט כל הפרוקטוז שנאכל הופך לשומן חדש שנוצר. לעומת זאת, כל התאים יכולים לעזור בחילוף החומרים של הגלוקוז.

שנית, פרוקטוז עובר מטבוליזם ללא גבולות. יותר פרוקטוז שנכנס מוביל ליותר דה נובו ליפוגנזיס בכבד ולכבד שומני. אין בלמים טבעיים שיאטו את הייצור של שומן חדש. פרוקטוז מגרה ישירות DNL שלא תלוי באינסולין, כיוון שלפרוקטוז בתזונה יש השפעה מינימלית על רמת הסוכר או על רמת האינסולין בדם.

מטבוליזם של פרוקטוז מווסת פחות. לפיכך, הוא יציף את יכולת היצוא של הכבד ויוביל להצטברות יתר של שומן בכבד. נדבר עוד על כיצד הכבד מנסה להיפטר מהשומן החדש שנוצר בפרק הבא.

שלישית, אין נתיב חלופי אחר לפרוקטוז. גלוקוז עודף מאוחסן בבטחה ובקלות בכבד כגליקוגן. בעת הצורך גליקוגן מתפרק בחזרה לגלוקוז כדי לגישה קלה לאנרגיה. לפרוקטוזה אין מנגנון פשוט לאחסון. הוא מטבוליזם לשומן, אינו הפיך בקלות.

בעוד פרוקטוז הוא סוכר טבעי, וחלק מתזונת האדם מאז ימי קדם, עלינו לזכור תמיד את העיקרון הראשון של טוקסיקולוגיה. המינון עושה את הרעילות. לגוף יש את היכולת להתמודד עם כמות קטנה של פרוקטוז. זה לא אומר שהוא יכול להתמודד עם כמות בלתי מוגבלת שלו בלי השלכות בריאותיות שליליות.

מסקנות

פרוקטוז נחשב פעם פחות מזיק בגלל האינדקס הגליקמי הנמוך שלו. בטווח הקצר, יש רק כמה סיכונים בריאותיים ברורים. אולם פרוקטוז מפעיל את רעילותו בעיקר באמצעות השפעות ארוכות טווח על כבד שומני ועמידות לאינסולין. השפעה זו נמדדת לעתים קרובות בעשורים, המוביל ויכוח ניכר.

סוכרוז או סירופ תירס עתיר פרוקטוז, הם עם חלקים שווים בערך של גלוקוז ופרוקטוז, ולכן ממלאים תפקיד כפול בהשמנה ובסוכרת מסוג 2. אלו הם לא רק "קלוריות ריקות". זה משהו הרבה יותר מרושע אשר אנשים לאט מתחילים להבין.

גלוקוז הוא פחמימה מזוקקת המגרה ישירות את האינסולין. עם זאת, חלק גדול ממנה ניתן לשרוף ישירות לאנרגיה ולהשאיר כמות קטנה שתפורק על ידי הכבד. אף על פי כן, צריכה מאוד גבוהה של גלוקוז עשויה גם היא להוביל כבד שומני. ההשפעות של גלוקוז ברורות מיד בתגובות גלוקוז ואינסולין בדם.

יתר פרוקטוזה מייצר ישירות כבד שומני, אשר בתורו יוצר ישירות תנגודת לאינסולין. פרוקטוז הוא חמש עד עשר פעמים יותר מגלוקוז סביר שיגרום כבד שומני. זה מגדיר את מעגל קסמים. עמידות לאינסולין מובילה היפראינסולינמיה, כדי 'להתגבר' על התנגדות זו. עם זאת, זה הופך להיות חרב פיפיות, כמו היפראינסולינמיה, שמחמירה על ידי עומס הגלוקוז נלווה, המוביל לתנגודת לאינסולין עתידית.

ולכן סוכרוז מעודד ייצור אינסולין הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בדרך זו, סוכרוז הוא הרבה, הרבה יותר מאיים מאשר עמילנים המכילים גלוקוז, כגון עמילופקטין. כאשר מסתכלים על האינדקס הגליקמי, השפעת הגלוקוז היא מובנת מאליה, אבל ההשפעה של פרוקטוז היא נסתרת לחלוטין. עובדה זו נעלמה תקופה ארוכה ממדענים שהמעיטו בערך תפקיד הסוכר בהשמנה.

השפעה משמינה נוספת של תנגודת לאינסולין מתארכת במשך שנים ואף עשורים לפני שהיא מתבררת. מחקרי תזונה לזמן קצר לגמרי מפספסים את האפקט הזה. ניתוח סיסטמטים של מחקרים רבים שנמשכו פחות משבוע, הגיע למסקנה כי פרוקטוז אינו מראה שום אפקט מיוחד מלבד הקלוריות שלו. אבל ההשפעות של פרוקטוז, כמו גם השמנת יתר, מתפתחות במשך עשרות שנים, לא שבועות. אם היינו מנתחים מחקרים לטווח קצר בלבד של עישון, יכולנו לעשות את אותה טעות בקשר למסקנה שעישון אינו גורם לסרטן הריאות.

קיצוץ בסוכרים ובממתקים מאז ומתמיד הוא הצעד הראשון בהפחתה במשקל בכמעט כל הדיאטות לאורך ההיסטוריה. סוכרוז הוא לא פשוט קלוריות ריקות או פחמימות מזוקקות. הוא הרבה יותר מסוכן, מפני שהוא מגרה את האינסולין ויוצר עמידות לאינסולין בו זמנית. אבותינו תמיד ידעו עובדה זו, גם אם הם לא ידעו את הפיזיולוגיה שלה.

ניסינו להכחיש זאת במהלך אובססיית 50 השנים שלנו עם קלוריות. במאמצינו להאשים בכל את הקלוריות, לא הבחנו בסכנה הלא מוכרת הטמונה ביתר פרוקטוז. אבל את האמת אי אפשר להכחיש לנצח, ואין מחיר לבורות. שילמנו עבור החלילן מהמלין הקלורי עם מגיפות תאומות של סוכרת מסוג 2 והשמנה. אבל האפקט הייחודי המשמין של סוכר זוהה שוב. זאת היתה אמת שהודחה זמן רב.

לכן, כאשר ד"ר לוסטיג בהרצאה אחת בשנת 2009 הכריז כי הסוכר הוא רעיל, העולם הקשיב בתשומת לב רבה. בגלל שהפרופסור הזה לאנדוקרינולוגיה אמר לנו משהו שאנחנו כבר, אינסטינקטיביית, ידענו שהוא אמת. למרות כל הקלישאות וההבטחות שהסוכר אינו בעיה, העולם כבר ידע, בליבו, את האמת לאמיתה. סוכר הוא סם.

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. לגבי הגרף של פרוקטוז ועמידות לאינסולין. לא ברור האם השינוי משמעותי סטטיסטית. מעבר לזה הביקורת נראת שונה בין ימין לשמאל ולא התוצאה אחרי הניסוי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s