ד"ר רון רוזדייל – סרטן, הקלה על כאב ותזונה

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

 

ד"ר רון רוזדייל, רואיין על ידי שלי סלנדר.  להלן מאמר נפלא מהפגישה עם שלי, עם  כל הקרדיט לגרפיקה ולתוכן. מידע נוסף על שלי והתשוקה שלה לחשיפת האמת בבריאות: www.meandmydiabetes.com

מחקר שפורסם בכתב העת  New England Journal of Medicine עלה לכותרות השבוע והראה כי טיפול מקל בחולי סרטן סופניים, כלומר טיפול בכאב ובהפחתת מתח, האריך את חייהם יותר מכימותרפיה ומהקרנות קונבנציונליות בלבד,  ויותר מטיפולים אגרסיביים בסרטן. המחקר התמקד בחולי סרטן הריאות שהסרטן התפשט. בממוצע, אלה שהיו רק על טיפול קונבנציונלי חיו  שש עד שנים עשר חודשים. אלה עם טיפול מקל בנוסף חיו שלושה חודשים יותר ודיווחו על איכות חיים טובה יותר. מחקר זה הוא אינדיקציה חזקה כי למתח ולהפחתת כאב יש יתרונות רבי עוצמה. לנקודת מבט אלטרנטיבית על מדוע הם עושים הבדל... ולמה טיפולים אלטרנטיביים נוספים עשויים גם הם לעשות הבדל,  הנה מומחה אנטי אייג'ינג, ד"ר רון רוזדייל. אנו מזהירים אתכם שבעוד שדעותיו של ד"ר רוזדייל הן מסקרנות . . . הן גם שנויות במחלוקת,  והן לא תחליף לעצתו של הרופא שלך.  הנה רון רוזדייל:

זהו רון רוזדייל, דן במחקר מה New England Journal of Medicine שמצביע על איך הוספת טיפול להפחתת מתח וכאב לטיפול הקונבנציונלי עבור חולי סרטן סופני מוסיף להארכת חייהם  ולשיפור באיכות החיים שלהם.

גרסה מורחבת של הראיון

רון רוזדייל: אחת הסיבות שניתנו במחקר להארכת חיים ב- New England Journal of Medicine הוא שטיפול מקל מפחית לחץ, מפחית כאב, ואלה עשויים לאפשר מערכת חיסונית משופרת. אבל אם אתה מסתכל על זה בתמונה רחבה יותר, מה שאתה רואה הוא שטיפול אגרסיווי, או טיפול שנחשב יותר מקונבנציונלי יחמיר את מצבם של האנשים. וזה מעלה את השאלה, האם טיפול קונבנציונלי יחמיר באדם מחלות כרוניות של הזדקנות. האם הטיפול הקונבנציונלי הטיפוסי במחלות לב, בסוכרת, במחלות לב ובמחלות כרוניות אחרות של הזדקנות מחמיר את המחלה הבסיסית במקום לשפר אותה? והתשובה שלי תהיה כן.

זה משפט עצוב שמעלה הרבה גבות, אבל אני כבר אמרתי את זה די הרבה זמן שאם הרפואה לא עשתה דבר כדי למנוע מחלות כרוניות אלה של ההזדקנות, אם הם לא היו מטפלים בהן כלל, אני חושב שזה היה עדיף, ואני חושב שזה עצוב מאוד.

במחקר הסרטן על טיפול מקל, מה שאני חושב שמתגלה הוא המידע הבסיסי שסרטן אגרסיווי ניזון מגלוקוז. הוא דורש דלק אנאירובי כי הוא מקדים את אספקת הדם. הוא לא היה מקבל לעצמו מספיק דלק כדי להתרבות במהירות, אם הוא היה שורף שומן, כך שהוא חייב לשרוף גלוקוז כאשר הוא מתרבה במהירות. בדיוק כמו שעל אצן לשרוף סוכר כשהוא רץ מהר. כאשר תאי הסרטן מתרבים במהירות, הם דורשים גלוקוז כי גלוקוז יכול להשרף ללא חמצן.

issues palliative care 300x126 Cancer, Pain Relief & Diet: Ron Rosedale and Shelley Schlender
כאשר מישהו תחת לחץ, בין אם זה מכאב או משימוש מופרז בתרופות אנטי -סרטניות,  או שהוא פשוט מודאג, זה גורם לעלייה ברמת הסוכר בדם בגוף?

רון רוזדייל: בדיוק. הסיבות האפשריות לכך שטיפול תומך שיפר תוצאות בחולי סרטן, זה משום שהוא הוריד את רמת הסוכר. אבל הדרך המרשימה ביותר להורדת רמת סוכר היא פשוט לא לאכול אותו. ובכל זאת, זה אינו חלק מטיפול רפואי סטנדרטי לחולי סרטן. זה לגמרי תמוה בעיניי. ידוע מאוד שהסרטן האגרסיבי ביותר צריך לשרוף סוכר ובכל זאת הם לא אומרים לאנשים לא לאכול אותו. כאשר אנחנו מדברים על סוכר, אנחנו לא מדברים רק על סוכר לבן. אנחנו מדברים גם על תפוחי אדמה ואורז ולחם ודגנים, בגוף העמילנים יהפכו כמעט מייד לגלוקוז, או לפחות תוך כמה דקות, שמזין את תאי הסרטן. יותר מכך, הם גם יעלו למעלה הורמון חשוב ידוע בסוכרת, אבל הוא משחק תפקיד קריטי בחייהם של כולם, וזה האינסולין. אינסולין עצמו הוא גורם גדילה, וכאשר האינסולין עולה, זה מגרה את התאים להתרבות, וגם מעודד סרטן. אז שתי הדרכים הטובות ביותר להפחתת סיכון לסרטן ולטיפול בסרטן, הן לשמור על רמת גלוקוז נמוכה ככל האפשר, ורמת אינסולין נמוכה ככל האפשר. זה לא אחד על חשבון השני. אתה לא תרצה לקחת תרופות המעלות אינסולין כדי להוריד את רמת הסוכר בדם. הדרך היחידה לגלוקוז נמוך ולאינסולין נמוך באותו הזמן היא באמצעות גישה תזונתית. ובכל זאת זה אפילו לא על הרדאר בטיפולי סרטן סטנדרטיים.

בשנה שעברה,  היה מחקר שנעשה בחיות מעבדה שבו חוקרים נתנו להם צום לסירוגין, כלומר בימים מסוימים הם קבלו פחות מזון מאשר בימים אחרים. הייתה ירידה בגידולי סרטן השד שהוזרקו לחיות המעבדה שעושות צום כזה לסירוגין. זה היה שינוי תזונתי.

רון רוזדייל: צום לסירוגין היא שיטה שכבר נבדקה להגבלת קלוריות ולהארכת חיים. הגבלת קלוריות היא דרך ידועה להגדיל את תוחלת החיים כמעט בכל המינים של בעלי חיים שאי פעם נבדקו. אתה לא צריך להגביל קלוריות כל הזמן. אתה פשוט יכול להגביל מאוד קלוריות בכל יום לסירוגין. כשהם מדברים על הגדלת תוחלת חיים, וביולוגיה של מחקרי הזדקנות, זה באמת דומה להפחתת הסרטן כי זה מה שגורם לרוב בעלי החיים במעבדה למות. זה כבר ידוע במשך 70 שנים שהגבלת קלוריות של חיות מעבדה תעלה את תוחלת החיים שלהן. ולכן יפחיתו את השכיחות וההתקדמות של הסרטן. אחד הדברים שאנחנו יודעים בביולוגיה של ההזדקנות הוא שכאשר אתה שומר על רמת אינסולין נמוכה, זה מפחית את גורמי גדילת תאי הסרטן שרוצים להתחלק. החשיבות של גלוקוז מודגמת על ידי העובדה שסורק PET בכל רחבי העולם המשמש לאבחון סרטן, עובד על ידי זיהוי אזורים של חילוף החומרים של גלוקוז גבוה, ובכל זאת הם עדיין לא שמים אנשים על תזונה עם רמת סוכר נמוכה,  נמוכת פחמימות שאינם סיבים, כלומר עמילן וסוכר.

זוהי לא מחלה שהייתי אומר שאני מתמחה בה אבל יש לי מטופלים חולי סרטן ושמתי את כולם על דיאטה נמוכה עד בינונית בחלבון, פחמימות נמוכות מאוד, דיאטה עתירת שומן טוב והם התקדמו טוב מאוד ויש כמה מקרים של היפוך הסרטן. חלקם נחקרו בעולם למעשה. אחד מהם היה המקרה הידוע הראשון של הישרדות. אני לא יכול להגיד שיש תרופה לסרטן אבל בהחלט אפשר להשתמש במדע שאנחנו מכירים. אבל הבעיה האמיתית היא שאין בזה כסף.

למרבה הצער, שיטות שבדרך כלל מקובלות בשימוש נרחב הן אלה שיש להן הכנסה, לא רק תאוות בצע והכנסה עבור מחקרים לימודיים רפואיים שאמורים לצאת לאור. במילים אחרות, חברת תרופות, או כל תאגיד גדול לא הולכים לבזבז 50 עד 100 מיליון דולר על שיטת טיפול שבה הם לא עומדים לקבל את כל הכסף בחזרה. כל כך הרבה מהטיפולים האלה אף פעם לא פורסמו כי אין מחקרים טובים כדי לגבות אותם. ישנם כמה מחקרים בבעלי החיים כי אלה זולים יותר.

בהודו, ביליתי כמה שנים בהודו בשביל בעיית הסוכר שלהם, בעיית מחלות הלב. אבל גם רציתי לבחון סרטן. היו בתי חולים שביקשו לעשות את זה, הם קיבלו את הגישה התזונתית וביקשו לעשות את זה, אבל הם אמרו שאפשר לעשות את זה רק בשילוב עם טיפול סטנדרטי. כי אחרת זה לא היה עובר את ועדת האתיקה.

מה שרציתי לעשות הוא רק מבחן של שתי קבוצות חולים. שתי קבוצות של חולים שנחשבים מאוד סופניים, מה שבעצם אומר שאין להם מה להפסיד, ולהשוות את הגישה התזונתית לגישת הכימותרפיה הסטנדרטית או האגרסיבית. וזה לא עבר. הם לא איפשרו את זה. הם רק איפשרו זאת בשילוב עם כימותרפיה, אבל זה היה משבש את הכל.

האם החשש שלך שאם  נוקטים גישה תזונתית להאטת  צמיחת הסרטן ומוסיפים כימותרפיה, הם ילחמו  זה בזה?

רון רוזדייל: כן. אני חושב שההשפעה השלילית של הכימותרפיה באמת תכניע חלק מהדברים המועילים שהיו רואים מהגישה התזונתית. אחד המאמצים העיקריים באמת בכל מי שהוא חולה בכל דרך הוא לשפר את תפקודה של מערכת החיסון, וכימותרפיה באופן הרסני פוגעת בתפקוד של מערכת החיסון. זה כמעט חותם את מותם של אנשים רבים, שיש להם סרטן. אתה לעולם, לא משנה מה הטיפול שאתה משתמש, אם כימותרפיה או הקרנות, לא מוחק את כל התאים הסרטניים. תמיד יהיה חלק שנשאר. המערכת החיסונית שלך צריכה להשמיד את השאריות. ואתה נזקק למערכת חיסונית חזקה, וכימותרפיה באמת משמידה את המערכת החיסונית, ולכן אין את היכולת.

גם אם אתה, באמצעות כימותרפיה או הקרנות, הורג 98% מהסרטן, דבר אשר יהיה בלתי ניתן להשגה במידה רבה בגידולים גרורתיים, 2% האחרים יחזרו, כי אין לך מערכת חיסונית שתהיה מסוגלת לטפל בשאר. ואילו בגישה תזונתית, אתה מחזק את תיפקודה של המערכת החיסונית, וזו אחת מהדרכים העיקריות שזה עובד, וזו אחת הדרכים העיקריות שזה מאריך את תוחלת החיים בחיות מעבדה, על ידי שיפור תפקודה של מערכת החיסון, מה שצריך לקרות בכל פעם שמישהו חולה, אבל במיוחד, כאשר למישהו יש סרטן.

בשנת 2008, היו כמה מחקרים מדהימים על סרטן השד וכיצד נשים שעברו ממוגרפיה בתדירות גבוהה יותר גם הסרטן אובחן בתדירות גבוהה יותר. חוקרים הגיעו למסקנה כי בנשים שעברו  ממוגרפיה פחות תכופה, חלק מהגידולים שהיו אמורים לעבור טיפול אם הם היו מקבלות ממוגרפיה, היו מטופלים באופן ספונטני על ידי גופן.

רון רוזדייל: כן, ויש כבר הרבה מחקרים שאימתו כי כולנו מקבלים סרטן. תאי הסרטן מתפתחים בכולם רוב הזמן. כל עוד יש לך מערכת חיסונית בריאה, היא תזהה את הסרטן ותאכל אותו. כמו כן דברנו על החשיבות של איתות ראוי בין 20 מליארד התאים שמרכיבים אותנו. אותות אלו מתווכים בעיקר באמצעות הורמונים, ולא מעט מחקרים הראו כי כאשר האינסולין נשמר נמוך, הסיכון לסרטן השד וסרטן הערמונית וכמה סוגי סרטן אחרים ממוזער מאוד. הם אפילו הראו כי ניתן לטפל בסרטן הערמונית על ידי הפחתת אינסולין ועל ידי היקש זה, על ידי הורדת רמת הסוכר.

ישנם מחקרים שמראים תוצאות אלה. הם לא נדירים, ואני זוכר מחקר שהראה כי בנשים שאכלו כמות מינימאלית של פסטה, ולכן עומס הגלוקוז היה נמוך יותר, הייתה שכיחות נמוכה יותר של סרטן השד, אני מאמין שהמחקר נעשה באיטליה. אז יש מחקרים שמראים מתאמים כאלה לכל הפחות בין גלוקוז, אינסולין וסרטן, בשניהם טיפול ומניעה. אבל למרבה הצער, זה לא נפוץ, וזה לא עולה דבר, ואני מאמין שזו ההגנה החזקה ביותר שיש לנו כנגד גם הסיכון לסרטן וגם לטיפול בסרטן.

נכון לעכשיו, אתה מדבר על גישות תזונתיות לטיפול בסרטן. -New England Journal of Medicie מדווח על טיפול תומך שבוחן יותר איך הפחתת לחץ יכולה לעזור לגוף, אבל אתה אומר שהמנגנון עשוי להיות דומה – שעל-ידי הפחתת מתח, אתה מצמצם את סוג ההורמונים ואת הסוכר הגבוה בדם שיכולים להאכיל סרטן.

רון רוזדייל: מאותה הסיבה שכאשר אתה מפחית את הלחץ, אתה מצמצם אפינפרין, נוראנפרנפין וקורטיזון. הגוף שלך מודאג מהחיים בחמש הדקות הבאות. אם אתה הולך לקרב עם אריה, היית רוצה את ההורמונים האלה כדי לשפר את ביצועי הלחימה שלך או את ביצועי הריצה שלך. אתה לא רוצה סוכר נוסף. אתה לא באמת הולך לשרוף אותו. המאמר גם דיבר על משככי כאבים. טיפול תומך הוא בעצם הפחתת כאב. במחקרים קודמים, כאשר חוקרים נתנו תרופות להפחתת כאב לאנשים, הם נראו בעלי הישרדות משופרת. הסבר מתקבל על הדעת הוא שזה גם מפחית רמות סוכר בדם. כאב הוא לחץ חזק מאוד, ואנחנו יודעים שכאשר אדם נמצא תחת כאב זה יעלה רמות אפינפרין, נוראפינפרין והורמונים אחרים. כל חולה סוכרת יגיד לך שכאשר יש להם כאב, רמת הסוכר בדם שלהם עולה. זה בהחלט משהו שראיתי במטופלים שלי במשך עשרות שנים.

להערכתך, יכולה זו להיות בחירה נבונה למישהו לקחת את ההימור של התמקדות בטיפולים לא פולשניים כגון הפחתת רמות לחץ ושינוי התזונה שלהם כדרך להתמודד עם סרטן. אבל בדיוק כמו שבהודו ועדות אתיקה רפואית אתגרו אותך על שימוש בגישה תזונתית בלבד לטיפול בסרטן, ללא כימותרפיה, אנשים כנראה יערערו בארצות הברית על אלה המנסים את הגישה שלך. במיוחד למחלה כגון סרטן ריאות מסוג התאים הקטנים, שהייתה המוקד של מחקר זה של טיפול תומך. הסיבה שהטיפול הקונבנציונלי נבחר לעתים קרובות כל כך היא ששיעור ההישרדות הממוצעת של סרטן ריאות גרורתי מסוג התאים הקטנים, ללא כימותרפיה והקרנות קונבנציונליות, הייתה חודשים עד שלושה חודשים. בעוד ההישרדות הממוצעת עם כימותרפיה והקרנות היא שישה חודשים עד שנה. נראה שהסטטיסטיקה מראה מאוד ברור, כי כימותרפיה והקרנות קונבנציונליות מאריכים את חייו של מישהו עם סרטן ריאות מסוג התאים הקטנים שיש בו גרורות.

רון רוזדייל: קודם כל, וזה מה שהופך להיות קשה כל כך עכשיו, יש כל כך הרבה מחקרים שהוכחו, לאחר מכן התבררו ככוזבים. כאשר יש הרבה כסף לעשות, יש המון תמריץ לחברות התרופות להטות את הסטטיסטיקה לטובתן. אני חושב שעכשיו זה הגיע לפני הקונגרס בתרופה Avandia. אבל אנחנו כבר ראינו את זה עם הרבה הרבה תרופות אחרות. כימותרפיה היא מאוד יקרה. זה מכניס הרבה כסף לחברות התרופות. אז אתה יכול להאמין לסטטיסטיקה? התשובה שלי היא שאני לא יודע. מספר שתיים, מה שאני מרגיש שעלול לקרות הוא שכימותרפיה עשויה להאריך את תוחלת החיים של אנשים מסוימים, אבל זה גם יכול לחתום על תעודת הפטירה שלהם. במילים אחרות, זה יכול להאריך את חייך בכמה חודשים, אבל זה גם מבטיח לך למות אחר כך, כי לא תהיה לך מערכת חיסונית. ואת זה לא נראה בסטטיסטיקה שלילית שלעולם לא תצא לאור. אין מנדט לפרסם תוצאות שליליות כאלה. אם זה התרחש, כל חברות תרופות היו מסתירות את זה, ומעולם לא היית רואה את זה. כך שזה באמת קשה לסחוט עובדה מתוך בדיות בהרבה מחקרים כאלה. כל מה שאתה יכול לעשות זה ללכת הרבה יותר עמוק לתוך המדע הבסיסי, ולהבין שסוכר מזין סרטן, ואינסולין הוא אות לתאים להתרבות. לפטין משחק תפקיד. כל אלה הם אותות תזונתיים. ואז יש לנו מסלולים אחרים הקשורים בחלבון, כי הם חזקים מאוד בקידום הסרטן, עד כדי כך שחברות תרופות מחפשות דרכים כדי לתפעל מסלולים אלה עם תרופות, למרות שאנחנו יכולים לעשות את זה רק עם מה שאנשים אוכלים, אבל אין כסף בזה. אז, זו בעיה.

angiogenesis. 300x221 Cancer, Pain Relief & Diet: Ron Rosedale and Shelley Schlender

לפני שאנחנו סוגרים היום, מה דעתך שנדבר על נושאים הקשורים לנושא הסרטן שיכולים להיות קשורים עם דיון זה? אנגיוגנזה היא מילה גדולה עכשיו. הרבה אנשים מתעניינים במה יכול להפחית את הסיכוי של אנגיוגנזה בסרטן. האם אתה יכול להסביר מה היא אנגיוגנזה ואיך שינוי תזונתי עשוי להשפיע על זה?

רון רוזדייל: אנגיוגנזה פירושה המילולי הוא בניית כלי דם, תאי הסרטן המתרבים דורשים הרבה דלק, בדיוק כפי שיש צורך ביותר דלק לנשים בהריון לעשות תינוק, והדלק צריך להיות מועבר דרך מחזור הדם. לתאי סרטן כדי שיהיו מסוגלים להכפיל עצמם יש לספק חומרים המזינים הכפלה. זה נעשה על ידי כלי דם, כך שתאי הסרטן מייצרים אותות לבניית כלי דם לתוך הגידול להזין את עצמו. יש מעכבים לתהליך בניית כלי דם שהוכח כמפחית את צמיחת הסרטן.

אבל יש גם דרך אחרת שאפשר להסתכל על זה. מהו הדבר שתאי הסרטן מקבלים בהובלה? היסודות העיקריים שתאי הסרטן צריכים לקבל הם גלוקוז וחלבון, ויש אותות שאנחנו גם מכירים הנדרשים לאנגיוגנזה. אחד מהם הוא האינסולין. גם לפטין. ואם אדם אוכל יותר מדי חלבון, הוא יגדיל את המסלול הידוע כmTOR  וזה יגדיל את חלוקת התאים. זה לא דורש מידה גדולה של אמונה או של מדע להבין שלא צריך לספק חומרים מזינים אלו לתאי סרטן בתזונה שלך.

יש רק שני דלקים שהגוף שלך יכול לשרוף. זה בגדול. אתה יכול לשרוף רק סוכר או רק שומן. או תוצרי לוואי של חילוף החומרים של השומן הנקראים קטונים. וזה הכל. אין לך שום חלופה אחרת של דלק. כל התאים בגוף למעשה יעדיפו הרבה יותר לשרוף שומן או קטונים מאשר גלוקוז, עם כמה יוצאים מן הכלל, תאי דם אדומים זה אחד היוצאים מהכלל העיקריים. ואילו, הסרטן מעדיף הרבה יותר גלוקוז. זה הבדל גדול בין תאים סרטניים ותאים בריאים בגוף. הבדל שיש לעשות בו שימוש, כי אין הרבה הבדלים אחרים.

avocado 300x194 Cancer, Pain Relief & Diet: Ron Rosedale and Shelley Schlender

תאים סרטניים הם תאים אנושיים רגילים. הם פשוט תאים בריאים שחזרו חזרה למורשת החיידקית שלהם שאומרת להם להתרבות. הם דורשים את אותם חומרים מזינים כמו ששאר התאים שלך דורשים, עם הבדל אחד גדול והוא שהם מעדיפים גלוקוז ושאר התאים שלך בעצם מעדיפים שומן. אתה צריך לנצל הבדל זה. אל תאכל גלוקוז. זה פשוט כמו שזה נשמע. יש דרישת מינימום יומית לגלוקוז או לסוכר וזה אומר צריכת עמילן אפסית. אתה לא צריך לאכול שום גלוקוז. ואם היה לי סרטן, צריכת הסוכרים ועמילניים שלי היתה אפס. זה לא אומר שהיה לך אפס סוכר בדם שלך. אבל אתה לא צריך לתת לתאי סרטן יותר סוכר מאשר הגוף מייצר. אני גם לא הייתי אוכל עודף חלבון. אתה צריך לאכול חלבון כי הוא חומר מזין חיוני ואחרת תמות. אפשר לאכול הרבה שומנים ושומנים טובים ושמן דגים. ואני מוכן לאכול שמן קוקוס, שמן זית, אגוזים, אבוקדו. אני מוכן לאכול את הדלק ששאר הגוף שלי באמת ישמח לשרוף ותאי הסרטן לא יכולים להשתמש. אנו יודעים כי רמה נמוכה של שני הורמונים אלה קשורה גם עם סיכון נמוך מאוד לסרטן. וגם הארכת תוחלת החיים מצד שני. תוכל להגדיל את התחזוקה ואת התיקון.

האם גם לצאת לבלות עם חברים טובים וללכת לטיולים בפארק ולהריח את הפרחים?

רון רוזדייל: זה נשמע כמו רעיון נהדר. אני בהחלט הייתי עושה את זה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s