ד"ר ג'ייסון פונג – השמנה הורמונלית – אינסולין גורם להשמנה – חלק ד.

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום מיכל גביש.

בפוסט הקודם של הסדרה השמנה הורמונלית, בחנו את הקשר בין האינסולין ובין השמנת היתר. נראה כי אינסולין הוא לא רק קשור להשמנה, אלא הוא הגורם להשמנה.

לפוסטים קודמים בנושא השמנה הורמונלית – חלק א', חלק ב', וחלק ג'.

במשך הדורות בהם האמנו בהיפותיזת הפחתת הקלוריות כפתרון לבעיית השמנת יתר היא התבררה כיעילה בערך כמו גשר שנבנה עד מחציתו. מחקר אחר מחקר מראה כי הפחתת קלוריות לא הביאה לירידה במשקל. חולה אחר חולה נכשל בנסיונות לרדת במשקל על ידי הגבלת קלוריות. אבל אנחנו לא יכולים לנטוש את מודל הקלוריות אז מה נשאר לעשות? להאשים את החולה, כמובן!

בגלל שחולים לא מאבדים משקל, נשארו רק שתי אפשרויות. או שההמלצה לדיאטה דלת שומן וקלוריות והגברת הפעילות הגופנית שגוייה, או שחולים לא מבצעים את ההנחיות כהלכה.

רופאים ודיאטנים נזפו, לעגו, זלזלו. אנחנו אמרנו לאכול פחות, לזוז יותר – כאילו שזה יירפא את הבעיות. אחרי הכל, פירמידת המזון לא יכולה להיות לא בסדר, נכון? אבל עודף המשקל עדיין נשאר כמו שן חולה.

רופאים, כמובן, נמשכו להשערה השגוייה הזאת כמו מתרחצים לחוף ים. השמנת יתר היא עכשיו לא הכישלון שלנו בהבנת הגורם, אלא חוסר כוח רצון ו/או עצלות וגרגרנות. זה נעשה המשחק האהוב עלינו – להאשים את החולה.

אבל, כמובן, הבעיה היא השערת הגבלת הקלורית השגוייה. היא היתה פשוט לא נכונה. הגברת קלוריות לא גורמת להשמנה ולכן גם הפחתת קלוריות לא תגרום לירידה במשקל. תרגילים גופניים גם הם לא יעבדו, כפי שנראה בסדרה אחרת של פוסטים. אז, מה הייתה הסיבה האמיתית של השמנת יתר? אינסולין.

הורמונליים השמנת התיאוריה

מה קורה כאשר אנחנו נותנים מינונים גבוהים של אינסולין לחולים? האינסולין גורם להם לעלות במשקל. ככל שלוקחים יותר אינסולין, כך מעלים יותר משקל. זה כמעט לא משנה כמה אתם אוכלים וכמה אתם מנסים להתעמל. המשקל רק ממשיך לעלות.

ניסוי מעניין שמדגים את העיקרון הזה בדיוק, עוסק בטיפול אינטנסיבי בחולי סוכרת.

טיפול קונבנציונלי אינטנסיבי באינסולין לסוכרת סוג II

טיפול בסוכרת 16: 23-31 הנרי RR

החוקרים לקחו 14 חולי סוכרת והגדילו את מינון האינסולין שלהם עד שערכי הסוכר היו כמעט נורמלים. בהתחלה, הם היו על כדורים בלבד. לאחר 6 חודשים, אינסולין הוגדל עד שהם לקחו בממוצע 100 יחידות ליום.

אינסולין 3.

משקל הגוף גדל ב 8.7 קילוגרם (19 פאונד). ובכל זאת, אם היינו מסתכלים על צריכת הקלוריות היומית, אנו יכולים לראות כי החולה הממוצע ירד בכמעט 300 קלוריות ליום! במילים אחרות, למרות שהם אכלו פחות, החולים עלו במשקל כמו משוגעים. זה אומר שלא עודף הקלוריות גרם לעליה במשקל. זה היה האינסולין!

תחשובו על זה ככה. אינסולין הוא אות הורמונלי לגוף להעלות משקל – משקל הגוף הבסיסי (Body Set Weight  – BSWׂׂ). אם אינסולין עולה, אנו מגדילים את משקל הגוף הבסיסי (BSW). על מנת להגיע למשקל החדש הזה, הגבוה יותר, אנו צריכים לאכול יותר או להקטין את סך הוצאת האנרגיה (total energy expenditure – TEE). אז האינסולין גורם לנו להשמין. על מנת להשמין, אנו אוכלים יותר או מפחיתים את סך הוצאת האנרגיה (TEE). ההתנהגות של אכילת יתר היא תגובה לאות הורמונלי להשמין.

במחקר זה, מינון האינסולין הוגדל בצורה מסיבית. תחת אות הורמונלי זה, הגוף מנסה לעלות במשקל (להגדיל את ה BSW). כשהמשקל עלה, החולים ניסו להגביל קלוריות. כאשר הם לא אכלו יותר, גופם נאלץ 'לכבות מערכות' כדי לחסוך באנרגיה. כדי להעלות במשקל, סך הוצאת האנרגיה (TEE) ירד. אנחנו מרגישים עייפים, קר לנו ואנחנו רעבים. והמשקל עדיין ממשיך לעלות. נשמע כמו רוב הדיאטות הקונבנציונליות הדלות בקלוריות ודלות בשומן. עושים דיאטה, פעילות גופנית, מרגישים רע ועדיין לא יכולים לרדת במשקל.

אינסולין 4

יש למעשה קשר ישיר בין המינון הכולל של האינסולין והעלייה במשקל. יותר אינסולין מוזרק, יותר משקל נצבר. רמות אינסולין גבוהות יותר, יותר משקל נצבר. אינסולין גורם להשמנה.

מחקר מעודכן יותר (N Engl J Med 2007; 357: 1716-1730 RR הולמן) הראה בדיוק את אותה השפעה.

תוספת  של אינסולין כתגובה לאוכל או אינסולין בזאלי כתוספת לתרופות שנלקחות אורלית בסוכרת מסוג 2

במחקר זה, 708 חולי סוכרת שמטופלים בתרופות דרך הפה קיבלו אינסולין בנוסף לטיפול שלהם. מה קרה למשקל? הוא עלה. זה באמת לא מפתיע – כל מטופל כבר יודע שאינסולין גורם לעליה במשקל.אינסולין 5

Lipohypertrophy

מי שקיבל את המינון הגבוה ביותר, עלה יותר במשקל. מי שקיבל פחות, צבר פחות משקל.

אינסולין יכול לא רק לגרום להשמנה כללית, אבל גם יכול לגרום לצמיחה מקומית של שומן. מי שמזריק אינסולין באופן קבוע יכול מדי פעם לחוות גידול שומני. זה רק מחזק את הרעיון שהאינסולין הוא האות שגורם להשמנה.

יש מי שעשוי לטעון שזה פשוט הטיפול בסוכרת שגורם לעלייה במשקל. זאת אומרת שהפחתה של סוכרים בדם גורמת להם לצאת מהדם לתוך הגוף בצורת שומן.

אם זה היה נכון, אז כל טיפול בסוכרת צריך לגרום לעלייה שווה במשקל.

אנחנו יכולים להשוות טיפול בסוכרת סוג 2 עם גורמים שונים. למזלנו, מחקרים אלה כבר נעשו. זה היה UKPDS הגדול (מחקר פרוספקטיבי בסוכרת בבריטניה).

תנו לי להסביר. יש כמה תרופות לטיפול בסוכרת (תרופות שנלקחות דרך הפה).

סולפונילאוריה זו קבוצה של תרופות שמעודדות את הלבלב לייצר יותר אינסולין. אם האינסולין גורם להשמנת יתר, כאשר תאורית ההשמנה הורמונלית נכונה, אז סוג זה של תרופות אכן צריך להעלות את המשקל.

מטפורמין הוא סוג אחר של תרופות. הוא נחשב כמעלה רגישות לאינסולין. כלומר, עוזר לאינסולין שבגוף לעשות את העבודה בצורה יעילה יותר. הוא לא מעלה את רמות האינסולין בדם.

1 UKPDS

נהדר. עכשיו אנחנו יכולים להשוות את ההשפעות השונות של שלוש סוגי התרופות – אינסולין, סולפונילאוריה ומטפורמין. לכולם יש השפעה של הפחתת סוכר בדם, אך ההשפעה שלהם על רמות האינסולין בגוף היא שונה לחלוטין. אינסולין מעלה את רמת האינסולין בדם הכי הרבה, סולפונילאוריה גם מעלה אך לא כמו אינסולין ומטפורמין כלל לא.

מהן ההשפעות על משקל?

כפי שציפינו, קבוצת האינסולין עלתה הכי הרבה במשקל.

לוקחי התרופות מסוג סולפונילאוריה עלו במשקל גם הם, אבל לא באותה מידה כמו האינסולין.

קבוצת מטפורמין הייתה עם משקל ניטראלי. קבוצה זו לא עלתה יותר משקל מאשר אלו שהיו רק בדיאטה (בלי תרופות).JANUVIA

אז האינסולין, וה gliburide (זה שמעלה  רמות אינסולין) [ה.מ. כנראה תרופה כמו גלובן שהיא ממשפחת הסולפונילאוריה] שניהם מעלים את המשקל. מטפורמין, אשר מתייחס לרמת הסוכר בדם, אך לא מעלה את רמות האינסולין, לא גורם לעליה במשקל.

מאז פרסום UKPDS נעשה קידום לסוג חדש של תרופות לטיפול בסוכרת, תרופות מסוג DPP4.

מנגנון הפעולה של תרופות אלו הוא הגדלת רמת האינסולין בתגובה לארוחה. הוא לא גורם לעליה קבועה של רמות אינסולין. כפי שהיינו מצפים, DPP4 לא גרם לעליה במשקל.

במחקר זה, גליפיזיד (סולפונילאוריאה שמעלה את רמות אינסולין), גורם לעלייה במשקל. ג'נוביה, שאינו מעלה את רמות האינסולין אלא רק בהתאם לצורך, לא מעלה. זאת למרות העובדה ששניהם מביאים לאותה רמה של סוכר.

התוצאות הן מאוד עקביות. העלאת רמות אינסולין גורמת לעלייה במשקל. הורדת רמות אינסולין גורמת לירידה במשקל. יותר ויותר אנו מכירים בחשיבותם של גורמים הורמונליים אלה על השמנת יתר. רק לאחרונה, מחקר אחר שכותרתו "תנגודת לאינסולין וניבוי של שינויים קינטיים במשקל גוף", הראה כי המנבא החזק ביותר לעליה במשקל הוא העמידות לאינסולין. לא כוח רצון. לא צריכת קלוריות. לא קבוצות תמיכה. אינסולין. אינסולין. אינסולין. אינסולין, זה כל העניין.

תחת השפעת האינסולין גופנו מקבל הוראה "לצבור שומן". בתגובה, אנחנו אוכלים יותר ו / או מקטינים את הוצאת האנרגיה. זה לא אקט רצוני. תזכרו את זה:חוסר איזון

השאלה היא לא איך לאזן קלוריות, השאלה היא כיצד לאזן את ההורמונים שלנו. ברוב המקרים, השאלה המכרעת היא לא איך להפחית את כמות הקלוריות אבל איך להפחית אינסולין.

לחלק הבא לחץ כאן.

תתחילים כאן עם קלוריות חלק א'

לחץ כאן כדי לצפות בכל ההרצאה – אטיולוגיה של השמנת 1/6 – תקווה חדשה

מודעות פרסומת