הכשלון הקלורי – T2D 19

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

הכישלון הקלורי

תאכל פחות. חתוך בקלוריות. צמצם בגודל המנה. אלה מהווים את בסיס ייעוץ ההרזיה הקונבנציונלי ב-50 השנים האחרונות. וזה היה אסון מוחלט, שמתחרה אולי רק במשבר הגרעיני של צ'רנוביל. עצה זו כל כולה מבוססת על הבנה מוטעית של הגורם לעלייה במשקל.

מדוע אף פעם לא מסתכלים על הסוגיה החשובה של "מה גורם להשמנת יתר"? אנו מאמינים כי אנחנו כבר יודעים את התשובה המלאה. זה נראה כל כך ברור, לא? אנו חושבים כי צריכת יתר של קלוריות גורמת להשמנה. אנו חושבים כי זה חוסר איזון קלורי. יותר מדי 'קלוריות נכנסות' לעומת מעט מדי 'קלוריות יוצאות' מובילים לעלייה במשקל. מודל מאזן הקלוריות של השמנת יתר הוחדר עמוק לתוכנו מילדות.

שומן נצבר = קלוריות נכנסות פחות קלוריות יוצאות

הנחת הבסיס שלא מדברים עליה היא כי אלו הם משתנים בלתי תלויים לחלוטין הנמצאים תחת שליטה מודעת. הנחה זאת מתעלמת לחלוטין מהמערכות ההורמונליות החופפות המרובות שמאותתות על  רעב ושובע. בנוסף היא מבוססת על ההנחה כי חילוף החומרים הבסיסי נותר יציב ובלתי משתנה.

אבל הנחות אלה ידועות כלא נכונות. קצב המטבוליזם הבסיסי יכול להתאים עצמו למעלה או למטה בארבעים אחוז. הגבלת הקלוריות תמיד מובילה לירידה במטבוליזם, ובסופו של דבר מביסה את מאמצי ההרזיה.

במשך 50 השנים האחרונות עקבנו ללא עוררין אחרי 'הפחתת קלוריות כתוכנית עיקרית'. שומן תזונתי, בהיותו עשיר בקלוריות, הוגבל. יצרנו מדריכי מזון, פירמידות מזון וטבלאות מזון כדי להטמיע ילדים לתוך דת דל קלוריות חדשה זו. 'חתוך בקלוריות שלך' היה הימנון היום. פזמנו "אכול פחות, התעמל יותר!".

תוויות תזונתיות חויבו לכלול ספירת קלוריות. יותר ויותר תוכנות ויישומים נוצרו כדי לספור קלוריות. המצאנו מכשירים קטנים כמו Fitbits כדי למדוד בדיוק כמה קלוריות שרפנו. על ידי יצירתיות שעושה אותנו אנושיים, ממוקדת כמו קרן לייזר, עיקשת כמו צב שחוצה כביש, חתכנו קלוריות. מה הייתה התוצאה? האם בעיית ההשמנה פשוט נמוגה כמו ערפילי בוקר ביום קיץ חם?

התוצאות לא יכלו היו להיות גרועות יותר גם אם היינו מנסים. הסערה של השמנת יתר וסוכרת מסוג 2 אשר התחילה בסוף שנות השבעים, היום, כארבעים שנה לאחר מכן, הפכה להוריקן עולמי מדרגה 5, שמאיים להטביע את העולם כולו.

מה השתבש?

שתי אפשרויות בלבד יכולות להסביר איך השמנה הצליחה להתפשט כל כך מהר לנוכח ייעוץ חדש ונוצץ זה של הפחתת השומן והקלוריות. ייתכן שהעצה 'הפחתת קלוריות כעיקר' היא טעות. אפשרות שנייה היא כי ייעוץ זה היה טוב, אבל האנשים פשוט לא עקבו אחריו. הרוח הייתה מוכנה אבל הבשר היה חלש.

זהו משחק שנקרא "האשם את הקורבן". הוא מסיט את האשמה מנותן הייעוץ (העצה היא רעה) אל לוקח העצה (העצה היא טובה, אבל אינך מבצע אותה). האם מגיפת ההשמנה בכללותה היא פשוט מחסור פתאומי מתואם ברחבי העולם, בו זמנית, של כוח רצון? העולם בקושי מצליח להסכים על איזה צד של הכביש צריך לנהוג, אבל עדיין, ללא כל דיון, החלטנו לאכול יותר ולזוז פחות?

בהכרזה כי ייעוץ הפחתת הקלוריות שלהם, שאינו מוכח מדעית, הוא ללא רבב, רופאים ותזונאים יכולים בנוחיות להעביר את האשמה מעצמם אליך. זאת לא אשמתם. זה שלך. לא פלא שהם כל כך אהבו את המשחק הזה! להודות כי כל התיאוריות היקרות שלהם להשמנה היו פשוט לא נכונות היה קשה גם פסיכולוגית. יחד עם זה המשיכו להצטבר ראיות לכך שאסטרטגיית הגבלת הקלוריות החדשה הזאת שימושית כמו מסרק לאדם קירח.

יוזמת בריאות האישה היה מחקר ההרזיה השאפתני והחשוב ביותר שנעשה אי פעם. המחקר האקראי העצום הזה מערב כמעט 50,000 נשים הבוחנות את גישת ה'דל שומן דל קלוריות' הזו לירידה במשקל. באמצעות ייעוץ אינטנסיבי, שוכנעו נשים להפחית את צריכת הקלוריות היומית ב 342 קלוריות ולהגדיל פעילות גופנית ב 10%. מוני הקלוריות ציפו לירידה במשקל של 32 קילו במשך שנה אחת בלבד. ניסוי זה היה צפוי לאמת את הייעוץ התזונתי הקונבנציונלי.

אבל כאשר התוצאות הסופיות חושבו בשנת 1997, זאת הייתה התרסקות מאכזבת. למרות תאימות טובה, מעל 7 שנים של ספירת קלוריות הובילו לכמעט אי ירידה במשקל. אפילו פאונד אחד. מחקר זה היה נזיפה מהממת חמורה בתיאוריית הקלוריות בהשמנה. צמצום קלוריות לא גורם לאובדן משקל.

היו כעת שתי אפשרויות. ראשית, אפשר לכבד את הראיות הניסויות, המדעיות, שמדעים עבדו קשה למצוא את התאוריה החזקה ביותר, הנכונה יותר, של השמנת יתר. או, אנחנו יכולים פשוט לשמור את כל המושגים הנוחים, הקודמים שלנו ולהתעלם מהמדע. הבחירה השנייה כרוכה בהרבה פחות עבודה והרבה פחות דמיון. אכן התעלמו ממחקר חלוצי זה במידה רבה והסיטו אותו לפח ההיסטוריה התזונתית. אנחנו כבר משלמים את החלילן מהמלין, כאשר המגיפות התאומות של השמנת יתר וסוכרת מסוג 2 התפוצצו.

מחקרים בעולם האמיתי רק אישרו את הפיאסקו המדהים הזה. טיפול תזונתי קונבנציונלי בהשמנת יתר נושא שיעור כשלון משוער של 99.4%. בטיפול בהשמנה חולנית שיעור הכישלון הוא 99.9%. נתונים אלה לא יפתיעו אף אחד בתעשיית הדיאטה, או אפילו, לצורך העניין, כל מי שניסה אי פעם לרדת במשקל.

תיאוריית 'קלוריות נכנסות קלוריות יוצאות' צברה הסכמה רחבה המבוססת על האמת האינטואיטיבית לכאורה שלה. עם זאת, כמו אבטיח מרקיב, חפירה מעבר למעטפת החיצונית חושפת את הפנים הרקוב. נוסחה פשטנית זו מסתמכת על הנחות שגויות.

המקור החשוב ביותר של השגיאה הוא שהורדת 'קלוריות נכנסות' מובילה לירידה בקצב חילוף חומרים, או ה'קלוריות יוצאות'. הפחתה של 30% בצריכת הקלוריות משיגה במהירות ירידה בקצב חילוף החומרים הבסיסי של 30%. התוצאה הסופית היא כי אין הפחתת משקל.

ההנחה השגויה המשמעותית הנוספת היא כי המשקל מווסת באופן מודע. אבל אין מערכת בגוף שלנו שאינה מווסתת יותר כמו מערכת זו. בלוטת התריס, יותרת התריס, הסימפתית, הפאראסימפתטית, הנשימה, מחזור הדם, הכבד, הכליות, מערכת העיכול ומערכת כליות כולן נשלטות באופן הדוק על ידי הורמונים. משקל הגוף ושומן הגוף גם הם מווסתים הורמונלית לחלוטין. למעשה, גופנו מכיל מערכות חופפות רבות של בקרת משקל גוף. שומן גוף. זהו אחד הגורמים החשובים ביותר של הישרדות בטבע, והוא לא נשאר כך פשוט נתון לגחמות של מה נחליט לשים בפה שלנו.

ההורמונים שולטים ברעב, הם אומרים לגוף שלנו מתי לאכול ומתי להפסיק. גרלין הוא הורמון חזק שגורם לרעב. כולציסטוקינין ופפטיד YY הם אותות שובע הורמונליים, אשר אומרים לנו כי אנחנו מלאים וצריכים להפסיק לאכול. תחשוב על הפעם האחרונה שהיית במקום שמציע לכם לאכול כפי יכולתכם מהמזנון. תארו לעצמכם שאתם כבר אכלתם צלחות רבות מלאות וגדושות במזון, ואתם לחלוטין, 110%, מלאים. כעת, האם אתם יכולים לאכול עוד כמה צלעות חזיר? רק המחשבה על כך עלולה לגרום לכם לבחילה. הורמוני שובע מפעילים השפעה חזקה כדי למנוע ממכם לאכול. בניגוד לאמונות פופולריות רבות, אנחנו לא ממשיכים לאכול רק כי יש מזון זמין. צריכת הקלוריות נמצאת תחת שליטה הורמונלית חזקה.

מחקרים מראים כי ירידה במשקל גורמת להגברה מתמדת של הגרלין אשר מובילה לרעב מוגבר אפילו שנה לאחר ההרזיה. זה לא פשוט אובדן כוח הרצון. חולים אלו היו למעשה, פיזית, רעבים באופן מדיד.

הורמונים גם מסדירים את קצב חילוף החומרים הבסיסי שלנו, את רמת הבסיס של האנרגיה הדרושה כדי לשמור על גופנו פועל כראוי. זוהי האנרגיה המשמשת לייצור חום גוף, כוח שרירי הלב שלנו, הריאות שלנו, הכבד שלנו, הכליות שלנו וכו'.  צריכת קלוריות נמוכה מפחיתה את קצב חילוף החומרים הבסיסי בכ 40% במאמץ לחסוך באנרגיה. עליה מכוונת של אכילת יתר מעלה את קצב חילוף החומרים הבסיסי כשהגוף מנסה 'לשרוף' את האנרגיה העודפת.

הצטברות שומן הוא ממש לא בעיה של עודף אנרגיה. זו בעיה של חלוקת אנרגיה. יותר מדי אנרגיה המופנית לייצור שומן בניגוד, נניח, להגדלת ייצור חום גוף. ההוצאה האנרגטית הזו נשלטת הורמונלית. לדוגמה, אנחנו לא יכולים להחליט כמה אנרגיה להשקיע על צבירת שומן לעומת ייצור עצם חדשה. לכן, מה שחשוב הוא איך לשלוט באותות ההורמונליים שנקבל ממזון, לא במספר הקלוריות הכולל שאנחנו אוכלים ..

כל עוד אנחנו מאמינים, שלא בצדק, כי צריכת יותר קלוריות מובילה להשמנה, אנו נידונים לכישלון. תחת פרדיגמה זו, 500 קלוריות של עוגיות משמינות כמו 500 קלוריות של סלט כרוב, רעיון מגוחך בבירור. האשמת הקורבן הפכה השמנה מהפרעה הורמונלית לכשל מוסרי ולהתנצלות מול אנשי הרפואה על הניסיונות הכושלים שלהם לטפל במגיפת ההשמנה.

לא יכולנו "להחליט" להיות פחות רעב. לא יכולנו "להחליט" על הגדלת שיעור חילוף החומרים הבסיסי. אם אכלתי פחות קלוריות, הגוף שלנו פשוט מתוגמל על ידי הפחתת קצב חילוף חומרים. מזונות שונים מעוררים תגובות הורמונליות שונות. מזונות מסוימים יותר משמינים מאחרים. קלוריות לא היו הסיבה הבסיסית של העלייה במשקל. לכן, צמצום הקלוריות לא יכול להפחית מהמשקל באופן מהימן.

השמנה היא הורמונלית, לא חוסר איזון קלורי. והבעיה ההורמונלית היא בעיקרה האינסולין.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s