ד"ר ג'ייסון פונג – השמנה הורמונלית – ההנחיות התזונתיות הנתעבות של 1977 – חלק ב.

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום מיכל גביש.

לחץ כאן להשמנה הורמונלית חלק א.

בשנות החמישים הבנו את ההשמנה כך. מזונות מסוימים גרמו לנו להשמין. אלה היו הסוכרים והמזונות העמילניים. ממתקים וקינוחים גרמו לנו להשמין. כך גם לחם, דגני בוקר, ופסטה.פחמימות משמינות

אחר כך היו מזונות אחרים שלא ממש גורמים להשמנה. אכילת ברוקולי ותפוחים לא גרמו לנו להשמין, לא משנה כמה הרבה קלוריות אכלנו. נקודת מבט זו על השמנה שירתה אותנו היטב. לא הייתה אז השמנה רבה והבעיה היתה בשליטה.

הנחיות דיאטה 2דברים החלו להשתנות בשנות ה-60 וה-70. שומן ממזון החל להיות מואשם כתורם העיקרי למחלות לב. ויכוח נמרץ התפתח בין מצדדי השומן ומצדדי הפחמימות. הבעיה העיקרית הייתה שתזונה דלה בשומן מחייבת לאכול הרבה פחמימות.

פירושו של דבר שהפחמימות לא יכולות להיות גם טובות בשבילך (דלות שומן) וגם רעות בשבילך (משמינות) באותו הזמן. הדרך היחידה לעקוף את הדיסוננס הקוגניטיבי הייתה לומר כי פחמימות הן כבר לא אלה שמשמינות. במקום זאת, קלוריות נעשו אלה שמשמינות.

לא היו לכך כלל ראיות. זו היתה רק הנחה. זה, כמובן, מזלזל באינטיליגנציה שלנו. אבל לא רק שזה זלזל באינטליגנציה, מסתבר שזה גם גרם לנו להיות שמנים.

ויכוח זה יושב על ידי הסנטור ג'ורג' מקגוורן בשנת 1977. לא על ידי מדענים, אלא על ידי פוליטיקאים. הוא החליט, אחרי כמה ימים של פגישות עם עיתונאים ומדענים, שהשומן היה הנבל האשם, ושהפחמימות המזוקקות חפות מפשע כמו נזירה במנזר. החטאים התזונתיים של הסוכר זוכו. שלום לך, סירופ תירס עתיר פרוקטוז.

אז מה שהביא את ההנחיות התזונתיות הנתעבות האלה לארצות הברית הוא ייעוץ תזונתי מפוליטיקאי. אנחנו כמעט לא היינו יכולים להיות טפשים יותר, גם אם ננסה.

אתם צריכים להבין שזו היתה שבירת מסורת. לפני 1977, לא הסוכנות הממשלתית סיפרה לנו מה לאכול. האמהות שלנו סיפרו לנו מה לאכול ומה לא לאכול. אם סבלנו מהשמנת יתר, הם אמרו לנו לוותר על ממתקים ועל מזונות עמילניים (לחם, פסטה, תפוחי אדמה). והיי, נחשו מה – בדרך כלל זה היה מספיק כדי לשלוט בבעיית המשקל.

הנחיות תזונתיות 1

עכשיו האח הגדול נתן לנו המלצות ספציפיות מה לאכול ומה לא לאכול. זה נלמד בכל בתי הספר הציבוריים. חוברות הופקו וחיזקו את התפיסה. לאמא מעולם לא היה אפילו סיכוי למחאה. דל שומן. נמוך בשומן רווי.

מאמץ מודע נעשה, כדי להגדיל את תכולת הפחמימות של המזונות שלנו על מנת להקטין את אחוז השומן. מזונות שפעם היו משמינים בין לילה הפכו למזונות בריאים. אנחנו לא צריכים לאכול פחות לחם כדי לרדת במשקל. אנחנו צריכים לאכול  יותרלחם. סוכר? זה בסדר כל עוד אתה אוכל דיאטה דלת שומן.

עם ראיות מדעיות שלא היו קיימות ולהט מטורף, הפחמימות המשמינות עשו שינוי מדהים ונהיו דגנים בריאים. האם הייתה שם הוכחה? זה לא היה חשוב. עכשיו זה היה המימסד התזונתי. כל השאר היו עובדי אלילים. אם אתה לא הולך בתלם, הפכת ללעג.פירמידת המזון

מה שקבלנו היתה פירמידת המזון הידועה לשמצה שכולנו למדו בבבית הספר. הנה היא במלוא תפארתה השגוייה. בסיס הפירמידה – מזונות שאנחנו צריכים לאכול כל יום – לחם, פסטה, אורז ותפוחי אדמה.

המסר העיקרי היה שכל מה שזה לא יהיה הוא בסדר כל עוד זה דל בשומן. השומן היה הבעיה הגדולה. זה נעשה קיצוני בשנת 1995 כשהחוברת "תכנית אכילה לאמריקנים: דיאטת הלב של האגודה האמריקאית" הכריזה:

"כדי לשלוט בכמות ובסוג השומן, חומצות השומן הרוויות והכולסטרול במזון שאתם אוכלים, עליכם לבחור חטיפים מקבוצות מזון אחרות, כגון … עוגיות דלות שומן, קרקרים דלי שומן … בייגלה ללא מלח, סוכריות קשות, טיפות מסטיק, סוכר, סירופ, דבש, ריבה, ג'לי, מרמלדה (כמו ממרחים)"
שקופית nusi

במילים אחרות – ממתקים, שהם דלים בשומן הם חטיף בריא לכולם. הללויה! שיאכלו עוגות! (כל עוד זה דל שומן – אתה יכול לקבל סוכר וקמח כמה שבא לך). אז מה קרה לצריכת המזון שלנו?

מזונות עתירי שומן כגון חמאה, ביצים ובשר אדום ירדו בצריכה ודגנים וסוכרים עלו בצריכה.

הצלחה!

זה בדיוק מה שהממשלה רצתה שיקרה. הדיאטה האמריקנית ירדה מממוצע שומן של 45% לממוצע שומן של 35%. הציבור נענה במידה רבה לקווים המנחים התזונתיים החדשים.

אם נסתכל על צריכת הסוכר, אנו רואים כי חלה עלייה משנת 1820 לשנת 1920. זו הייתה התוצאה של זמינות מוגברת של הסוכר ממטעי סוכר שהתפשטו בדרום ארה"ב והאיים הקריביים.

צריכת סוכר בארה

העלייה התמתנה והתייצבה בשנים  1920-1977 בערך. זה קרה כאשר היה לנו את כל הסוכר שהיינו צריכים. אבל אמא עדיין הייתה שם כדי להגיד לנו שלא לאכול כל כך הרבה ממתקים כדי לא להיות שמנים מידי.

כאשר החטאים התזונתיים של סוכר הזדכו, הצריכה גברה שוב עד לשנת 2000 בערך.

צריכת דגנים

הסיפור של התבואה היה דומה מאוד. צריכת הדגנים ירדה לאיטה עד 1977 בערך. ואז רואים עליה חדה בצריכת הדגנים, כולל חיטה, עד שנת 2000 בערך.

באותו הזמן פחות או יותר, באותו הזמן שרופאים יעצו לחולים להפסיק לעשן – שיעורי העישון ירדו מ מ-33% ל-25%. אנחנו אמרנו לאנשים למדוד את לחץ הדם שלהם. יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה) ירד ב- 40% בין השנים 1976 ל 1996. אמרנו גם לאנשים למדוד את הכולסטרול בדמם. היפרכולסטרולמיה (כולסטרול גבוה בדם) ירד ב 28% באותו פרק זמן.

אנשים לא התעלמו מאזהרות בריאות ציבור, כפי שכמה טענו – אנשים הקשיבו ועשו.

מה היה התגמול לכיבוד הזה של האוכלוסיה להמלצות התזונתיות ה"נכונות" אלה?

ובכן, תנו לי להראות לכם.

שכיחות של השמנת יתר

הפרס שלנו היה השמנה.

להשמנה הורמונלית חלק ג לחץ כאן.

תתחיל כאן עם "למה אנחנו משמינים? – קלוריות"

לראות את כל ההרצאה: אטיולוגיה של השמנת 1/6 – תקווה חדשה

מודעות פרסומת