פיטר דוברומילסקי – פרוטונים 8: יחסי FADH2:NADH ו MUFA

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

עוד כמה מחשבות הנבנות על יחס F:N בסובסטרטים מטבוליים שונים:

כל מחזור של חמצון בטא (בהנחת חומצת שומן של שרשרת פחמנים זוגית רוויה לגמרי) מייצר אחד FADH2, אחד NADH ואחד אצטיל-CoA. זה נותן סך של שני FADH2 נכנסים ו-4 NADHs לכל מחזור של חמצון בטא. אבל הצמד האחרון של אטומי הפחמן בשומן רווי לא צריך לעבור חמצון בטא כיוון שהם כבר מהווים אצטט המחובר ל CoA, אז הם פשוט יכולים להיכנס ל TCA כאצטיל-CoA. שלב אחרון זה מייצר רק 1 FADH2 ו-3 NADHs, ללא תוספות.

כך, ככל שחומצת השומן קצרה יותר, כך יש פחות FADH2 לכל יחידת NADH. יש חומצות שומן קצרות שרשרת כמו חומצה בוטירית C4 עם יחס F:N של 0.43 בעוד שבחומצות שומן ארוכות שרשרת מאוד, עד 26 פחמנים, יש יחס  F:N של כ 0.49.

כמו שד"ר Speijer מציין, חומצות שומן באורכים שונים מטופלות באופן שונה. חומצות שומן קצרות שרשרת מאוד מטופלות בכבד ועוברות מיד מטבוליזציה על ידי המיטוכונדריה של הכבד. כל עודף אצטיל-CoA שמתקבל נפרק כקטונים.

חומצות שומן ארוכות שרשרת מאוד בסופו של דבר מתקצרות בפראוקסיזום, בדרך כלל לכדי C8, אשר כך נדחק למיטוכונדריה עבור חמצון בטא שיגרתי. כמובן שחמצון בטא פרוקסיזומאלי מייצר אפס FADH2, חוץ ממה שמגיע מאצטיל-CoA, כי FADH2 פרוקסימלי מגיב ישירות עם חמצן לתת H2O2. וחום, כמובן.

יש לזכור כי היחס F:N שנוצר על ידי דלק מטבולי קובע את היכולת ליצור זרימת אלקטרונים הפוכה דרך קומפלקס 1 וייצור נלווה של סופראוקסיד אשר בעין בלתי מזויינת נראה כמו תנגודת לאינסולין.

אז חומצות שומן עד C8 הן מגניבות, זורקים אותן אל הכבד ועושים כמה קטונים. שרשרות חומצות שומן מאוד ארוכות, מעל C18, מקצרים עד כדי C8 בפראוקסיזום, מזיזים אותן למיטוכונדריה כדי לעשות קצת קטונים אם מתעורר צורך. היחס  F:N של C8 הוא כ 0.47, ערך שנבחר על ידי חילוף החומרים כתוצר קצה של הקיצור בפראוקסיזום. המספר הזה חשוב. למעשה המספר הוא אפילו נמוך יותר כשחמצון בטא פרוקסימלי יוצר NADHs בחמצון בטא, רק לא ה-FADH2s, אבל למה לתת לעובדות כאלה לקלקל טענה גדולה. C8 מחלב אם ו/או מקוקוס נראה בסדר ויש לו יחס F:N של 0.47.

עכשיו האזור המעניין הוא, כמובן, C16 – חומצה פלמיטית. יש לה יחס F:N של כ 0.48, כמעט כמו חומצות השומן C26 לעיל המניבות סופראוקסיד עם 0.49. חומצה פלמיטית עושה, ללא כל צל של ספק, עמידות לאינסולין מקרוסקופית. זה 15 FADH2s ו-31 NADHs.

אז יחס F:N של 0.47 אינו מחולל סופראוקסיד רציני ויחס  F:N של 0.48 כן.

מה קורה כאשר אנו מכניסים קשר כפול בחומצה פלמיטית? חמצון בטא מיטוכונדריאלי מייצר FADH2 כאשר מוכנס קשר הכפול לשרשרת שומן רווי. אם הקשר הכפול הוא כבר שם, היי, אין FADH2!

יש בפלמיתולאט קשר כפול אחד. זה כמובן נותן 14 FADH2s ו -31 NADHs, יחס F:N של 0.45.

פלמיטאט 0.48
C8 קפריליק 0.47, נבחר על ידי פראוקסיזום לטיפול במיטוכונדריה
פלמיתולאיק 0.45

הוספת קשר כפול יחיד לחומצה פלמיטית מוריד את יחס F:N שלה מיצירה משמעותית של סופראוקסיד ליצירה מינימלית של סופראוקסיד. לי זה נראה כמו נקודת מפנה.

אני פשוט אוהב את הדרך שהמספרים מסתדרים יפה. כמובן שאנחנו יכולים עכשיו להמשיך אל מה המספרים הללו מסמנים ומה קובעת אי הרוויה. וגם אי צימוד, אני מניח. אנחנו נחזור אז לאינסולין ו stearoyl-CoA desaturase ודה נובו ליפוגנזיס. זה יכול להיות שווה מאמר מוסגר על PUFA וגם כיצד אלו מתנהגים, במיוחד אדיפוציטים.

פיטר

פרק ראשון בסדרה פוטונים: איפה המשאבה

הפרק הבא: פלמיתולאית

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s