ד"ר ג'ייסון פונג – השמנה הורמונלית – עמידות לתרופות – חלק ט.

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: מיכל גביש.

אנחנו דנים בעמידות לאינסולין וכיצד היא מתפתחת. רמזים ממערכות ביולוגיות אחרות מצביעים על כך שהשליח עצמו עשוי להיות הגורם החשוב לעמידות.סובלנות סמים

מה לגבי תרופות, סמים ממכרים במיוחד כגון קוקאין? גם שם מתפתחת תנגדות, אך היא נקראת אחרת.

כאשר תרופה (למשל, קוקאין) נצרכת בהתחלה בדרך כלל יש תגובת "היי" חזקה.  עם כל מנת קוקאין נוספת שנלקחת, ה"היי" מעט נמוך יותר. תופעה זו ידועה כסובלנות לתרופה. אבל האמת היא שזה רק שם אחר לתנגודת.

למעשה, הגוף הופך עמיד להשפעות של הקוקאין עם שימוש ממושך של החומר עצמו. במילים אחרות, תרופות גורמות לעמידות לתרופות.

השפעה זו באה לידי ביטוי בתרופות רבות, לא רק קוקאין. סמים, מריחואנה, ניקוטין, קפאין, אלכוהול, בנזודיאזפינים וניטרוגליצרין, לכולם יש את אותו אפקט של עמידות לתרופה. אנשים מתחילים להשתמש במינונים גבוהים יותר ויותר של התרופה כדי להשיג את אותו אפקט כמו בפעם הראשונה שבה השתמשו בה. זו התנהגות ממכרת.מעגל קסמים

זוהי תגובה טבעית. התגובה האוטומטית לעמידות לאנטיביוטיקה היא להשתמש ביותר אנטיביוטיקה. התגובה האוטומטית לעמידות לסמים היא להשתמש ביותר סמים. התגובה האוטומטית של תנגודת לאינסולין היא להגביר את רמות האינסולין. זה כולל את ההשפעה של "ההתגברות" על העמידות.

עם זאת, מתברר כי מדובר בדרך של תבוסה עצמית. אם אתה משתמש ברמות גבוהות יותר ויותר של קוקאין, אז הגוף מפתח יותר ויותר עמידות. זה ממשיך עד שאתה לא יכול להמשיך עוד.

אם אתה משתמש ברמות גבוהות יותר ויותר של אנטיביוטיקה, אז מתפתחת יותר ויותר עמידות עד שאתה לא יכול להמשיך עוד. זה הופך להיות מעגל המגביר את עצמו – או מעגל קסמים.

חשיפה מובילה לתנגודת. תנגודת מובילה לחשיפה גבוהה יותר. והמעגל ממשיך להסתובב.

בסופו של הדבר יש לשימוש במינונים גבוהים יותר השפעה פרדוקסלית. כלומר, ההשפעה של יתר שימוש באנטיביוטיקה היא שהאנטיביוטיקה יעילה פחות. ההשפעה של שימוש יתר בקוקאין היא להפוך את הקוקאין לפחות יעיל.

למערכות הורמונליות תופעה זו ידועה היטב וקשורה לירידה בויסות (רגולציה) של הקולטן. נסתכל על דוגמת המנעול והמפתח שלנו. במצב רגיל נניח שיש לנו 100 מפתחות (אינסולין) ו-100 מנעולים (קולטנים לאינסולין). כל מפתח פותח מנעול אחד ויש לנו בסוף 100 דלתות פתוחות. זה מה שאנחנו רוצים.

בתנאים של תנגודת, המנעולים כבר לא עובדים כהלכה. עכשיו יש צורך בשני מפתחות כדי לפתוח מנעול אחד. יש 100 מפתחות שפותחות רק 50 דלתות. מכיוון שאנו רוצים 100 דלתות פתוחות, עכשיו אנחנו צריכים לייצר 200 מפתחות כדי לפתוח 100 דלתות. אז כעת יש לנו את 100 הדלתות הפתוחות כפי שאנחנו רוצים אבל המחיר שאנחנו משלמים זה שאנחנו מייצרים 200 מפתחות.הפרעת קשב וריכוז

עמידות לאינסולין עובדת באותה צורה. כאשר אנו מפתחים תנגודת, הגוף שלנו מגדיל את רמות האינסולין כדי לקבל את אותה תוצאה סופית – גלוקוז בתא. עם זאת, המחיר שאנחנו משלמים הוא הגדלת רמות האינסולין.

זהו אפקט ידוע היטב של הורמונים שמנוצל לטיפול במחלות מסוימות. דוגמה אחת לכך היא ADHD (הפרעת קשב וריכוז).

במחלה זו, הטיפול בילדים היפראקטיביים כרוך בשימוש ב Methyphenidate (ריטלין). אבל ריטלין אינה תרופת הרגעה. הריטלין הוא מעורר.

אם לא היית מנומס, היית אומר מה לעזאזל קורה כאן? למה אתה מטבל בילד היפראקטיבי עם ממריצים? האם זה לא יעשה דברים גרועים יותר?

התשובה היא לא. והניסיון הקליני מגבה אותנו. התרופה (הממריץ) למעשה מרגיעה את הילדים האלה. רמות גבוהות שלו בסופו של דבר, מובילות לתנגודת לממריץ. הממריצים גורמים לעמידות לממריץ. התנגודת לממריץ מובילה להתנהגות מרגיעה.

אז בואו נסכם:

אנטיביוטיקה גורמת לעמידות לאנטיביוטיקה. מינונים גבוהים מובילים לדברים גרועים יותר.

נגיפים גורמים להתנגדות לנגיף. מינונים גבוהים מובילים לדברים גרועים יותר.

סמים (קוקאין) גורמים לתנגודת לסמים (סבילות). מינונים גבוהים גורמים לדברים גרועים יותר.

ממריצים גורמים להתנגדות לממריץ. מינונים גבוהים עושים דברים גרועים יותר.

אז עכשיו אפשר ולשאול את השאלה – מה גורם לעמידות לאינסולין?

ובכן, במקום הראשון הייתי מסתכל על  רמות גבוהות ומתמשכות של האינסולין עצמו. ההשלכות של זה הן עצומות. אם זה נכון, אז תיאורית ההשמנה הורמונלית נראית כך:

צעד תיאורית ההשמנה הורמונלית 2

האם אינסולין עצמו יגרום לעמידות לאינסולין? אנחנו נבחן את הראיות בכמה מאמרים נוספים. אבל נשקול את ההשלכות כאן. אינסולין גורם לעמידות לאינסולין. עמידות לאינסולין גורמת לרמות אינסולין גבוהות. אינסולין גבוה מוביל ליותר עמידות שמובילה לרמות גבוהות יותר ויותר.

עכשיו, לפתע, במקום שהתזונה תהיה הנהג העיקרי של רמות האינסולין, העמידות לאינסולין היא הנהג העיקרי של אינסולין. רמות אינסולין גבוהות עכשיו מניעות עלייה נוספת במשקל. אלה הם נושאים שיחמירו עם זמן, כי זה מעגל קסמים.

השמנים משמינים עוד יותר. אבל הסיבה היא לא שהם אוכלים יותר או פעילים גופנית פחות מאנשים רזים. הנקודה היא שהאינסולין שלהם מונע בעיקר על ידי תנגודת ולא על ידי התזונה שלהם. הם לא עצלנים. הם לא זללנים. יש להם חוסר איזון הורמונלי שדורש טיפול.

המשמעות היא שהאנשים שהיו שמנים במשך תקופות זמן ארוכות ימצאו שזה קשה יותר לרדת במשקל. אלה שיש להם משקל שנצבר רק לאחרונה ימצאו שהרבה, הרבה יותר קל להם לרדת במשקל, כי לא היה להם סיכוי לפתח תנגודת משמעותית.

אלה שיש להם השמנה מילדות יחוו את הקושי הגדול ביותר לרדת במשקל מכיוון שהם היו עם זה כל חייהם. מי שנולדו לאמהות שמנות הם מוצפים באינסולין אפילו יותר מאשר כל חייהם. תהיה להם בעיה יותר חמורה. אתם כבר יודעים שזה כך, גם אם לא היו על כך מחקרים.

השמנת יתר אימהית מובילה להשמנת יתר בילדות. השמנה בילדות מובילה להשמנה בגיל מבוגר. השמנה ארוכת טווח מקשה על הדיאטה ועל הירידה במשקל. כל אלה הם ההשלכות של תופעות תלויות בזמן.השמנת חיזוי

המחקרים הם די עקביים. מחקר זה "חיזוי השמנה מילדות לבגרות והורים שמנים", שפורסם ב- NEJM 1997; 337: 869-873 מאשש את תצפיות השכל הישר שלנו.

אחד מגורמי הסיכון הגדולים ביותר להשמנת יתר בבוגרים צעירים היא השמנה בילדות. אלה שיש להם השמנה בילדותם הם יותר מפי 17 בעלי סיכון להשמנת יתר בבגרותם!

ככל שאתה שמן יותר זמן, כך קשה יותר לרזות.

חלק מזה נובע מהגנטיקה של השמנת יתר, אשר נדון בה מאוחר יותר. למותר לציין, שניהם, גם קלוריות נכנסות, קלוריות יוצאות כמו גם השערת האינסולין-פחמימות לא יכולים להסביר את הנטייה הגנטית הידועה להשמנה.

אם יש הורה אחד שמן זה יותר מאשר מכפיל את הסיכון להשמנת יתר. אבל אם יש שני הורים שסובלים מהשמנת יתר זה מגדיל את הסיכון להשמנה יותר מ פי 5. והם עדיין מתעלמים לחלוטין מההשפעות התלויות בזמן.

לחץ כאן כדי להמשיך להשמנה הורמונליית חלק י.

להתחלה לחץ כאן – למה אנחנו משמינים? קלוריות – חלק א.

לראות את כל ההרצאה – אטיולוגיה של ההשמנה 2/6

מודעות פרסומת