ד"ר ג'ייסון פונג – שומן תזונתי והיפראינסולינמיה

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

לעיתים קרובות אני ממליץ לעבור לתזונה עתירת שומנים טבעיים ודלה בפחמימות מזוקקות. מה הקטע הזה של השומן? במילים פשוטות, שומן תזונתי אינו מעורר אינסולין והיפראינסולינמיה זה המניע העיקרי להשמנה. הפירוש המילולי של היפראינסולינמיה הוא אינסולין גבוה בדם (היפר פירושו גבוה, -emia אומר רמות בדם).

ההגיון של דרך זו אומר שהחלפת פחמימות מזוקקות (המעלות אינסולין) לשומן, יכול להוריד את רמות האינסולין באופן משמעותי גם אם צורכים אותו מספר כולל של קלוריות. אבל מה כל כך שונה בשומן לעומת חלבון ופחמימות שגורם לזה להיות נכון? זה הכל מסתכם בדרכים השונות בהם חלבונים ושומנים עוברים מטבוליזם.

שערה בפחמימות אינסולין
השערת הפחמימות אינסולין

זה ממחיש גם את ההבדל בין השערת האינסולין והשערת הפחמימות אינסולין (CIH). השערת הפחמימות-אינסולין גורסת כי האינסולין הוא הנהג העיקרי של השמנת יתר, וכי המניע העיקרי של אינסולין הוא פחמימות. לכן, אם פשוט רק מפחיתים פחמימות, גם האינסולין מצטמצם. אני חושב שזה לא לגמרי נכון. חלבון מן החי, למשל, הוא מאוד אינסוליגני (מעורר תגובה לאינסולין), אפילו באותה המידה כמו פחמימות מזוקקות רבות. אם אתם אוכלים על פי השערה זו, אתם אמורים להיות מסוגלים לאכול חלבון כמה שאתם רוצים בלי בעיות. אבל זה לא נכון.

השערת האינסולין, או תיאוריית ההשמנה ההורמונלית (HOT), הוא גרסה מלאה יותר, ניואנס של CIH. אינסולין הוא עדיין המניע העיקרי של השמנת יתר, אבל יש דרכים רבות ושונות בהן אינסולין יכול לעלות או לרדת. לדוגמא, עמידות לאינסולין, פרוקטוז, חלבונים מן החי, אינקרטינים, חומץ, וסיבים כולם יכולים להשתלב בתוך מודל שלם יותר זה של השמנת יתר, אשר עדיין מחזיק את האינסולין במרכז המארג.newhot9-האינקרטינים

במקרה זה לחלבון תזונתי לא ניתן יד חופשית, מפני שהוא מעורר אינסולין. אם אתה תזלול חלבון, על פי HOT, אתה עדיין יכול לפתח השמנת יתר. זוהי התובנה המרכזית האחרונה מאחורי זרם LCHF (דל פחמימות, עתיר שומן) ולא הזרם דל הפחמימות הטהור (אטקינס ועוד) אשר אינו מגביל גם שומן וגם חלבון.

יש הבדל מהותי במטבוליזם השומן המבדיל אותו גם מחלבונים וגם מפחמימות. הוא כמעט שאינו משפיע על אינסולין. למה לא? כי הוא לא משתמש בכבד לצורך חילוף חומרים. אינסולין נחוץ רק לשריפת גלוקוז, לא עבור שומן.

במהלך חילוף חומרים תקין, שלושת אבות המזון נספגים ועוברים הליך מטבולי שונה לחלוטין. בואו נתחיל עם הפחמימות. אלה הן שרשראות של גלוקוז, בעיקר עמילופקטין או עמילוז. ישנן צורות שונות של עמילופקטין (A, B, ו-C) אשר עוברים מטבוליזם שונה. עמילופקטין A הוא הקל ביותר לעיכול וצורה זאת נמצאת בלחם. עמילופקטין  C הוא הפחות קל לעיכול והוא נמצא בשעועית. הסיבה שפולים גורמים ל'תרועות" היא כי חלק גדול של עמילופקטין C אשר אינו ניתן לעיכול מגיע לתוך המעי הגס שם חיידקים מתסיסים אותו ומייצרים גז אשר יוצא מהצד התחתון, מה שגורם הנאה אינסופית אצל ילדים קטנים בכל מקום. בננות מכילות עמילופקטין B, שזה בין A ו- C.

הבדל זה הופך להיות ברור במדד הגליקמי, המהווה אינדיקטור טוב של השפעת האינסולין עבור מזון פחמימתי. ה-GI עבור חיטה הוא מאוד גבוה, ועבור שעועית הוא די נמוך. אז, פחמימות אינן שוות, ואפילו לא עמילופקטין. זהו אינסולין שמניע משקל, לא פחמימות, וכך שעועית ולחם אינם שווים למרות שהם שניהם פחמימות ושניהם עמילופקטינים.amylopectin

מולקולות עמילופקטין ועמילוז מתפרקות לרכיביהן, מולקולות גלוקוז, ונספגות לתוך מחזור הפורטל. זהו זרם הדם שלוקח את הגלוקוז שנספג בגוף ונושא אותו ישירות אל הכבד. בכבד, הן מתחברות מחדש לשרשראות ארוכות הנקראות גליקוגן, שהיא צורת האחסון של גלוקוז (צמחים מאחסנים בעמילופקטין ובעמילוז, בעלי חיים משתמשים בגליקוגן). עם זאת, קיבולת האחסון היא נמוכה אז השאר הופך לשומן בתהליך דה נובו ליפוגנזיס. שומן חדש זה שנוצר רווי מאוד בחומצה פלמיטית, וכך דיאטות עתירות בפחמימות מעודנות מגדילות את רמת השומן הרווי בדם, אשר מקושר למחלת לב.

חלבון תזונתי מתפרק לחומצות האמינו המרכיבות אותו ונספג. חלק נדרש עבור מיחזור חלבונים, אך הכמות לכך שנויה במחלוקת. אם אתה מנסה לבנות שריר (פיתוח גוף) אתה צריך רמות גבוהות יחסית של חלבון. רובינו צריכים כמות מתונה. כמה? רמת הצריכה המומלצת [RDA] היא 0.8 גרם / ק"ג מסת גוף רזה .עבור אדם ששוקל 70 ק"ג, זה כ-56 גרם חלבון. לקבלת אמת מידה, זה יהיה 3 אונקיות של עוף [אונקיה היא בערך 28.35 גרם], 3 אונקיות של טונה, כוס חלב ו-1/2 כוס שעועית. זה החלבון הדרוש לכל היום! ניתן לראות כי רוב הצפון אמריקאים אוכלים הרבה, הרבה מעבר ל RDA. תחשוב על זה, המבורגר טיפוסי הוא 1/2 פאונד (או 8 אונקיות) בפני עצמו. יש רבים הטוענים כי 0.5 גרם / ק"ג זה כמות מספיקה.

אז מה קורה עם חומצות האמינו העודפות? הן לא יכולות להתאכסן ישירות כאנרגיה, ולכן הן מומרות לגלוקוז דרך גלוקונאוגנזה. זהו מסלול מטבולי שיוצר גלוקוז מתוך מולקולות שאינן פחמימות. כאן יש הבדלים גם בין חומצות האמינו. חלק מחומצות האמינו מסוגלות לייצר גלוקוז (glucogenic), חלק מהן יכולות לייצר קטונים (keogenic) וחלק לעשות את שני הדברים.

לימוד האפי

גם כאן  חומצות אמינו אלה נספגות לתוך מחזור הפורטל לכיוון הכבד שבו חומצות אמינו העודפות הופכות לגלוקוז. כיוון שיש צורך לעיבוד בכבד, האינסולין נדרש כמולקולת איתות. מאחר והחלבון לא מעלה את רמת הסוכר בדם, למרות שהוא מעלה את האינסולין בדם, גלוקגון מגורה גם, כמו גם אינקרטינים המסייעים להפחתת אפקט זה כדי למנוע היפוגליקמיה. זוהי הפתעה לחלק, כי חלבונים מסוימים מעוררים אינסולין ככל הפחמימות המזוקקות. לחלבונים מן החי יש יותר השפעה אינסולימית מאשר לחלבונים צמחיים. האם זה משנה? אולי. קיים סיכון גבוה יותר לסוכרת בהגדלת אחוזי החלבון מן החי.

שומן תזונתי, מהצד השני, עובר מטבוליזם באופן שונה לחלוטין מאשר הפחמימות והחלבונים. שומן תזונתי מתפרק לחומצות שומן על ידי אנזימי לבלב (ליפאזים) ומלחי מרה. לאחר מכן הם נספגים לתוך מערכת הלימפה בצורת טיפות שומן (שומן אינו מסיס במים) בשם כילומיקרונים. אלה אינם מגיעים למערכת הפורטל ולא נכנסים לכבד. הם מתרוקנים ישירות למחזור הדם דרך מערכת הלימפה ולאחר מכן אל צינור החזה.

זו הסיבה מדוע שומן אינו מחייב אינסולין. אין עיבוד או טיפול נוסף וכך לא נדרש איתות האינסולין בכבד עבור מטבוליזם. שומן זה יכול להיות מאוחסן או לשמש להפקת אנרגיה. אם היית אוכל שומן טהור (נניח, קפה בולטפרופ), אין צריכת גלוקוז או חלבון והאינסולין נשאר נמוך. אז הגוף פשוט שורף שומן.

לשרוף סוכר או לשרוף שומן

יש בעצם שתי מערכות דלק עבור הגוף. באפשרותך לשרוף שומן, או לשרוף סוכר. שתי מערכות דלק אלה הן נפרדות ואינן באינטראקציה (ראו מחזור רנדל לפרטים נוספים). כאשר רמות האינסולין גבוהות, הגוף פועל על גלוקוז. באותה זמן פשוט אין לגוף סיבה לשרוף את שומן הגוף. למה לו? זה שם למקרה חירום, כשאין מה לאכול במחסן הקלוריות. זה כמו גנרטור גיבוי. אם יש לך מתח חשמלי בבית אז הגנרטור נשאר כבוי ואין שימוש בשומן.

עם זאת, אם אתה עובר לתזונה דלת פחמימות ועתירת שומן, אז יש מעט גלוקוז זמין להריץ מערכת דלק זו. במקרה זה, 'גנרטור הגיבוי' נכנס לפעולה ומתחיל לשרוף שומן עבור דלק. זה נהדר, כי יותר מכל דבר אחר, אנחנו רוצים לשרוף שומן.CIH-vs-IH

על פי השערת הפחמימות אינסולין הישנה, פחמימות משמינות, ואילו חלבון ושומן אינם. עם זאת קיבוץ חלבון ושומן ביחד הוא לא הגיוני כי לחילוף החומרים של חלבונים יש הרבה יותר במשותף עם זה של הפחמימות ולא עם חילוף חומרים של השומן.

תוספת לתאורית ההשמנה ההורמונלית ממוקדת האינסולין משאירה את השומן נבדל מהפחמימות ומהחלבונים. שתי התיאוריות מסכימות כי פחמימות מזוקקות צריכות להיות מוגבלות. עם זאת, בגלל שעודף חלבון מומר לגלוקוז, הוא יכול לעצור את המאמצים לקטוזיס ולירידה במשקל. אז הנה, פחמימות ועודף חלבונים מטופלים באופן דומה, כאשר השומן הוא שונה. זה משקף תמונה הרבה יותר מדוייקת מבחינה פיזיולוגית של חילוף החומרים.lchf-לפני-ואחרי

לכן, אם אתם אוכלים ארוחה דלת פחמימות, אבל אוכלים הרבה חלבון (וחטיפי חלבון, שייק חלבון, אבקה מי גבינה וכו), אז הגוף שלכם עדיין יהיה על שריפת גלוקוז כי הוא מעלה גלוקונאוגנזה להמרת עודף חלבון לגלוקוז. אתה תקוע במערכת דלק 'ששורפת גלוקוז'. ואז אתה לא תשרוף שומן. אתה רוצה לאבד שומן גוף? אתה חייב לשרוף אותו.

זוהי הסיבה שד"ר טד ניימן נתן לאתר שלו את השם burnfatnotsugar. שם אפשר עדיין לראות תמונה שלו מלפני LCHG כבצק לבן 98 פאונד חלשלוש כשעדיין היה במטבוליזם סוכר. אפשר גם לראות שנשארה לו האלרגיה ללבישת חולצות.

מה גורם להיות בצד ה'שורף גלוקוז'? אִינסוּלִין. השמנת יתר היא מחלה של היפראינסולינמיה. זהו האינסולין, טיפש! הפתרון אם כן, ברור – דיאטה דלת פחמימות, חלבון מתון, שומן גבוה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s