ד"ר ג'ייסון פונג – השמנה הורמונלית – פרספקטיבה היסטורית על השמנת יתר – חלק א.

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום מיכל גביש.

כיוון שאנו יודעים שקלוריות הן לא הבעיה האמיתית, אפשר להתחיל ולהתמקד במה שהוא באמת הגורם להשמנת יתר (האטיולוגיה של השמנת יתר). אפשר לבדוק את הסדרת קלוריות כאן, לדיון מעמיק מדוע קלוריות אינן רלוונטיות. האובססיה על כל קלוריה היא כבר לפחות 50 שנה דרך ללא מוצא. אנחנו יכולים להתחיל לטפל בבעיה של ירידה ועלייה במשקל רק על ידי הבנת הסיבות אמיתיות. אז מה היא הסיבה האמיתית להשמנת יתר? בואו נלך אחורה בזמן לראות מה חשבו פעם על השמנת יתר.

בנטינג
ויליאם בנטינג

ויליאם בנטינג 1796-1878 נחשב ככותב ספר הדיאטה הראשון. הוא התחיל בתור בחור במשקל נורמלי בשנות העשרה והעשרים שלו. כאשר הגיע לשנות השלושים, הארבעים והחמישים שלו הוא החל לצבור קצת משקל. לא הרבה, אבל כמה פאונד לשנה. בגיל 62 הוא שקל 202 פאונד (91 ק"ג). לא רע בסטנדרטים מודרניים, אבל קוף שמנמן למדי על פי אמות המידה של זמנו. לכן, בעצת רופאיו, הוא ניסה לאכול פחות. אבל אז הוא הרגיש עייף, רעב והוא לא ממש אבד את כל המשקל. לאחר מכן, הוא ניסה להתאמץ יותר ויותר. הוא חתר בנהר התמזה והפך להיות בעל כושר גופני לא רע. עם זאת, הוא עדיין לא היה מסוגל לשמור על המשקל. לבסוף, בעצתו של מנתח צרפתי, הוא התחיל דיאטה חדשה. הוא התבקש להגביל לא קלוריות, אלא סוכרים ועמילנים – מה שאנו מכנים היום פחמימות מזוקקות. הוא נמנע מכל הלחמים, חלב, בירה, ממתקים ותפוחי האדמה. הבחור המסכן אהב יותר מדי פחמימות. אוסלר-266x300הוא איבד כל כך הרבה משקל והרגיש כל כך טוב שהוא החליט לפרסם את ממצאיו ב"מכתב הממוען לשירות הציבור". חוברת זאת היתה באמת ספר דיאטה המודרני הראשון. בהתבסס על נסיונו האישי, בנטינג הרגיש שאלה לא היו הקלוריות שגרמו לו לעלייה במשקל, אלא הפחמימות המזוקקות. רבים מרעיונותיו שהסוכרים והעמילנים גרמו להשמנה נשארו  ב 100 השנים הבאות. סר ויליאם אוסלר – הרופא הקנדי המשפיע שכתב את "העקרונות והפרקטיקה של הרפואה" – ממחיש כי רוב הרופאים של ראשית המאה הקודמת חשבו שפחמימות מזוקקות הן הגורם העיקרי להשמנת יתר. בספר הלימוד המפורסם שלו, הוא תאר טיפול בהשמנת יתר עם דיאטות שהציעו בעיקר בשר וביצים והיו דלות בפחמימות מזוקקות. במונוגרפיה שלו מ 1882 "השמנה והטיפול בה" ד"ר אוסלר הדגיש שמזונות שומניים חיוניים לצמצום השמנת יתר, כי הם מגדילים את תחושת השובע. בניגוד לדמוניזציה המודרנית על שומנים בתזונה. זה עולה בקנה אחד עם מגיפת ההשמנה. אולי ד"ר אוסלר הטוב עלה על משהו אחרי הכל. עד 1950 זאת היתה עצה סטנדרטית למדי. אם היית שואל היום את הסבא והסבתא שלך מה גורם להשמנה, הם לא היו מדברים על קלוריות. קלוריות כיחידת האנרגיה היו כבר ידועות במידה רבה באותה התקופה. הם היו אומרים במקום זאת שממתקים ומזונות עמילניים גורמים להשמנה. "הטיפול בתינוק ובילד" של ד"ר ספוק – התנ"ך של גידול ילדים ב 1950 – מתאר צבירה או איבוד משקל כתלוי בעיקר בכמות הקינוחים והמאכלים הפשוטים, העמילניים שנצרכו. ד"ר פסמור בכתב העת הבריטי לתזונה משנת 1963 כתב את "כל אישה יודעת שפחמימות משמינות". כל אישה יודעת כי זה לא היה סוד. כולם ידעו את זה. רעיונות אלה עמדו במבחן הזמן. שכל ישר ותצפית אמפירית שימשו כדי לאשר את האמת. הרעיונות היו "עמידים" כמו שנאסים טאלב הגדול הגדיר זאת. והשמנת יתר לא הייתה אז בעיה כזו גדולה. זה מה שהם חשבו:משמין-פחמימותאנצ'ל-מפתחותהדברים החלו להשתנות בשנת 1950. חל גידול משמעותי בשכיחות של מחלות לב. האם זה באמת היה נכון או לא – זה שנוי במחלוקת. גארי טאובס טוען שזה לא היה נכון בספרו פורץ הדרך למה אנחנו משמינים". עם זאת, אנשים התחילו לחפש את הסיבה שמאחורי "המגיפה הגדולה הזו של מחלות לב". המבט שלהם נפל על השומן. "השערת דיאטת הלב" התחילה לצבור תאוצה בשנות השישים. לאנסל קיז, 'מומחה' לאומי  ומשפיע, היה תפקיד מכריע בפופולריזציה של רעיונות אלה. עם התלהבות רבה ומדע רעוע, החלה דמוניזציה של שומן בתזונה (מזון שבני האדם אכלו מאז ומעולם, ובכן, מאז שהיו בני אדם). הייתה בעיה, ואנחנו לא ראינו אותה באותו זמן. החלבון בתזונה נוטה להישאר קבוע למדי בתזונת האדם. זה בעצם די קשה להגדיל את החלבון בתזונה ליותר מ 20- עד 30% מהקלוריות בלי להזדקק לחטיפי חלבון / שייקים וכו', לכן זה או להגביל את הפחמימות בתזונה ואז יש להגדיל את השומנים בתזונה, או להיפך. זו התוצאה: תזונה דלת שומן =  עשירה בפחמימות  או תזונה דלת פחמימות = עשירה בשומן.  Pure-לבן-וקטלנימאחר והשומן נעשה הנבל התורן,  דיאטת "הלב הבריא" המליצה על הפחמימות. הפחמימות בחצי הכדור המערבי נוטות להיות מזוקקות, אכלנו יותר ויותר לחם ופסטה דלי שומן. אחרי הכל, אנחנו לא מוותרים על המבורגרים לטובת כרובית וכרוב, אלא לטובת לחם וצלחות גדולות של פסטה.  הדיונים המדעיים של  שנות ה-50' וה-60' (שהיו לעתים מאוד חריפים) נעו לכאן ולכאן. היו שהאמינו כי השומן הוא הנבל, בעוד שאחרים כמו ג'ון יודקין האמינו שפחמימות מזוקקות הן הבעיה. ספרו "טהור, לבן וקטלני – איך הסוכר הורג אותנו" באופן מוזר ראה את הנולד, ובהחלט צריך לזכות בפרס 'כותרת הספר הטובה ביותר'. הלהבות הגיעו לפעמים לרמות קיצוניות. ז'אן מאייר, דוקטורט מהרווארד השווה את הדיאטת דלת הפחמימות "כשוות ערך, במובן מסויים, לרצח המוני". קצת קיצוני…  איגוד הלב האמריקאי הדגיש שדיאטות אלה הן אופנות מסוכנות. אוי … אחי …באמת?!  אופנה בת 200 שנה? רעיונות שעמדו במבחן הזמן? שומנים בתזונה שבני האדם אוכלים במשך, בערך, בזיליון שנים? זה מה שהורג אותנו? לא עלה על דעת הגאונים האלה שאם שומן תזונתי הורג אותנו, הוא כבר היה עושה זאת, נגיד, מליון שנה קודם? הדיאטה דלת השומן, כמובן, עד נקודת הזמן ההיא, לחלוטין לא נבדקה בבני אדם. מעולם אף אחד בהיסטוריה לא החליט להוריד את תכולת השומן מהתזונה שלו מטעמי בריאות. לא היה לנו מושג מה תהיה ההשפעה. כמובן, זה היה בערך בזמן שבו גם האמנו שנוכל ליצור חומר שהוא מזין יותר לתינוקות מאשר חלב אם. שאנחנו איכשהו חכמים יותר מ-20 מיליון שנים של אבולוציה. אז, במקום לאכול שומנים טבעיים כגון שמנת, חמאה, שמן זית, פנינו לצריכת שמנים מלאכותיים כמו מרגרינה. כמובן, שאלה התבררו כהורגים אותנו עם שומן הטרנס אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת. התרחקנו משומן לכיוון פחמימות מזוקקות. אז מי ניצח? אתם כבר יודעים את התשובה, וכולנו נמצאים כעת במצב גרוע יותרץ

לחץ כאן להמשיך לחלק ב.

התחל כאן עם "למה אנחנו משמינים? – קלוריות" חלק א.

צפה בהרצאה השלמה – האטיולוגיה של ההשמנה 1/6 – תקווה חדשה

מודעות פרסומת