ד"ר ג'ייסון פונג – המיתוס של פעילות גופנית – לאכול פחות, להתעמל יותר – חלק ד

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש

הטיפול המקובל שנקבע להשמנה הוא לאכול פחות ולזוז יותר. כישלון אופי הוא הביטוי שקופץ לראש. מה שהכי מעניין אותי הוא שזה כבר הוכח ככישלון מוחלט וגמור, ובכל זאת כל "הרשויות" הרפואיות עדיין ממליציות על שק הבדיות העצום הזה.

כבר דנו בכישלון המודל של לאכול פחות בסדרת הקלוריות. עכשיו אנחנו בוחנים נדבך גדול אחר של הכישלון הקונבנציונלי – הפעילות הגופנית.

אם פעילות גופינית היתה אכן נשק עיקרי במאבק נגד השמנת יתר, אפשר היה לצפות שבמדינות שמתעמלות יותר תהייה פחות השמנה. אפשר גם כמובן לטעות בזה. סקר אחרון של הרגלי פעילות גופנית בשמונה מדינות הושלם לאחרונה. לעולם לא תנחש מי המדינה שמתעמלת הכי הרבה. זה נכון. ארצות הברית.

מול ממוצע עולמי של 112 ימי פעילות גופנית בשנה, האמריקנים הגיעו ל – 135 ימים לעומת ההולנדי המרושל עם 93 ימים בשנה. המוטיבציה העיקרית? ירידה במשקל.

אז מה לגבי שיעורי ההשמנה? שמח ששאלת. ארה"ב היא שם בצד ימין והולנד ללא פעילות גופנית עם שיעור ההשמנה פחות מ 1/3 לעומת האמריקנים שואבי הברזל.

שיעורי ההשמנה 2,003

כמו שד"ר אנדריאס אינפלדט המבריק של dietdoctor.com כותב, "השמנת יתר לא נגרמה על ידי חוסר בפעילות הגופנית".

מאות מיליוני דולרים כבר בוזבזו בלימוד גישת לאכול פחות, להתעמל יותר. הפרסום האחרון נקרא מחקר בריאות.  הוא פורסם ב-New England Journal היוקרתי לרפואה בשנת 2010 וכותרתו "התערבות בבית הספר להפחתת סיכון לסוכרת". בואו נסתכל מקרוב.

מחקר זה כלל 42 בתי ספר ו – 4,603 תלמידים בכיתות ו' עד ח'. מחצית מבתי הספר קיבלו ההתערבות רבת מרכיבים. החצי השני של בתי הספר לא קיבל שום דבר מיוחד. ההתערבות הייתה לעודד מטרות תזונתיות ופעילויות גופניות מסוימות.

ההנחיות התזונתיות היו מהסוג הכושל של ההתערבויות התזונתיות הרגילות – דל קלוריות, דל שומן. כמה מהמטרות כללו:

תכולת שומן ממוצעת נמוכה יותר של מזון

הגשת לפחות 2 מנות של פירות וירקות לתלמיד

לפחות 2 מנות של מזון מבוססות על דגנים ו / או קטניות

במילה אחרת – דל קלוריות, פחות שומן והגדלת דגנים וירקות / פירות.

מרכיב הפעילות הגופנית נועד להגדיל את כמות הזמן שבו עושים פעילות גופנית מתונה עד נמרצת. נשמע כמו ההמנטרה הישנה שלנו – לאכול פחות, לזוז יותר. לא מבריק מדי, אבל מוכר כמו שמיכה ישנה.

מכיוון שמאות מיליוני דולרים הוצאו ביוזמת הבריאות של הנשים ולא קיבלו את התוצאות המצופות, כנראה חשבו שהוצאת מאות מיליוני דולרים נוספים על אותה אסטרטגיה כושלת תהיה רעיון טוב. טמטום טהור ומוחלט, הנפוץ יחסית בחוגים אקדמיים תזונתיים.

התוצאה העיקרית של מחקר הבריאות היה הרכב השכיחות של תלמידים סובלים מעודף משקל והשמנת יתר בסוף המחקר. המחקר עצמו היה מאוד קפדני ובוצע היטב. היה מעקב טוב במשך 3 שנים. בתחילת המחקר, בשתי הקבוצות היו בערך 50% תלמידים שנחשבים כסובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר (BMI גדול מאחוזון 85).

מה קרה? בסוף שלוש שנים, שתי הקבוצות הפחיתו אותו דבר לכ-45%. במילים אחרות – לא היה יתרון מדיד בקבוצה שעשתה דיאטה ופעילות גופנית בהשוואה לזאת שלא עשתה שום דבר מיוחד זה כמעט חסר תועלת.

זכרו כי זה לא המחקר הראשון שמראה כמה גישה זאת למעשה חסרת תועלת. כל המחקרים הגדולים מראים אותו דפוס. הנה שאלה טובה יותר. מי לא ניסה את גישת לאכול פחות ולזוז יותר ונכשל?

העובדה שפעילות גופנית לא עוזרת בירידה במשקל לא אומר שפעילות גופנית לא טובה, או שלא צריך לעשות אותה. אל תתבסם מכך. אני לא אומר שלא צריך להתעמל. אבל זה לא משנה את העובדה שזה בעל חשיבות שולית בשמירה על משקל. 

זה כמו צחצוח שיניים. אתה צריך לצחצח שיניים? בְּהֶחלֵט. אבל אל תצפה לירידה במשקל. אותו דבר בתרגול. האם זה טוב בשבילך? בְּהֶחלֵט. אבל אל תצפה לירידה במשקל.

אלה הם לא פשוט הרהורי סרק. ההשלכות הבריאותיות הן עצומות. קחו למשל את סכומים הכסף העצומים המנוצלים לקידום חינוך גופני בכיתה, שיפור הגישה למיתקני ספורט, ומגרשי משחקים משופרים לילדים בשכונות עירוניות. בעוד כל אחד מהדברים האלה הוא טוב, אנחנו לא צריכים לצפות לשיפור כלשהו בהשמנה יתר. הם כולם מבוססים על הרעיון הפגום שפעילות גופנית חשובה במאבק נגד השמנת יתר.

מה שקורה הוא שאנחנו "מסירים את העיניים שלנו מהכדור". אם המטרה שלנו היא להפחית השמנה, אנחנו צריכים להתמקד במה שגורם לנו לסבול מהשמנת יתר. זה לא חוסר בפעילות גופנית. זה הדיאטה. זה מה שאוכלים, וכפי שנראה בסדרה הבאה – זה כאשר אתם אוכלים.

אבל אם אנחנו במקום זאת מבזבזים את כל הכסף שלנו, המחקר, הזמן והאנרגיה הנפשית מתמקדת בהגדלת הפעילות הגופנית, לא נשארו לנו למעשה משאבים להילחם בהשמנה. זכורו את הדוגמא עם הבייסבול והעידוד. בעוד העידוד חשוב, אנחנו לא צריכים להשקיע עליו 50% מהזמן שלנו בפועל, כי זה פשוט לא עד כדי כך חשוב.

אם אתם מבלים את כל הזמן שלכם בלהתאמן על עידוד, אין לא יישאר זמן להתאמן על חבטות, תפקידים וזריקות, שהן הרבה יותר חשובים במשחק בייסבול.

נניח שאנחנו כותבים מחקר סופי שנקרא השמנת יתר 101. 95% מהמחקר יהיה מבוסס על חלק "התזונה" ו -5% מהמחקר יהיה חלק "הפעילות הגופנית". עם זאת, אנו מבלים 50%, 60%, 70% מהזמן והאנרגיה שלנו בחקירת חלק "הפעילות הגופנית". האם זה לא מטורף וטיפשי?

אין זה פלא שאנחנו נכשלים במבחן סופי זה. אנחנו חושבים שאפשר לחקור עוד יותר, לשים יותר משאבים למחקר ואז נהיה בסדר. אבל מתברר שאנו חוקרים את החלק הלא נכון הנקרא "פעילות גופנית".

אנחנו לא הצלחנו להבין את החלק הבסיסי ביותר של השמנת יתר – מה גורם להשמנת יתר (אטיולוגיה). אנחנו צריכים להבין את האטיולוגיה של השמנת יתר לפני שאנחנו יכולים לצפות לרפא אותה. נעזוב עכשיו את נושא הפעילות גופנית ונתמקד שוב בסיבות להשמנת יתר.

המשך כאן עם השמנה הורמונליית – חלק א

תתחיל כאן קלוריות חלק א

לראות את כל ההרצאה – אטיולוגיה של השמנת 1/6 – תקווה חדשה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s