ד"ר ג'ייסון פונג – למה אנחנו משמינים? איך דיאטה עושה אותנו רעבים – חלק ח.

פוסט זה מוגש כשרות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תורגם ע"י ליטל פלד.

לחץ כאן לקבלת  חלק א'

הורמונליים-עיבודים להרזיה-1
ירידה במשקל

בדקנו הוצאת אנרגיה בטווח הארוך. מה הם כמה מהשינויים ההורמונליים המלווים ירידה במשקל? לשם כך בואו נסתכל על מחקר זה:

הסתגלות הורמונלית לטווח ארוך לירידה במשקל.
N Engl J Med 2011; 365: 1,597-1,604  2011 Sumithran P

מחקר זה גייס 50 נבדקים שקיבלו שייקים נוזליים (51% פחמימות ). במהלך 10 השבועות הראשונים של הניסוי, הם קיבלו רק 500 קלוריות ליום. זה גרם לירידה ממוצעת של 13.5 קילוגרם במשקל. עד כה, הכול טוב.

לאחר מכן, הם קיבלו דיאטה לשמירה על משקלם המבוססת על הוצאת האנרגיה המדודה שלהם. הנבדקים היו במעקב כל חודשיים ועודדו להתעמל 30 דקות בכל יום. הם קבלו עצה לאכול פחמימות עם אינדקס גליקמי נמוך ולשמור על תפריט דל שומן.

כאן דברים לא הלכו טוב. למרות הכוונות הטובות שלהם, כמעט מחצית ממשקלם חזר. הם, בממוצע, העלו 5.5 קילוגרם משבועות 10-62.

Hormoal-עיבודים-2
שינוי הורמונלי

ניתוח הורמונלי בוצע על הנבדקים בשבוע 0, 10 ו -62 לאחר צום וארוחה סטנדרטית. מה היו התוצאות?

ההורמון הראשון שנבחן הוא גרלין -שנקרא גם הורמון הרעב. הורמון זה בעצם גורם לנו רעב.

הנבדקים היו יותר רעבים בשלב הראשוני של הירידה במשקל , אך גם לאחר 62 שבועות, יש עלייה משמעותית בהורמון גרלין.  מה זה אומר? זה אומר שהם חשים רעבים יותר. הרעב לעולם לא עוזב.

ההורמון הבא שנבחן- YY פפטיד. זהו הורמון שובע שמשוחרר בתגובה לחלבון ושומן. בעיקרון, פפטיד YY גורם לנו להרגיש מלאים. הם גם ניתחו את ההורמונים Amylin ו-cholecystikinin, אבל התוצאות הן דומות כל כך אז רק צירפתי גרף עבור YY פפטיד.

שוב, על שלב ירידה הראשונית במשקל, YY פפטיד ירד, אבל גם אחרי 62 שבועות, פפטיד YY (כמו גם Amylin ו-cholecystikinin) מופחתים באופן משמעותי. מה זה אומר? זה אומר כי בתגובה לארוחה סטנדרטית, הנבדקים הרגישו פחות מלאים. תחושה זו אף פעם לא עוזבת אותנו.

רעב ורצון לאכול
רעב ורצון לאכול

שינויים הורמונליים אלה יקרו באופן כמעט מיידי ויימשכו לאורך זמן. את התוצאות על רעב ורצון לאכול ניתן לראות בצד ימין. נבדקים לאחר ירידה במשקל הרגישו יותר רעבים ועם יותר רצון לאכול.

אנחנו כבר יודעים כי נבדקים בדיאטה נוטים יותר להרגיש רעב.  מתברר שזה לא איזה סוג של וודו פסיכולוגי. מה עושה אותנו רעבים? אלה ההורמונים.

הורמוני רעב (גרלין) היו גבוהים יותר וזה גרם ליותר רעב. הורמוני שובע היו נמוכים (Amylin,  פפטיד YY, וcholecystekinin) ולכן הנבדקים הרגישו מלאים פחות והיה יותר רצון לאכול.

בואו נחבר את כל זה ביחד ונחשוב מנקודת המבט של הגוף. זכרו כי הגוף פועל כתרמוסטט עם משקל התחלתי מסוים (BSW).

נניח ש- BSW הוא, לדוגמא -90 ק"ג. אנחנו יכולים להגביל קלוריות אך להשאיר את התוכן התזונתי זהה (לדוגמא 50% פחמימות, 30% שומן, %20 חלבון). במשך הזמן, נראה ירידה במשקל – נגיד, ל- 82 ק"ג.

עם זאת, בגלל ש-BSW הוא עדיין 90 ק"ג, הגוף ינסה לחזור ל- 90 ק"ג.  הוא יתחיל כמעט מייד וינסה לגרום לנו להגדיל את צריכת הקלוריות שלנו. הוא יעשה זאת על ידי הגברת גרלין ודיכוי Amylin,  פפטיד YY ו-cholecystikinin (הורמוני שובע). כל אלה כדי לגרום לנו רעב ולהגדיל את הרצון שלנו לאכול.

במקביל, ירידה זו במשקל תביא לירידה בסך הוצאת האנרגיה. הגוף יתחיל להוריד את חילוף החומרים שלו. כפי שראינו ב"מחקרי הכמעט-רעב" –  טמפרטורת גוף יורדת, קצב לב יורד, לחץ הדם יורד, ונפח הלב משקל הגוף-טרמוסטטיורד, כל זאת במאמץ נואש לחסוך באנרגיה.

ישנן גם השפעות פסיכולוגיות שנוצרות, כגון מחשבות טורדניות על אוכל וחוסר היכולת להתרכז.

התוצאה הסופית – עלייה במשקל. זה, כמובן, ברור לכל מי שאי פעם היה בדיאטה.

כפי שניתן לראות, אין לזה שום, שום קשר, שום קשר,  עם חוסר כוח רצון או כל סוג של כישלון מוסרי. זו פשוט עובדה הורמונלית של החיים.  אנחנו מרגישים רעב, קור, עייפות ודכדוך. כל אלה הן תופעות אמיתיות, הניתנות למדידה, של הגבלת קלוריות.

אז הנה השורה התחתונה. על ידי התמקדות אך ורק בקלוריות והגבלת קלוריות (הגבלת קלוריה כשיטה עיקרית), אנו מתעלמים מהעובדה שירידה במשקל בשיטה זו תגרום לגוף לנסות נואשות לחזור אל משקלו המקורי. אנחנו רעבים והגוף מוריד את חילוף חומרים כדי לחסוך בקלוריות, כך שיחזיר את המשקל. 

כמעט כל מחקרי האורך על דיאטה (כגון המחקר הגדול- Women’s Health Initiative) הראו עלייה מחדש במשקל. למעשה, אני אפילו לא צריך לשכנע אתכם בעובדה זו. זה כבר ידוע.מחזור של-Undereating
זהו, אם כן, מעגל הקסמים של תת-תזונה. אנחנו מתחילים לאכול פחות. אנחנו יורדים קצת במשקל. אז חילוף החומרים שלנו מאט והרעב גובר. אנחנו מתחילים לעלות  קצת במשקל מחדש. עכשיו אנחנו מכפילים את מאמצינו על ידי אכילה מעטה אפילו יותר.

המשקל קצת יורד, אבל הוצאת האנרגיה יורדת והרעב גובר. המשקל מתחיל לעלות בחזרה.  מעגל קסמים בלתי נסבל שממשיך.

בשלב זה, אנחנו לא יכולים לשמור עוד על דיאטה זו ואנחנו חוזרים למשקלנו המקורי.  חברים, בני משפחה, אנשי מקצוע רפואיים עכשיו מאשימים את הקורבן ובסתר חושבים שזה "באשמתנו", כי לא הצלחנו להוריד במשקל. איכשהו, אנחנו מרגישים שאנחנו כישלון. זה קורה לכולנו – אפילו לרופאים.  נשמע מוכר? כן, כך חשבתי.שטויות-לא-נכון-1

המשך חלק ט' של "למה אנחנו משמינים" כאן

תתחיל כאן עם "למה אנחנו משמינים" חלק א'.

לחץ כאן כדי לצפות בכל ההרצאה: אטיולוגיה של השמנת 1/6 – תקווה חדשה

מודעות פרסומת

תגובה אחת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s