ד"ר ג'ייסון פונג – השמנה הורמונלית – פוביית השומן – חלק לד

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

"עכשיו יש יותר ויותר הכרה בכך כי קמפיין דל השומן לא היה מבוסס מדעית ואולי אפילו גרם להשלכות בריאותיות לא רצויות"

mag הזמן

זה כבר יותר מעשור מאז שהחוקרים המשפיעים מהרווארד, בני הזוג פרנק הו וולטר וילט כתבו זאת בשנת 2001. אפילו עכשיו, פעילי הדל שומן נמצאים עדיין בכל מקום שתסתכל. עם זאת זה מתחיל להשתנות. לאחרונה, ההודאה בכך שאולי שומנים רוויים הם לא האויב נמרחה על פני עמוד השער של המגזין טיים.

שורשי ההשמצה של השומן נטויים בשנות השישים. דמות המפתח הייתה התזונאי הבולט ד"ר אנסל קייס. בשנים שלאחר המלחמה, היה חשש גובר ממגיפה של מחלות לב כליליות, שנראתה שהיא סוחפת את ארצות הברית. הסיבה למחלת לב כלילית היא טרשת עורקים. מחקרים פתולוגיים זיהו בבירור שיש כולסטרול בתוך הרובד הזה.

בחיפוש האשם, הכולסטרול היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. זה נראה כמו הגיון שטחי. האמינו שרמת כולסטרול גבוהה גורמת להצטברות פלאק ובכך חוסמת את העורק וזה גורם להתקפי לב. ואם רמת כולסטרול גבוהה בדם היא רעה, אז גם אכילת כולסטרול היא רעה.

הנחה זו התעלמה מהעובדה שהרוב המכריע (80%) של הכולסטרול בדם מיוצר על ידי הכבד שלנו. רק 20% מגיעים מהתזונה שלנו. מהשם הרע שהוא קיבל, אפשר היה להאמין שהכולסטרול הוא חומר רעיל, מזיק ולא רצוי. למעשה, שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. כולסטרול הוא אבן בניין מרכזית בממברנות הפלזמה המקיפות את כל התאים בגופנו. למעשה, הוא כל כך חיוני, כי לכל תא בגוף מלבד המוח, שהוא ספציפי מדי, יש גם את היכולת לייצר כולסטרול. אם תפחית את רמת הכולסטרול בתזונה שלך, הגוף שלך פשוט ייצר יותר.

בשנות החמישים המוקדמות, היתה תשומת לב גוברת להתקפי לב שנראו תוקפים גברים ונשים בגיל עמידה באופן אקראי. במהלך שבתון באוניברסיטת אוקספורד בשנת 1951, ד"ר אנסל קייס התרשם מהעובדה שהיו לפועלים איטלקים שיעורים נמוכים של התקפי לב ושיער כי הצריכה התזונתית הנמוכה של שומן, סייעה כדי להגן עליהם. בשנות החמישים החלו סקרים פורמליים על הדיאטה במדינות שונות ואיסוף של דגימות דם כולל רמות הכולסטרול בדם.

ד"ר קייס דחף בעקשנות את השערתו שהגדלת כמות השומן גורמת למחלת לב כלילית מוגברת. זה הוביל למחקר שבע המדינות המפורסם, מחקר תצפיתי שהישווה שיעורים שונים של מחלת לב כלילית עם גורמי תזונה ואורח חיים שונים. בשנת 1970, בנקודת 5 השנים היו שלוש מסקנות עיקריות בנוגע לשומנים.

שומן שבע מדינות שבת

  1. רמות כולסטרול מנבאות סיכון למחלת לב
  2. כמות השומן הרווי בדיאטה חוזה את רמות הכולסטרול
  3. שומן חד בלתי רווי מגן מפני מחלות לב

למחקר שבע המדינות היה תרומה בולטת להבנה של גורמי סיכון כליליים אחרים, שבסופו של דבר הוכחו כנכונות. לדוגמה, היא חיזקה באופן משמעותי את הקשר בין עישון סיגריות ומחלות לב. החשיבות של יתר לחץ דם זוהתה גם במחקר זה. פעילות גופנית זוהתה כמגן חשוב.

מחקר זה גרם לזינוק בעניין בתזונה הים תיכונית, וממשיך עד היום. רבים מתעדים את תחילת תקופת הדל השומן לד"ר קייס ולמחקר הספציפי הזה, אך ראוי לציין כי סך השומן לא היה מתואם למחלות לב. זה לא קרה עד שהוא הפריד בין שומן רווי ושומן בלתי רווי.

שבע מדינות חול

זה נראה ששומן רווי עולה בדיאטה, גם הכולסטרול בדם עולה. המסקנה הבאה הייתה ששומן רווי עולה, כך גם עולה התמותה ממחלת לב כלילית.

זאת היתה באמת הפעם הראשונה ששומנים רוויים נכנסו למסכי הרדאר. היו כמה בעיות עם זה, למרות שכלום עדיין לא היה ברור בזמנו.

ראשית, זה היה מחקר מתאם. זה אומר שזה לא יכול להוכיח סיבתיות. אחד מהכללים האישיים שלי הוא שמחקרי מתאם הם בעיקר שטויות. אין דבר יותר מסוכן ברפואה ממחקר מתאם. כתבתי על זה בעבר. הם מסוכנים, כי אתה בקלות יכול לקבל מסקנות סיבתיות מוטעות.

לדוגמא, נשים שנטלו תחליפי הורמונים הראו ירידה של 50% במחלות לב כליליות. אבל כאשר אתה נותן טיפול הורמונלי חלופי HRT, אתה מגדיל את שיעורי מחלת לב, קרישי דם וסרטן השד. הבעיה היא שנשים שלוקחות טיפול הורמונלי חלופי הן למעשה בריאות יותר בדרך אחרת. טיפול הורמונלי אינו מועיל, והוא בעצם מזיק, ויצרנית תרופות Wyeth נתבעה על אי יעילות.

אם היינו עושים את אותן טענות על אנשים, זה היה נקרא גזענות. לדוגמא, שחקני כדורסל רבים הם שחורים. יש מתאם חזק. אבל הם לא טובים בגלל שהם שחורים. הם מתאמנים קשה במשך שעות ארוכות. סינים רבים הם טובים במתמטיקה. אבל הם לא טובים בגלל שהם סיניים. הם מתאמנים קשה ובמשך שעות ארוכות. יש עוד הרבה סטריאוטיפים שליליים, אבל אני מעדיף שלא לפרט אותם.

אתה יכול להוכיח כי שומן רווי גורם למחלת לב רק במחקר אקראי שהוא מאוד יקר וקשה לביצוע. ואכן, יש פעמים רבות שנתונים תצפיתיים הם הטובים ביותר שיש לנו. נתונים מ"מחקר האחיות הגדול" ומ"מחקר המשך של האחיות הגדול" סובלים מאותה הבעיה. עם זאת, הם עדיין מייצגים את הנתונים הטובים ביותר הזמינים, פגומים ככל שיהיו. רפואה מבוססת כל עובדות עדיין בחיתולים, והבעיתיות של נתונים תצפיתיים, היו פחות מוערכות אז מאשר היום. לכן, אם במדינה מסויימת יש שיעורים גבוהים של מחלות לב, ורמות גבוהות של צריכת שומן רוויה, זה לא אומר מייד שהשומן הרווי גורם למחלות לב.

חלק הכירו בפגם הקריטי הזה מייד. בהפרכה לד"ר קייס, בני הזוג ירושלמי והילבאו כתבו:

ציטוט וחזרה של הקשרים, מרמזת ויוצרת את הרושם שמערכת היחסים באמת תקפה, ובסופו של דבר זה מקבל מעמד של תמיכה הקשורה להוכחה מקצועית.

כמו שדניס מינגר כתבה ב – rawfoodsos.com, שחוזרים על משהוא מספיק פעמים זה נתפס כנכוןכמובן שזה נעשה הפרוטוקול הסטנדרטי לדוקטרינות תזונתיות בכל מקום. אה, לא בטוח אם מלח רע? רק לחזור על זה מספיק עד שזה הופך אמיתי. אה, לא בטוח אם השומן הוא רע? רק לחזור על זה מספיק עד שזה הופך אמיתי. אה, לא בטוח שטבליות סידן הן רעות? רק תחזור על זה שוב ושב עד שזה הופך אמיתי. רמיזות וחזרות. רמיזות וחזרות. רמיזות וחזרות.

הבעיה העיקרית השנייה הייתה השימוש הלא זהיר של ההרכב התזונתי. זוהי יהירות קטלנית לחשוב שאנחנו מבינים מספיק בכימיה של מזון וביולוגיה כדי להוריד את כל המזונות לתערובת של שומן, חלבון ופחמימות. כך למשל, ד"ר קייס בהכרזה המקורית, התיחס לכל השומנים הרוויים, כל השומנים הבלתי רוויים, כל  סוגי הכולסטרול התזונתי, כולם אותו הדבר.

זה דומה להשוואת סוכר לקייל כי שניהם פחמימות. או השוואת מרגרינה עמוסה שומן טרנס לאבוקדו כי שניהם שומנים. או השוואת פיסה מעובדת, עמוסת ניטריט של נקניק, לבשר בקר אורגני מבקר אוכל עשב כי שניהם חלבונים.

שוב, אם אנחנו משליכים את זה לאנשים, זה נקרא גזענות. אתה לא יכול להניח שהחבר השחור שלך הוא טוב בכדורסל כמו מייקל ג'ורדן, רק בגלל שהם שניהם שחורים. אני לא יכול לשיר כמו סלין דיון רק בגלל ששנינו קנדיים. אני לא חכם כמו אלברט איינשטיין רק בגלל ששנינו הגברים. כאן הטעות ברורה. בתזונה, הטעות היא שאנחנו לא מתייחסים לכל מזון לגופו – עם כל היתרונות והחסרונות שלו.

היו גם כמה תלונות שהניתוח של ד"ר קייס לקח מדינות ספציפיות שהוא ידע שמראות מתאם. זה יכול או לא יכול היה להיות המקרה, אבל זה במידה רבה לא רלוונטי. דברים מהסוג הזה קורים במחקרים כל הזמן. הדאגה הגדולה ביותר היא השימוש הפסול בנתונים תצפיתיים והעלת החשיבות ערכי המזון ספציפיים.

מתאם בולט אחד שד"ר קייס התעקש שלא היה קים היה הקשר בין כולסטרול התזונתי והכולסטרול בדם. בגלל ש – 80% מהכולסטרול בדם מיוצר בעיקר על ידי הכבד, יש לדיאטה מעט מאוד מה לעשות עם זה. זה הוכר בשלב מאד מוקדם, אך למרות זאת, הדעה הזאת התבצרה בתרבות הפופולרית שכולסטרול תזונתי הוא ררררעעעע. מאיפה לקחנו את הרעיון הזה, אני לא ממש יודע.

המשך עם השמנה הורמונלית – השערת דיאטת הלב – חלק לה

התחל כאן עם קלוריות א – למה אנחנו משמינים?

לראות את כל ההרצאה – אטיולוגיה של השמנת 6/6 – שומן פוביה

מודעות פרסומת