ד"ר ג'ייסון פונג – סוכרת סוג 2 – פרדיגמה חדשה של תנגודת לאינסולין – חלק יג

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

הפרדיגמה הנוכחית שלנו לתנגודת לאינסולין היא מודל מנעול ומפתח. אינסולין הוא הורמון הפועל על ידי קשירה לקולטון שלו שנמצא על פני שטח התא.InsulinReceptor

מודל זה מכונה לעתים קרובות מנעול ומפתח. המנעול הוא הקולטן לאינסולין אשר שומר את השערים לתא נעולים. כאשר מכניסים את המפתח הנכון (אינסולין), נפתח השער כדי לתת לגלוקוז מהדם להיכנס לתוך התא. גלוקוז זה יכול להפעיל את מנגנוני התא.

כאשר המפתח יוצא (אינסולין) השער נסגר וגלוקוז מהדם לא יכול יותר להכנס לתא.

מה קורה במהלך התופעה של תנגודת לאינסולין? ההסבר הקלאסי הוא ההנחה שהמנעול והמפתח כבר לא מספיק מתאימים אחד לשני. המפתח (האינסולין) מסוגל לפתוח את המנעול (קולטן) אבל רק באופן חלקי ולא מספיק טוב. כתוצאה מכך, הגלוקוז לא מצליח לעבור את השער כרגיל.Insul התנגדות

התוצאה היא כמויות גלוקוז נמוכות מהרגיל בתוך התא. הגלוקוז, אשר עכשיו חסום על ידי השער הנעול, נערם מחוץ לתא בדם, כך שאפשר לזהות עליה ברמת הסוכר בדם ולעשות אבחון קליני של סוכרת סוג 2.

מצב זה מתואר גם כרעב פנימי של התא כיוון שיש בתוך התא רק מעט גלוקוז. התגובה האוטומטית עבור הגוף היא להגביר את ייצור האינסולין (מפתח). כיוון שכל מפתח עובד פחות טוב מאשר בעבר, על הגוף לייצר מספר גדול יותר של מפתחות כדי לוודא שמספיק גלוקוז נכנס לתוך התאים. תאוריה שבאמת מאורגנת היטב.

הבעיה האמיתית היא שפרדיגמה זו לא ממש תואמת את המציאות. ראשית, האם הבעיה היא באינסולין או בקולטן שלו? ובכן, זה די קל בימינו להסתכל על מבנה האינסולין ועל מבנה הקולטן שלו בחולים עם תנגודת לאינסולין. צריך רק לבודד את האינסולין או כמה תאים ולבדוק את המבנה שלהם עם כלים מולקולריים מרשימים. מיד מתברר כי אין כל פסול לא באינסולין וגם לא בקולטן. אז מה העניין?

האפשרות היחידה שנותרה היא שיש משהו שמשבש את המערכת. סוג של חוסם המתערב במנגנון של מנעול ומפתח. אבל מה? קיימות כל מיני תיאוריות. דַלֶקֶת. סטרס חמצוני. תוצרים סופיים שנוצרים מסכרור של חומצות אמינו [נמדד על ידי הערך של HgA1C].  כל הספינים הרגילים שפורצים לתודעה כאשר לרופאים אין ממש מושג. בעזרת מודל זה יש לנו רק מושג קלוש מה גורם לתנגודת לאינסולין. אבל בלי להבין מה גורם ל IR, אין לנו סיכוי לטפל בזה.Lustig1

ואז מגיע הפרדוקס העיקרי של תנגודת לאינסולין בכבד. הרשו לי להסביר. יש לאינסולין שתי פעולות מרכזיות בכבד. כזכור אינסולין עולה כאשר אנו אוכלים. הוא אומר לגוף להפסיק לייצר גלוקוז בכבד (גלוקונאוגנזה), מפני שיש המון גלוקוז שמגיע מהקיבה (מזון). זה מתווך דרך מסלול FOX01.

הפעולה העיקרית השנייה בכבד היא להגדיל את הייצור של השומן (דה נובו ליפוגנזיס  – DNL). זאת על מנת להתמודד עם מבול הגלוקוז הנכנס שהגוף אינו יכול להשתמש בו בדרך הנכונה. זה מתווך דרך מסלול SREBP-1c.

אם הכבד הופך עמיד לאינסולין, אז ההשפעה של האינסולין צריכה לרדת עבור שתי הפעולות האלו. כלומר, הכבד צריך להמשיך לעשות גלוקוז, ולהפסיק לייצר שומן. אבל זה עובד רק במקרה של גלוקונאוגנזה. כלומר, במהלך תנגודת לאינסולין, הכבד ממשיך לייצר גלוקוז חדש כצפוי. אבל DNL (ביצוע שומן חדש) ממשיך ולמעשה גדל. כלומר ההשפעה של האינסולין על ה-DNL לא נחלשת אלא מואצת!

מה לעזאזל?

איך בשם שבעת מדורי הגיהינום יכול כבד זה, העמיד לאינסולין, להיות עמיד באופן סלקטיבי להשפעה אחת של האינסולין ועדיין להאיץ את האפקט האחר שלו? באותו תא, בתגובה לרמות מאוד זהות של אינסולין, עם אותו הקולטן לאינסולין? זה נראה מטורף. באותו התא הוא מפגין התנגדות לאינסולין ורגישות יתר לאינסולין בעת ובעונה אחת!

JapaneseSubway2איך נוכל להסביר את הפרדוקס הזה?

אנחנו צריכים פרדיגמה חדשה של תנגודת לאינסולין שתתאים יותר לעובדות. למעשה, אנחנו יכולים לחשוב על עמידות לאינסולין כתופעת של הצפה במקום מודל של מנעול ומפתח. כל מה שאנחנו באמת יודעים על תנגודת לאינסולין הוא שהרבה יותר קשה להעביר גלוקוז לתוך תא "עמיד לאינסולין" מאשר לאחד נורמלי.

אבל זה לא בהכרח אומר כי הדלת נתקעה. במקום זאת, אולי התא כבר גדוש בגלוקוז ולכן גלוקוז לא יכול יותר להיכנס?

תארו לעצמכם את התא כקרון רכבת תחתית. כשהדלת נפתחת, הנוסעים מחוץ לתא (גלוקוז בדם) צועדים בצורה יפה ומסודרת לקרון התחתית הריק (תא). בדרך כלל, זה לא דורש יותר מדי מאמץ כדי להכניס את הגלוקוז לתוך התא (האינסולין נותן את הדחיפה).

אבל במהלך תנגודת לאינסולין, הבעיה היא לא שהדלת לא נפתחת. הבעיה, במקום זאת, היא כי קרון הרכבת התחתית (תא) כבר עולה על גדותיו עם נוסעים (גלוקוז). עכשיו הגלוקוז שמחוץ לתא פשוט לא יכול להיכנס ומתקהל על הרציף.

האינסולין מנסה לדחוף את הגלוקוז לתא כמו האנשים האלה ברכבת התחתית של יפן שתפקידם לדחוף אנשים בכוח לקרון העמוס, אבל הם פשוט לא יכולים לעשות את זה כי הוא כבר מלא. במצב זה נראה שהתא הוא עמיד להשפעות של אינסולין, אבל למעשה הבעיה היא שהתא כבר עולה על גדותיו. התגובה האוטומטית היא לייצר עוד אינסולין (דוחפים) כדי לעזור לדחוף את הגלוקוז לתא. זה עובד, אבל רק לזמן מה.

אם כך התא אינו במצב של 'רעב פנימי'. במקום זאת, התא מוצף בגלוקוז. גלוקוז מתחיל להישפך אל תוך הדם, אשר נראה כאילו שהגלוקונאוגנזה לא הופסקה, מה שעולה בקנה אחד עם תנגודת לאינסולין. עם זאת, האינסולין והקולטן שלו הם בסדר; הם פשוט מוכרעים על ידי גלוקוז חיצוני "רעיל".

אבל מה קורה לייצור השומן?

במודל הקלאסי של תנגודת לאינסולין, הפרדוקס היה ש DNL השתפר, לא ירד, מה שהראה כאילו שם הרגישות לאינסולין עלתה במקום להראות עמידות. אבל במודל ההצפה, ה DNL יהיה משופר מכיוון שהתא מנסה להיפטר מעודף הגלוקוז על ידי ייצור עודף שומן. התא עולה על גדותיו ולא נמצא במצב של "רעב פנימי".

למה זה כל כך חשוב? מכיוון שהבנת פרדיגמה חדשה זו תוביל את התשובה לשאלה איך מתפתחת תנגודת לאינסולין ומה אנחנו יכולים לעשות בקשר לזה. הבעיה אינה נעוצה באינסולין ולא בקולטן לאינסולין. שניהם נורמליים. הבעיה היא כי התא הוא לגמרי מלא בגלוקוז. ומה גרם לכך? התשובה כעת נראה מובנת מאליה – זה בגלל יותר מדי גלוקוז ויותר מדי אינסולין. במילים אחרות, זה היה האינסולין עצמו שגרם לתנגודת לאינסולין. אנחנו לא צריכים לרדוף אחרי צללים בחיפוש אחרי סיבות מסתוריות לתנגודת לאינסולין.

ברגע שאנו מבינים כי גלוקוז מוגזם ואינסולין מופרז הם הגורמים לתנגודת לאינסולין, אפשר לתכנן טיפול רציונלי. מנמיכים את האינסולין ומפחיתים את הגלוקוז. ברגע שאתה תתקן את התנגודת לאינסולין, אתה תרפא את הסוכרת סוג 2.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s