ד"ר ג'ייסון פונג – השמנה הורמונלית – שומן רווי ומחלות לב – חלק לז

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

שומן רווי נמצא כקשור למחלות לב מאז 1960. עם ההבנה ששומני טרנס ושומנים רוויים אינם דומים בשום דרך, חוקרים חתרו להפריד בין ההשפעות. מרגרינה הייתה אחד המקורות העיקריים של שומני טרנס. "מחקר צריכת מרגרינה ומחלות לב שנגרמות בגברים" בחן את הסיכון למחלת לב בהשוואה לצריכה של מרגרינה, תוך שימוש בנתונים ממחקר פרמינגהם, שאסף נתונים על כל אוכלוסיית פרמינגהם, מסצ'וסטס. נספרו נתונים ותוצאות של השוואת צריכת מרגרינה במשך 20 שנות מעקב.

מרגרינה

התוצאות היו מפתיעות. אחרי הכל, מרגרינה התפארה במשך עשרות שנים על היותה דלה במיוחד בשומן רווי בהשוואה לחמאה, הרוצחת.  אפילו מותג המרגרינה הנפוץ Becel התבסס על ראשי התיבות BCL – הפחתת רמות כולסטרול בדם. היא תמיד היתה ידועה כ'בריאה ללב'.

אנשי המרגרינה "הבריאה ללב" אכלו ממנה יותר, והם גם קיבלו יותר התקפי לב. כאשר הם אכלו יותר חמאה "סותמת עורקים", הם  קיבלו פחות התקפי לב. רגע. זה לא היה אמור להיות הפוך?

החמאה אולי מלאה בשומן רווי (שהוא למעשה לא כל כך רע), אבל המרגרינה הייתה מלאה בשומן טראנס. מי גרוע יותר? שומני טרנס הם הרבה יותר גרועים ובמידה ניכרת. אם שומני טראנס הם לגמרי שונים משומנים רוויים, המחקרים הקודמים ששייכו ביניהם יצרו מסקנות מוטעות.

כדי להסתכל על ההשפעה של שומן בתזונה מלבד שומן טראנס, ד"ר הו ניתח את "מחקר הבריאות הגדול של האחיות" שעקב אחרי 80,082 אחיות במשך מעל 14 שנים.

NHS שומן

הנשים חולקו ל-5 קבוצות שונות המבוססות על הצריכה הכוללת של שומנים. הסיכון של מחלת לב כלילית (CAD) היה במעקב בכל קבוצה. כאשר הנשים אכלו יותר ויותר שומן, לא היה גידול מקביל בסיכון למחלות לב לאחר שההשפעה של שומני טרנס הוסרה. המסקנה הסופית של המחקר שלו הייתה ש, "צריכת השומן הכללית לא הייתה קשורה באופן משמעותי לסיכון למחלות לב".

אותה מסקנה נגעה גם לכולסטרול מתזונה. לא הייתה עלייה סטטיסטית בסיכון למחלות לב עם צריכה גבוהה יותר של כולסטרול. זכרו גם שמחקרים קודמים קבעו כי כולסטרול תזונתי תורם מעט או כלום לרמת הכולסטרול בדם.

שומן ומחלת לב כלילית

ניתוחים נוספים רבים הגיעו לאותן מסקנות. בשנת 2009 בכתב העת Annals of Internal Medicine ",סקירה שיטתית של הראיות התומכות בקשר סיבתי בין גורמים תזונתיים ומחלת לב כלילית" הסתכלו על כל הניסויים הרלוונטיים עד כה.

בהסתכלות על כל הניסויים הזמינים עד לשנת 2009, לא נמצאו שום ראיות שתומכות בקשר בין השומן ומחלות לב. שומנים רוויים גם לא היו קשורים. וגם לא שומנים רב בלתי רוויים. במילים אחרות, לא היה קשר בכלל. שומנים רוויים לא היו רעים. שומנים רב בלתי רוויים (שמנים צמחיים) לא היו טובים. פשוט  לא היה קשר.

שבת שומן

בכל מה שקשור להשמנת יתר, באמת שאין ראיות.  הדאגה העיקרית בשומנים בתזונה תמיד הייתה "המגיפה" של מחלות לב.  החששות מהשמנה גם הוספו לשם כלאחר יד. כשאנשים החליטו שהשומן הוא רע ללב, הם טענו שהוא חייב להיות רע גם לעלייה במשקל. עם זאת, מעולם לא היו נתונים לתמיכה בהנחה זו. לעולם אל תניחו, ילדים. וזאת פשוט היתה הנחה.

אפילו תכנית החינוך הלאומית לכולסטרול מודה כי "מחקרים פוטנציאלים שנעשו לאחרונה (או מטה אנליזות) לא הצליחו לזהות קשר סיבתי בין השניים (אחוז השומן בתזונה והשמנה)". תרגום – למרות 50 שנים של ניסיון להוכיח כי שומן גורם להשמנה, אנחנו עדיין לא יכולים למצוא כל ראיה. הסיבה שכל כך קשה למצוא נתונים היא שהם אף פעם לא היו שם מלכתחילה.

נתונים התחילו לאט להראות שהשומן רווי אולי לא היה רע לנו, אלא ממש טוב לנו. בשנת 1996 המחקר "שומן תזונתי והסיכון למחלת לב כלילית בגברים: מחקר מעקב בארצות הברית", 43,757 אנשי מקצוע בתחום הבריאות היו במעקב במשך 10 שנים והסיכון שלהם להתקף לב הושווה לצריכת השומנים הרוויים. שוב, חלוקת הנבדקים היתה על פי כמות השומן הרווי שאכלו, היו 5 קבוצות מהנמוך ביותר לגבוה ביותר.

שומן ושבץ

הפלא ופלא, עלייה בצריכת השומן רווי לא רעה לך, היא טובה בשבילך. מה זה השיגעון הזה? השומן הרווי הוא טוב בשבילך. הסיכון הגבוה ביותר למחלת לב היה בקבוצה עם הצריכה הנמוכה ביותר של שומן רווי.

אם נעביר הילוך ונדבר מעט על הסיכון לשבץ, היו גם על זה כמה מחקרים. מחקר Oahu "גורמי סיכון תזונתיים ואחרים לשבץ בגברים יפניים מהוואי" עקב אחרי 7895 גברים באי אואהו מעל 10 שנים. רשימות התזונה עקבו אחרי שומן, חלבון ונתרן.

שוב, הגברים חולקו ל-5 קבוצות תלויות בצריכה של שומן, חלבון ונתרן בנפרד. נתרן, או מלח כבר עבר דמוניזציה כעוד גורם ללחץ דם גבוה ולכן להגדלת הסיכון למחלות לב ולשבץ מוחי. מסתבר שלמעשה אין קשר בכלל. אלו שנטלו יותר מלח לא היו ביתר סיכון לשבץ מאלה שלקחו פחות.

חלבון ושומן שניהם הראו השפעות מגינות. כלומר, אם נצרך יותר חלבון ושומן, כך היה נמוך הסיכוי לשבץ. מחקרי מתאם כגון אלה לא יכולים להוכיח ששומן או חלבון הם מגינים. עם זאת, הם יכולים להפריך את ההשערה כי השומן הוא רע עבורנו. אם השומן היה גורם חשוב בשבץ, ואז צריך לפחות מתאם כלשהו. אבל לא היה. הקשרים הלכו בכיוון הלא נכון.

שומן ושבץ 2

בנתוני פרמינגהם עם 20 שנות המעקב, היה אפשר לראות את אותו אפקט מגן של השומן בשבץ. "מחקר משנת 1997 על קשר הפוך בין שומן ובין התפתחות שבץ איסכמי בגברים".  בחלוקת הקבוצה על פי צריכת שומן, נמצא כי אלו שאכלו את השומן הרב ביותר היו עם סיכון נמוך יותר לשבץ. אלה עם השומן הנמוך ביותר פיתחו יותר מקרי שבץ. שוב כאן, אכילת שומן לא רעה, היא טובה.

במבט קרוב יותר על סוגי שומן, נמצא כי שומנים רוויים היו מגנים, אבל שומנים רב בלתי רוויים (שמנים צמחיים) לא הגנו. שמנים צמחיים "בריאים ללב" לא הגנו במקום ששומנים רוויים "לא בריאים" הגנו. שומנים חד בלתי רוויים (שמן זית) גם הם היו מגינים. שוב אנו נכנסים לעולם הביזרי של התזונה, שבו טוב הוא רע ורע הוא טוב.

המשך להשמנה הורמונלית – שומנים רב בלתי רוויים – חלק לח

התחל כאן עם קלוריות א – למה אנחנו משמינים?

לראות את כל ההרצאה – אטיולוגיה של השמנת 6/6 – שומן פוביה

מודעות פרסומת