ד"ר ג'ייסון פונג – השמנה הורמונלית – השפעת אינקרטין – חלק כב.

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

מהי השפעת האינקרטין? באמצעות האינדקס גליקמי (GI), יש לנו סקלה פיזיולוגית לסיווג פחמימות. חלקן מעלות סוכר בדם יותר מאחרות. כאשר חוקרים בחנו מזונות המכילים פחמימות, ראו שיש קשר הדוק מאוד בין ה GI וכמות האינסולין המשתחררת (אינסולין אינדקס – II).

אינסולין הוא ההורמון העיקרו שמעורב בויסות רמת הסוכר בדם. פחמימות מעלות את רמת הסוכר בדם והאינסולין מתמודד עם זה. יש לשומנים ולחלבונים השפעה זניחה על הגלוקוז בדם. במשך שנים, היתה ההנחה שיש להם גם השפעה זניחה על הפרשת האינסולין. בפועל זה לא נכון. אנחנו פשוט התעלמנו מעובדה לא נוחה זאת. מכיוון ששומן וחלבון לא מעלים את הסוכר בדם, לא צריכה להיות להם שום השפעה על אינסולין. אבל חלבונים והחלקים המרכיבים אותם – חומצות אמינו יכולים גם הם להעלות את האינסולין ללא כל השפעה על רמת הסוכר בדם.

כבר בשנת 1966, בכתב העת למחקר קליני, המאמר "הפרשת אינסולין בתגובה לאכילת חלבון", הראתה כי נטילה דרך פה או דרך הווריד של חומצת האמינו לאוצין תגרום לגירוי של הפרשת אינסולין. ד"ר נאטל בדק שוב עובדה זו בשינה 1991 ב"תגובת הגלוקוז והאינסולין בפלזמה לאבות המזון אצל נבדקים שאינם סוכרתיים וכאלה שהם סוכרתיים" (Diabetes Care 1991:14:824-38).

אינקרטין 1

אם כך חלבונים וחומצות אמינו יכולים לעורר אינסולין ללא כל שינוי ברמת הסוכר בדם. זה דורש שינוי בכל צורת החשיבה שלנו על אבות המזון. בערך באותו הזמן, גבר העניין בהורמונים המיוצרים בקיבה (הורמוני מערכת העיכול), מה שנקרא אינקרטין.

אינקרטין 2

בשנת 1986, Nauck ועמיתיו הבחינו במשהו יוצא דופן. תגובת הסוכר בדם אצל אנשים לגלוקוז שניתנה דרך וריד או שנצרכה בבליעה היתה אותו הדבר. זאת לא היתה ממש הפתעה. סוכרים פשוטים כגון גלוקוז נספגים במהירות ובקלות במעיים.

עם זאת, מה שהיה מעניין היתה הפרשת האינסולין. בתגובה לאותה הרמה של סוכר בדם, יש הבדל עצום בתגובת האינסולין. תרופות רבות עוצמה רבות ניתנות לוריד, כי יש לכך 100% זמינות ביולוגית. משמעות דבר היא שכל התרופה פעילה. כאשר היא ניתנת דרך הפה, תרופות רבות נספגות באופן לא מושלם או מנוטרלות חלקית על ידי הכבד לפני שהן מגיעות לזרם הדם. אם כך תרופות תוך ורידיות נוטות להיות יעילות יותר מאלה שנלקחות בבליעה.

עם זאת, במקרה זה, הסוכר שניתן בבליעה היה הרבה יותר טוב בגירוי האינסולין מזה שניתן בווריד. יתר על כן, למנגנון זה לא היה שום קשר לרמת הסוכר בדם. תגובת אינסולין היא לא אותו הדבר כמו תגובת הסוכר בדם. זה לא נראה קודם לכן. בסופו של דבר, התברר שהקיבה מייצרת הורמונים – שכעת נקראים הורמוני אינקרטין –  המגבירים את הפרשת האינסולין. מכיוון שהגלוקוז התוך ורידי עוקף את הקיבה, אין השפעת אינקרטין. זה עשוי להסביר 50-70% מהפרשת האינסולין לאחר צריכת גלוקוז דרך הפה.

עד כה תוארו שני הורמוני אינקרטין בבני אדם. השנים הם פפטיד דמוי גלוקגון 1 (GLP-1) ופוליפפטיד תלוי גלוקוז מעורר אינסולין (GIP). שני ההורמונים האלה מנוטרלים על ידי ההורמון DPP4. עיכוב ההורמון DPP4 על ידי תרופה כמו saxagliptin גורם לעליית הורמוני האינקרטין.  זה מעלה את רמות אינסולין ומסייע להורדת רמת הסוכר בדם.

השפעת אינקרטין מתחילה בתוך דקות עם בליעה של חומרים מזינים לקיבה ומגיעה לשיא בתוך כ-60 דקות.  לאינקרטין השפעות אחרות מאשר גירוי של האינסולין. הם גם מעכבים גלוקגון ומעכבים את התרוקנות קיבה. זה כולל את ההשפעה של האטת ספיגת סוכר בגוף.

קיומו של מסלול הפרשת האינסולין שאינו תלוי בגלוקוז בדם היה חדש ומרגש. כאן היה מסלול שבו חלבונים יכולים לעורר הפרשת אינסולין. אולי חומצות אמינו עוררו את מסלול האינקרטין כמנגנון הפרשת אינסולין שאינו תלוי בגלוקוז. בהשוואת צריכת חלבונים שונים, חלב ומוצרי חלב בפרט, ראו שהם היוו גירויים חזקים לאינסולין.אינסולין Prot 4

"רמת גלוקוז ורמת אינסולין בדם אצל נבדקים בריאים לאחר ארוחות המכילות לקטוז בכמות שווה מחלב ומארוחות חלבוניות אחרות" זה מאמר שפורסם בשנת 2004 ב AJCN מדגים את ההשפעות של חלבונים שונים. בעוד חלב וגבינה מעוררים הכי הרבה את האינסולין, אפילו לדג הבקלה יש השפעה.

כאשר חלב נלקח עם מזונות אחרים, גם אז נגרמה עלייה בתגובה לאינסולין. במאמר "חלב כתוספת לארוחות מגוונות עשוי להעלות את רמת האינסולין לאחר הארוחה ", חלב או מים ניתנו לנבדקים בנוסף לארוחת ספגטי. ברור מהתרשים כי עליות האינסולין היתה גבוהה בהרבה עם התוספת של החלב לעומת המים.

חלבוני חלב מראים הבדל גדול בין ההשפעתם על הגלוקוז בדם (אינדקס גליקמי) והשפעת על האינסולין. רוב מוצרי החלב קיבלו ציון נמוך ביותר במדד הגליקמי, אבל גבוה מאוד במדד האינסולין. לקטוז הוא הפחמימה המצוייה בחלב, ולא נראה שיש לה תפקיד משמעותי בתגובה לאינסולין. בבדיקת ההשפעה של לקטוז הטהור, המדד הגליקמי והמדד האינסולימי המקביל תאמו זה לזה באופן הדוק.

כפי שמתברר, אלה היו חלבוני חלב שגרמו לעליית האינסולין. יש בעיקר שני סוגי חלבון חלב – קזאין (80%) ומי גבינה (20%). גבינה מורכבת בעיקר מחלבון הקזאין. נראה שמי הגבינה משחקים תפקיד גדול יותר בגירוי האינסולין, אבל גבינה יכולה להכיל שאריות משמעותיות של מי גבינה. חומצות אמינו מסועפות השרשרת שנמצאות במוצרי חלב עשויות להיות עם פוטנציאל רב.

האם השפעת אינקרטין משמשת תפקיד בהפרשת אינסולין בתגובה למי גבינה?

אינסולין Prot 5

המסמך "רמות גלוקוס ורמות אינסולין  בנבדקים בריאים לאחר ארוחות שוות לקטוז של חלבוני חלב ומזון אחרים: התפקיד של חומצות אמינו בפלזמה ואינקרטין" שופכים קצת אור על המנגנון של הפרשת האינסולין. הם מדדו את רמות הגלוקוז והאינסולין לאחר הארוחות, ולאחר מכן הלכו צעד אחד קדימה כדי לבדוק את הרמות של GLP-1 וGIP.

מה שהם גילו היה שחלבון מי הגבינה במוצרי חלב הוא במיוחד מגרה את הפרשת האינסוליןן. בעוד שרמות -1 GLP לא היו שונות בין כל אחד מהחלבונים שנבדקו (בקלה, חלב, מי גבינה וגבינה), מי הגבינה גרו את GIP במידה רבה יותר מאשר האחרים.

זה, או לפחות בחלקו, מסביר חלק מהממצאים שדנו בפוסט האחרון שלנו. פחמימות הן לא היחידות שמעוררות את האינסולין. חלבונים גם הם גורמים לעליית אינסולין. וואו, טפשון. זה כבר משנה הכל.

המשך כאן ל"השמנה הורמונלית" חלק כג.

התחלה כאן עם קלוריות חלק א

לראות את כל ההרצאה כאן – אטיולוגיה של השמנת 3/6

מודעות פרסומת