ד"ר פיטר אטיה – מדע טוב, פרשנות גרועה

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: ליטל פלד

 כתב העת של איגוד הרפואה האמריקאי (JAMA) פרסם השבוע מחקר בשם השפעות ההרכב תזונתי על הוצאות אנרגיה בשמירה על ירידה במשקל. בעוד שאני מנחש שרוב הקוראים לא קראו מחקר זה, אני די בטוח שרובכם שמעתם על התוצאות כפי שהתפרסמו בכל החדשות השבוע.

מי שמכיר אותי יודע היטב שיש כמה דברים שאיני יכול להתנגד אליהם, כמו קרם קצפת, ומשהו שאני אוהב לכנות "רגעי הוראה"…  הסיקור העיתונאי של השבוע נותן הזדמנות קסומה לזה האחרון.

בעוד מאמר זה פורסם השבוע, הייתי בר מזל לקרוא עותק מקדים לפני שבועיים עם האזהרה כי לא אוכל לדבר על זה עד שיפורסם. יתר על כן, אני חבר של אחד מהמבקרים שגילה לי לפני חודשים כי "מאמר מאוד מעניין עומד לאתגר כתב עת מפורסם בקרוב מאוד." להשלמת הגילוי הנאות, יש לי היכרות עם החוקר הבכיר במחקר זה, ד"ר דוד לודוויג, באוניברסיטת הרווארד, ואפגש איתו בעתיד הקרוב כדי לדון במחקר המשך.

מחקר זה ביקש לבדוק את השאלה חשובה:

כאשר אדם הסובל מעודף משקל או מהשמנת יתר מוריד במשקל, איך בחירת המאקרונוטריינטים שלו משפיעה על נטייתו לעלות חזרה את המשקל שהוריד?

זה חשוב, כמובן, כי כפי שרובנו יודעים, בזמן שהירידה במשקל היא קשה, לשמור עליה עוד יותר קשה. למעשה, כפי שציינו כותבי המחקר, רק כ -15% מאנשים שמצליחים להוריד 10% ממשקלם מצליחים לשמור על המשקל החדש עד שנה. השאלה המתבקשת היא מדוע?

זוכרים מהפוסט הזה, שאנחנו חייבים תמיד לציית לחוק הראשון של תרמודינמיקה. במילים אחרות, אנחנו צוברים מחסני אנרגיה (למשל, מסת שומן) כאשר אנו נמצאים באיזון אנרגיה חיובי ואנחנו מאבדים מחסני אנרגיה כאשר אנו נמצאים באיזון אנרגיה שלילי.

מאזן אנרגיה הוא פונקציה של שני משתנים:

  1. קלט אנרגיה – מה שאנחנו אוכלים
  2. הוצאת אנרגיה – מה שאנחנו מבזבזים

יתר על כן, הוצאת אנרגיה אפשר לחלק ל ארבעה תת-רכיבים:

  1.  הוצאת אנרגיה במנוחה (REE) – כמות האנרגיה שהושקעה כדי להישאר בחיים במנוחה (לדוגמא, אנרגיה דרושה לתפקוד תאי בסיסי כמו מעבר יונים ונשימה)
  2. אפקט תרמי של מזון (TEF) – כמות האנרגיה הנדרשת כדי לעבד ולעכל מזון (כלולה בקטגוריה זו גם כמות האנרגיה שאובדת כחומר מעוכל בצואה)
  3. הוצאת אנרגיה בפעילות (AEE) – כמות האנרגיה שמושקעת בתנועה ובפעילות גופנית (אני מחשיב את שתי צורות אלה של הוצאה )

הסכום של REE, TEF, ו-AEE נקרא, כראוי, הוצאה אנרגיה כוללת(TEE).

מבין אלה, REE הוא "הכיור" הדומיננטי של הוצאת אנרגיה ברוב האנשים, וזה בדרך כלל פרופורציונאלי למשקל גוף. אתעכב לגבי החשיבות של זה לרגע.

המודל המסורתי של השמנת יתר, "קלוריות יוצאות-קלוריות-נכנסות", אומר כי השמנה נגרמת כאשר הכנסת האנרגיה עולה על הוצאת האנרגיה. במילותיו של חוקר מומחה בנושא, איתו נפגשתי בחודש שעבר, "למרות שזה נכון מתמטית שמישהו שעלה במשקל צרך יותר אנרגיה מכפי שהוציא, החוק הראשון  אינו עוזר להסביר מדוע מישהו עולה במשקל. החוק הראשון הוא תיאור אבל לא הסבר. "

לא יכולתי לומר את זה טוב יותר בעצמי. הטעות שרוב האנשים עושים בעת שימוש בחוק הראשון כדי להסביר עלייה במשקל (לעומת שימוש בחוק הראשון לתאר את המצב) היא שהם מתעלמים מהעובדה שמשתנים אלו – קלט,REE, TEF, AEE – קשורים. הם תלויים זה בזה. הם לא קיימים לחוד.

חסידי ההשערה האלטרנטיבית טוענים כי הצריכה (כלומר, תזונה) משחקת תפקיד בהורמונים ואנזימים בגוף בעלי השפעה וכתוצאה מכך על הוצאת אנרגיה, ואפילו קלט שלאחר מכן. לדוגמא, אכילת מזון אחד על פני אחר יכול להגדיל או להקטין את התיאבון, להגדיל או להקטין REE, להגדיל או להקטין AEE, ואפילו להשפיע על TEF. בעוד ההשפעה על כל אחד מאלה עשויה להיות צנועה לחוד, אפילו שינויים קטנים תוך ימים יכולים לגרום לשינויים משמעותיים בחודשים או שנים.

מה לכל זה ולמחקר המדובר?

האיור שלהלן מראה כיצד נערך המחקר. זה היה מחקר פרוספקטיבי מוצלב ב-3 כיוונים של 21 נחקרים בעלי עודף משקל או השמנה עם BMI ממוצע של 34.4. כל נחקר עבר תהליך של 20-שבועות, שזהו תהליך מאוד נפוץ במחקרים על הורדת משקל. בשלב זה כל המדידות הבסיסיות נאספו, כוללים הרכב גוף DEXA וגם TEE על ידי מים עם סימון כפול,  על ידי  בדיקת נשימה, ורמות פלזמה של סמני דם שונים (למשל, שומנים, כימיה בדם, רמות הורמונים). לא, למרבה הצער, חלקיקי ליפופרוטאין לא נבדקו.

במהלך שלב 12 השבועות של הירידה במשקל,  צריכת קלוריות הופחתה עד שכל נחקר הוריד 12.5% ממשקלו ההתחלתי (היציב). ל-4 השבועות האחרונים של שלב זה, צריכת האנרגיה תוכננה שוב להחזיק במשקלם היציב החדש.

עיצוב מחקר

האיור שלהלן מסכם את הנתונים מטבלה מס' 1 של המחקר, שבה הפירוט של מאקרונוטריינטים בשלב הראשון וב- 3 התערבויות תזונתיות לאחר מכן, כל אחד מהם במשך 4 שבועות . שוב, כל נחקר עשה כל דיאטה במשך 4 שבועות עקב התכנון המוצלב ב-3 כיוונים. במילים אחרות, כל נחקר בילה בסך הכל 32 שבועות במחקר (20 שבועות של תהליך ראשון וב-  4 שבועות של כל אחת מ-3 דיאטות שונות).

הרכב דיאטה

איך התזונה משפיעה על הוצאת האנרגיה?

האיור שלהלן מציג את השינוי בREE וTEE שנמדד עבור כל הקבוצות. לא היה הבדל בפעילות הכוללת פעילות גופנית או, כך יש להניח, לא חל שינוי ניכר ב-AEE. לא מצאתי אזכור של TEF, רומז לכך שלא נמדד. איורים אלה הם קצת מכוערים, אבל הם מעבירים מידע מועיל. כל נקודה מייצגת נחקר, וקווי החיבור בין הנקודות מאפשרים לראות את השינוי בכל נחקר על פני 3 הדיאטות. הקופסה הכחולה מראה את השינוי הממוצע (באמצע התיבה) עם 95% מעל ומתחת. הגובה של התיבה הוא אפוא שתי סטיות תקן.

רי, TEE

כמה דברים המתבלטים מהתוצאות:

  1. הקבוצה שצרכה דיאטה נמוכה מאוד בפחמימות היו עם REE ו-TEE גבוהים מאשר קבוצת GI הנמוך, שהיתה  עם REE  וTEE גבוהים יותר מהקבוצה דלת השומן. במילים אחרות, ככל שפחות פחמימות בתזונה, כך גבוהה יותר הוצאת האנרגיה במנוחה והוצאת האנרגיה הכללית. זהו למעשה ה תנאי ההכרחי של ההשערה האלטרנטיבית: משהו מעבר למספר הקלוריות משחק תפקיד באופן שבו הגוף מבזבז אנרגיה.
  2. כצפוי, בהתחשב בכך שכל נחקר התחיל ממצב של הפחתת משקל, REE היה נמוך יותר עבור כל קבוצה, ביחס לנקודת ההתחלה שלהם. REE מאוד (אם כי ברור שלא לגמרי) תלוי במסת גוף.
  3. ישנה שונות עצומה בין נחקרים לפי סוג דיאטה. לדוגמא, נחקר אחד לפחות ראה עלייה דרמטית בTEE על דיאטת GI הנמוכה לעומת השתיים האחרות, בזמן שנחקר אחר הראה TEE גבוה ביותר על הדיאטה דלת השומן. זה קשור לנושא הבלוג הזה: היה מוכן לניסוי עצמי, עד שתמצא את מה שמתאים לך.

איך התזונה משפיעה על משתנים מטבוליים?

הטבלה שלהלן מציגה את השינויים ברמות הורמונים וסמנים ביולוגיים של תסמונת מטבולית.

דבר אחד שממש בלט לנגד עיניי היה שזה די סביר שאף אחד מהנחקרים במחקר לא ענה על הקריטריונים הרשמיים לתסמונת מטבולית. MS דורש לפחות 3 מתוך 5 הפרמטרים (לחץ דם, היקף מותניים, סוכר בצום, HDL-C, וTG) כדי לקבוע את התסמונת. הפרמטרים הם כדלקמן:

  1. BP> 140/90 [אף נחקר לא הגיע בתחילת המחקר למדד זה]
  2. היקף מותניים> 40 אינץ '(גברים),> 35 אינץ' [לא דווח, אבל בואו נניח שלפחות כמה נחקרים ענו על פרמטר זה]
  3. גלוקוז בצום> 100 מ"ג / ד"ל [לא דווח, אבל בואו נניח שלפחות כמה נחקרים ענו]
  4. שומנים בדם בצום TG> 150 מ"ג / ד"ל [אף נחקר לא ענה בתחילת המחקר]
  5. HDL-C  קטן מ40  מ"ג / ד"ל  או גדול מ-50 (גברים) [אף נחקר זכר לא ענה על פרמטר זה, אבל ייתכן שכמה נחקרות נשים כן]

זה יכול להעיד על גיל הנבדקים, אשר בממוצע 30.3 שנים, אבל הייתי מצפה לסט גרוע של פרמטרים מטבוליים בסיסיים. זה גם מרמז לנקודה שרק בגלל שמישהו סובל מהשמנת יתר לא אומר שיש לו תסמונת מטבולית ולהיפך.

טבלה 3

טבלאות הן קצת מסורבלות, אז אירגנתי בגרפים חלק מתוצאות אלה, בעיקר משום שאני פשוט לא יכול לעמוד בפני המשחק עם think-cell (כי PowerPoint ללא  think-cell הוא פשוט כלי לעינוי אנשים.)

כבר הסברתי p-values בעבר אבל אסביר את שני סוגי p-values שצויינו לעיל ולהלן.

P_overall הוא value-P   הבוחן את ההשערה כי התוצאה הממוצעת של שלוש הדיאטות הייתה שווה. ככל שקטן ערך זה, כך יותר סביר שההבדלים לא היו מקריים. ככלל, אם P-value  'גדול מ0.05 נאמר שההבדל הוא "לא משמעותי". נהוג להשתמש אף בדרישה מחמירה יותר של 0.01 לסימן של מובהקות סטטיסטיות.

P_trend הוא -value P הבוחן את ההשערה כי התוצאה הממוצעת של שלוש הדיאטות הראתה מגמה מנמוך בשומן,  לנמוך ב-GI,  לדל- פחמימות.

HDL-C וTG

באופן לא מפתיע, הקבוצה דלת השומן חוותה ירידה משמעותית ב HDL-C. תועד פעמים רבות כי שומן תזונתי מעלה HDL-C ופחמימות תזונתיות מפחיתות HDL-C.

כל קבוצה גם חוותה ירידה ברמת הטריגליצרידים (TG). מכיוון שאנו יודעים כי פחמימות, לא שומן, מעלות TG, אפשר לתהות מדוע זה קרה בקבוצה דלת השומן, אשר למעשה הגדילה את צריכת הפחמימות. אני חושד שזה היה נושא "איכות" הפחמימות. לא אדע עד שאדבר עם ד"ר לודוויג, אבל אני מנחש שרמות הבסיס משקפות יותר את צריכת הסוכר מאשר את השומן הנמוך. עם זאת, ושוב באופן לא מפתיע, קבוצת דל הסוכר ועתיר השומן חוותה השיפור הגדול ביותר ברמות TG בדם.

סמנים מטבוליים

רגישות לאינסולין נמדדה על פי הפרוטוקול במאמר זה. הפרוטוקול משתמש בבבדיקת דם אחרי אתגר לקיחת גלוקוז דרך הפה.  ככל שהמדד גבוה יותר, כך גבוהה יותר הרגישות לאינסולין. כל דיאטה שיפרה את הרגישות לאינסולין הן בכבד והן בפריפריה וההבדלים הכלליים והמגמות היו משמעותיים.

אם אינסולין הוא ההורמון החשוב ביותר המסדיר את חילוף החומרים וצבירת שומן, לפטין הוא בהחלט בן דוד קרוב. לפטין הוא הורמון המופרש על ידי תאי שומן שממלא תפקיד חשוב בויסות תיאבון וכמה פונקציות חילוף חומרים. רמות גבוהות של לפטין בדם יכולות לרמוז לתנגודת ללפטין אשר, כמו תנגודת לאינסולין, נוטה להיות סמן להפרעה בחילוף חומרים. אכתוב הרבה על לפטין בפוסטים הבאים. בעוד רגישות לפטין לא  נמדדת ישירות כמו רגישות לאינסולין, הירידה המשמעותית במחזור רמות הלפטין מרמזת שהיה שיפור גם בנושא זה בכל הקבוצות, אם כי הגדול ביותר נראה בקבוצת דלת הפחמימות.

איך התזונה משפיעה על דלקת?

שני סמנים לדלקת הוערכו במחקר זה, C-reactive protein (CRP) ו- plasminogen activator inhibitor-1 (PAI-1). אף אחד מהם אינו רגיש במיוחד כמו, למשל, Lp-PLA2  (הוזכר בחלק השמיני של סדרת הכולסטרול). עם זאת, הם נותנים לנו אינדיקציה של כמה דלקת כללית קיימת בגוף.

סמנים דלקתיים

כל קבוצה חוותה ירידה משמעותית בשני המדדים PAI-1 ו- CRP, ולא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות באף אחד מהמדדים. עם זאת, המגמההייתה (בקושי) משמעותית לטובת קבוצת דל הפחמימות  לPAI-1 ולטובת קבוצת GI הנמוך עבור CRP. דל שומן מצטער, אתה לא ניצחת באף אחד מהם.

אני יודע מה אתם חושבים, כי זו היתה המחשבה הראשונה שרצה במוחי כשראיתי את הטבלה : מה זה?? האם זה משמעותי או רק דוגמא לתחבולות סטטיסטיות? אני אתן לכם להחליט, אבל אני די בטוח שאני יודע את התשובה.

ברור לי שחלק מכם ישאלו, ולכן אגיב בפוסט הבא על השינויים שנראו בTSH, T3, וקורטיזול. מגיעים לנושאים אלה פוסט משלהם.

מה צריך היה להוציא ממחקר זה?

מחקר זה שכפל מספר תוצאות שכבר צויינו לפני עשרות שנים:

  1.  תזונה דלת פחמימות ועתירת שומן עשויה להפחית TG ולהעלות HDL-C יותר מאשר תזונות אחרות.
  2. תזונה דלת פחמימות ועתירת שומן עשויה לשפר את הרגישות לאינסולין יותר מאשר תזונות אחרות.

זה לא רע להציף מחדש ממצאים אלה, אבל הממצא באמת הדרמטי של המחקר היה ההשפעה של ההשפעה של בחירת מאקרונוטריינטים על REE ו-TEE. בחישוב שלנו, 81 מחקרים ב -80 השנים האחרונות חקרו 4094 נבדקים במשך יותר מ -1.2 מיליון ימים בניסיון לענות על השאלה הזאת – רבים מהם ניסו "להוכיח" שכל הקלוריות נוצרו שוות. למרות שאף אחד מהם לא הפריך את ההשערה האלטרנטיבית, לרובם היו מספיק מגבלות מתודולוגיות שהיה קשה לדעת בודאות אם סוג המזון – ולא מספר הקלוריות – שיחק תפקיד חשוב.

מחקר זה, בזמן שעדיין מוגבל (למשל, משך זמן קצר, גודל מדגם קטן), הינו אחד המשכנעים ביותר כי כל הקלוריות לא נוצרו שוות.

מה יצא ממחקר זה?

איסור הפרסום על מחקר זה הוסר ביום שלישי, 26 ביוני 2012. בתוך כ -30 דקות הייתי מופצץ בסיפורי חדשות ש, אם אתם לא קראתם את המחקר, שכן כמעט אף אחד לא באמת קרא, אך הכותרות תיארו איך שתזונה דלת הפחמימות הייתה "הגרועה ביותר" מבין שלוש הדיאטות שנבדקו. זה לא היה אוניברסלי, אם להיות הוגן עם התקשורת, אבל לא היה מחסור בסוג זה של פרשנות:

העיתון USA Today 

… החוקרים מציינים חסרון לדיאטה דלת הפחמימות: נראה כי היא מעלה כמה גורמי סיכון למחלות לב.

מריון נסטלה, פרופסור לתזונה באוניברסיטת ניו יורק, אומר שמחקרים ארוכי טווח שנערכו בקרב אנשים בסביבה שלהם, לא עם ארוחות מבוקרות כמו כאן, הראו "הבדל קטן בירידה במשקל ותחזוקה בין סוג אחד של תזונה ואחרת."

ג'ורג 'בריי, חוקר השמנת יתר במרכז המחקר ביו-רפואי פנינגטון באטון רוז', שגם למד את הנושא הזה ושכתב את מאמר המערכת הנלווית בJAMA, אומר כי מחקרים אחרים מראה "שאתה יכול להרוויח בכל דיאטה, כל עוד אתה מצליח לדבוק בה . דבקות היא המפתח העיקרי לירידה במשקל ותחזוקה. אין קסמים בשום דיאטה. "

הניו יורק טיימס

… הדיאטה דלת פחמימות "הראתה גם בעיות . זה העלה את הרמות של מדדי הדלקתCRP (C-reactive protein), שהנו מדד של דלקת כרונית, וקורטיזול, הורמון שמתווך לחץ. "

The Wall Street Journal

… התזונה דלת הפחמימות נתנה את הדחיפה הגדולה ביותר בסך ההוצאה אנרגיה, שריפה כ -300 קלוריות ליום יותר מאלו בדיאטה דלת שומן – בערך כמו שעה של פעילות גופנית מתונה. אבל הקפיצה שבאה עם מחיר: עלייה בקורטיזול, הורמון לחץ, ומדד של דלקת בשם CRP, שיכול להעלות את הסיכון לפתח מחלות לב וסוכרת.

חלק מתגובות אלה היו כוזבות בעליל (לדוגמא, "דיאטת דלת הפחמימות  העלתה את רמות ה- CRP" על פי הניו יורק טיימס), מה שמשקף חוסר יכולת מוחלטת, אבל רובם מבצעים חטא עיתונאי שונה: הם מפספסים היער תוך התמקדות על עלה אחד.

למרבה הצער, רוב האנשים (למרבה הצער זה כולל רופאים, דיאטנים, ופוליטיקאים) אין לא זמן ולא ידע מדעי לקרוא מחקרים אלה ולהבין את השלכותיהם. במקום זאת, הם מסתמכים על עיתונאים "מכובדים" לתרגם עבורם.

כמה תלולה היא הדרך לשינוי לפנינו?

זה גורם להר זונקולאן להיראות שטוח. קשה כמה שיהיה לעשות מדע מצוין, מתברר שזה אפילו יותר קשה לפרש ולתקשר מדע טוב. כמובן, זו הסיבה שיצרנו את NuSI, אבל על כך בהמשך.

טיפוס תלול

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s