סטפני סנף – דיאטות דלות שומן וסטטינים כגורם אפשרי לאלצהיימר – הרמז לכך מצוי ב ApoE4

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום: זהר אמין.

תקציר

מחלת האלצהיימר הרסנית, שכיחותה מצויה במגמת עלייה ברורה באמריקה. למרבה המזל, נכון להיום מושקעים דולרים רבים בניסיון להבין מה גורם לאלצהיימר. ApoE-4, אלל מסוים של apoE אפוליפו-פרוטאין, הינו גורם סיכון ידוע. היות ול apoE תפקיד קריטי בהובלה של כולסטרול ושומנים אל המוח, יכול להיות, שמחסור בשומן וכולסטרול במוח ממלא תפקיד קריטי בתהליך המחלה. במחקר ראוי לציון שבוצע לאחרונה, נמצא כי ריכוז חומצות השומן החופשיות בנוזל השדרה של חולי אלצהיימר נמוך פי 6 בהשוואה לאנשים ללא מחלת אלצהיימר. במקביל, מתגבשת הבנה ברורה מאד שכולסטרול מצוי באופן נרחב במוח, והוא בעל תפקיד קריטי בתקשורת העצבית בסינפסה ובשמירה על בריאותה של מעטפת המיאלין, המצפה את סיבי העצב. נמצא שדיאטה עתירה מאד בשומן (קטוגנית), משפרת את היכולת הקוגניטיבית בחולי אלצהיימר. תצפיות אלה ואחרות, המתוארות להלן, הובילו אותי למסקנה שדיאטה דלת שומן וטיפול תרופתי בסטטינים מעלים את הפגיעות לאלצהיימר.

1. הקדמה

אלצהיימר הינה מחלה הרסנית, שלוקחת ממך את הדעת והתודעה לאט לאט על פני תקופה של עשרות שנים. היא מתחילה עם פערי זיכרון מוזרים אבל אז בהתמדה שוחקת את החיים עד לנקודה שבה האופציה היחידה היא טיפול מסביב לשעון. עם אלצהיימר חמור, אתה עלול בקלות לשוטט וללכת לאיבוד, ואף לא להכיר את הבת שלך. מחלת האלצהיימר כמעט ולא הייתה מוכרת לפני 1960, אבל היום היא כבר מאיימת לשבש לחלוטין את מערכת הבריאות בארצות הברית.

נכון לעכשיו, יש מעל 5 מיליון אמריקאים עם אלצהיימר. בממוצע, אדם מעל גיל 65 עם אלצהיימר עולה פי שלושה למשרד הבריאות מאשר אדם ללא אלצהיימר. נתון מדאיג נוסף, השכיחות של מחלת האלצהיימר נמצאת במגמת עלייה. ד"ר מוריי ולדמן, חקר נתונים אפידמיולוגיים המשווים אלצהיימר עם שברים בירך, במבט רטרוספקטיבי על החמישים השנים האחרונות [52]. הוא מצא, באופן מדאיג, כי בעוד שכיחות השברים בירך (סיטואציה שבדרך כלל עולה עם הגיל) עלתה בקצב ליניארי, הרי שהעלייה בשכיחות מחלת האלצהיימר עלתה באופן אקספוננציאלי, בין 1960 ו -2010  – מגיפת האלצהיימר [15]. מספיק להתבונן על השנים 2000-2006, שם שיעור המוות מאלצהיימר בארה"ב עלה ב -47%, ואילו, שיעור התמותה ממחלות לב, סרטן השד, סרטן הערמונית, ושבץ יחדיו  ירדו ב-11%. לא ניתן להסביר גידול זה בכך שאנשים חיים יותר: בין השנים 2000 ו 2005 אחוז האנשים בני ה85 ומעלה שנפטרו מאלצהיימר עלה ב -30% [2]. לבסוף, סביר להניח שנתונים אלו הינם הערכות חסר, משום שאנשים רבים הסובלים מאלצהיימר בסופו של דבר מתים ממשהו אחר. סביר להניח שיש לך חבר קרוב או קרוב משפחה שסובל מאלצהיימר.

משהו באורח החיים הנוכחי מגדיל את הסבירות ללקות באלצהיימר. לדעתי, שני התורמים העיקריים הם האובססיה הנוכחית שלנו עם דיאטות דלות שומן, בשילוב עם השימוש ההולך ומתרחב בסטטינים. טענתי במקום אחר, שדיאטה דלת שומן עלולה להיות גורם מרכזי בעלייה המדאיגה באוטיזם והפרעת קשב וריכוז בילדים. בין השאר, טענתי כי גם את מגיפת ההשמנה והתסמונת המטבולית (סכרת) הקשורה אליה, ניתן לייחס לדיאטות דלות שומן. סטטינים עלולים להביא לידי נזקים רבים נוספים מלבד אלצהיימר, כגון: אלח דם, אי ספיקת לב, נזק עוברי וסרטן, כפי שטענתי כאן. אני מאמינה שמגמות אלו רק תלכנה ותחרפנה בעתיד, אלא אם נשנה באופן משמעותי את איך שאנו תופסים "חיים בריאים".

הרעיונות שפותחו במאמר זה הם תוצאה של מחקר אונלייני נרחב שערכתי, כדי לנסות להבין את התהליך שבו אלצהיימר מתפתח. למרבה המזל, כסף רב מושקע היום בחקר נושא זה, אולם טרם נמצאה תשובה ברורה לנושא חמקמק זה. עם זאת, ישנם קצות חוט טריים ומרגשים, וחלקי הפאזל מתחילים להתחבר לסיפור קוהרנטי. רק לאחרונה גילו חוקרים כי שומן וכולסטרול מצויים בחוסר משמעותי במוחם של חולי אלצהיימר. מתברר ששומן וכולסטרול הינם חומרים חיוניים במוח. המוח שוקל רק כ2% ממשקל הגוף, אך מכיל 25% מכלל הכולסטרול. הכולסטרול חיוני הן בהעברת אותות עצביים והן בלחימה בזיהומים.

אחת מפיסות הפאזל הקריטיות עוסקת בסמן גנטי שמעלה את הסבירות ללקות באלצהיימר, המכונה "ApoE-4".

לapoE תפקיד מרכזי בהובלה של שומנים וכולסטרול. נכון להיום, מוכרות  חמש גרסאות שונות ל apoE (המכונות "אללים"),כאשר אלו שכותרתן "2", "3" ו "4" הן הנפוצות ביותר. הוכח כי ApoE-2 מספק הגנה מסוימת מפני אלצהיימר; ApoE-3 הוא האלל הנפוץ ביותר, וApoE-4, שקיים ב13-15% מהאוכלוסייה, הוא האלל שקשור בסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר. אדם שירש ApoE-4 גם מאימו וגם מאביו בעל סבירות גבוהה פי 20 לפתח מחלת אלצהיימר. עם זאת, רק ל5% מהאנשים עם אלצהיימר יש אלל ApoE-4, כך שברור שמשהו אחר מתרחש כאן. עם זאת, הבנת התפקידים הרבים של apoE בגוף היווה מבחינתי צעד מפתח, שהוביל לתאוריית השומן הנמוך / סטטינים שמוצעת להלן.

2. רקע: ביולוגיה של המוח 101

למרות שניסיתי לכתוב את המאמר הזה באופן נגיש לאדם מהשורה, עדיין יהיה מועיל להתוודע לידע בסיסי על מבנה המוח והתפקידים שממלאים תאים שונים במוח.

ברמה הפשוטה ביותר, המוח יכול להיות מאופיין כמורכב משני מרכיבים עיקריים: החומר האפור והחומר הלבן. החומר האפור כולל את תאי העצב וגרעיני התא, והחומר הלבן מכיל מספר עצום של "חוטים" המחברים כל נוירון (תא עצב) עם הנוירונים איתם הוא מתקשר. החוטים מוכרים בשם "אקסונים" והם יכולים להיות די ארוכים –  לחבר, למשל, תאי עצב בקליפת המוח הקדמי (מעל העיניים) עם תאי עצב אחרים עמוקים המצויים בחלק הפנימי של המוח העוסק בזיכרון ובתנועה. האקסונים יהיו דמות בולטת בדיונים בהמשך, כי הם מצופים בחומר שומני הנקרא מעטפת המיאלין, ושכבת בידוד זו מוכרת כפגומה באלצהיימר. הנוירונים קולטים אותות המשודרים דרך האקסונים בצמתים הידועים בשם סינפסות. שם ההודעה צריכה להיות מועברת מתא עצב אחד לאחר, ונוירוטרנסמיטרים שונים כגון דופמין ו-GABA מסוגלים להגביר או להקטין את עוצמת האות. בנוסף לאקסון בודד, לנוירונים  בדרך כלל מספר סיבי עצב קצרים בהרבה הנקראים דנדריטים, שתפקידם לקבל אותות נכנסים ממקורות שונים. בנקודה מסוימת בזמן, מתקבלים אותו ממקורות מרובים שמסוכמים בגוף התא. תוצר סיכום האותות מביא להחלטה באשר לשאלה "האם עוצמת האות שנצברה היא מעל לסף מסוים", ובמקרה שהתשובה חיובית תא העצב מגיב בירי פולסים חשמליים, שהם לאחר מכן מועברים באמצעות האקסון ליעד שעשוי להיות מרוחק.

בנוסף לתאי העצב, המוח מכיל גם מספר גדול של תאים "מסייעים" הנקראים תאי גליה, שתפקידם לטפל ולהאכיל את תאי העצב. ישנם שלושה סוגים עיקריים של תאי גליה שימלאו תפקיד בדיון מאוחר יותר: מיקרו-גליה (microglia), האסטרוציטים (astrocytes), וoligodendrocytes.

מיקרו-גליה מקבילים לתאי הדם הלבנים בשאר הגוף. הם עוסקים בהדיפת מזהמים כגון חיידקים ווירוסים, מבצעים בקרה על בריאות הנוירונים ומקבלים החלטות של חיים ומוות: מסוגלים לתכנת הרס עצמי מכוון (אפופטוזיס) של נוירון מסוים, אם נראה שהוא תקול ללא תקנה, או שהוא נגוע באורגניזם שמסוכן מדי מכדי לתת לו לפרוח.

האסטרוציטים הם דמות בולטת מאוד בהמשך הסיפור שלנו. הם "מכורבלים" בתאי העצב, ואחראים על הבטחת אספקה ​​נאותה של חומרים מזינים. מחקרים על תרביות נוירונים, ממערכות עצבים מרכזיות של מכרסמים, הראו כי תאי העצב תלויים באסטרוציטים לשם אספקת הכולסטרול שלהם [40]. תאי העצב זקוקים ביותר לכולסטרול, כדי להעביר בהצלחה את אותותיהם, וכן כקו הגנה ראשון נגד פולשים,  הן בסינפסה [50] והן במעטפת המיאלין [45]. הכולסטרול כל כך חשוב למוח, שהאסטרוציטים מסוגלים לסנתז אותו מחומרים בסיסיים, יכולת שלא קיימת ברוב סוגי תאים. הם מספקים חומצות שומן לתאי העצב, וגם יכולים לקחת חומצות שומן קצרות שרשרת ולשלבן לכדי חומצות שומן ארוכות שרשרת שבולטות במיוחד במוח [7] [24] [36], ולאחר מכן להעבירן לתאי עצב סמוכים ולנוזל השדרה.

הסוג השלישי של תאי גליה הוא ה oligodendrocyte. תאים אלה מתמחים בלוודא שמעטפת המיאלין בריאה. הOligodentrocytes מסנתזים חומצת שומן מיוחדת המכילה גופרית, הידועה בשם סולפטיד (sulfatide), מחומצות שומן אחרות שסופקו להם על ידי הנוזל השדרתי[9]. סולפטיד הוכח כחיוני לתחזוקה של מעטפת המיאלין. ילדים שנולדו עם פגם ביכולת לסנתז סולפטיד סובלים מהרס המיאלין, ואובדן מהיר של תפקודים מוטוריים וקוגניטיביים, מה שמסתיים במוות מוקדם לפני גיל 5 [29]. מאפיין ידוע של אלצהיימר הוא דלדול בסולפטיד, אפילו בשלבים מוקדמים לפני שהמחלה באה לידי ביטוי בדעיכה קוגניטיבית [18]. הוכח  של-ApoE תפקיד מכריע בשמירה על הסולפטיד [19]. במהלך חייו של אדם, מעטפת המיאלין חייבת לעבור שימור ותחזוקה מתמדת. זה משהו שחוקרים מתחילים רק עכשיו להעריך. שני מאפיינים הקשורים לאלצהיימר הינם מעטפת יאלין באיכות ירודה, לצד ריכוז נמוך באופן דרסטי של חומצות שומן וכולסטרול בנוזל השדרתי [38].

3. כולסטרול וניהול שומנים 

בנוסף לידע מסוים על המוח, אתם גם צריכים לדעת משהו אודות התהליכים המספקים שומנים וכולסטרול לכלל רקמות הגוף, בדגש מיוחד על המוח. רוב סוגי התאים יכולים להשתמש בשומנים או בגלוקוז (סוכר פשוט המופק מפחמימות) כמקור דלק לצרכי האנרגיה שלהם. עם זאת, המוח הוא יוצא דופן לכלל זה. כל תאי המוח, תאי העצב ותאי גליה, אינם מסוגלים לנצל שומנים לאנרגיה. זה הגיוני, היות ושומנים יקרי ערך למוח. מעטפת המיאלין דורשת אספקה ​​קבועה של שומן באיכות גבוהה כדי לבודד ולהגן על האקסונים. מאחר שהמוח זקוק לשומנים כדי לשרוד לטווח ארוך, אז הגנה עליהם (על השומנים) מפני התחמצנות (על ידי חשיפה לחמצן) ומפני תקיפה על ידי חיידקים פולשים הינה בעדיפות עליונה.

שומנים מתקיימים בכל מיני צורות וגדלים. ממד אחד הוא מידת הרוויה, שמהותה מספר הקשרים הכפולים הקיימים במולקולה. לשומן רווי אין כלל קשרים כפולים, לשומן חד בלתי רווי יש רק קשר אחד, ושומן רב בלתי רווי יש שניים או יותר. חמצן שובר את הקשר הכפול ומשאיר את השומן מחומצן, דבר שהוא בעייתי למוח. לכן, שומן רב בלתי רווי הוא הפגיע ביותר לחשיפה לחמצן, בשל הקשרים הכפולים הרבים שלו.

השומנים מתעכלים במעיים ומשוחררים לזרם הדם בצורה של כדור גדול יחסית עם מעטה חלבוני, הנקרא כילומיקרון (chylomicron).

כילומיקרון יכול לספק דלק באופן ישיר לסוגים רבים של תאים, אבל יכול גם להשלח אל הכבד, שם השומנים המוכלים בכילומיקרון ממוינים ומחולקים מחדש לחלקיקים קטנים בהרבה, שמכילים גם כמויות משמעותיות של כולסטרול. חלקיקים אלה נקראים "ליפופרוטאין" (להלן, LPP) משום שהם מכילים חלבון במעטפת הכדורית החיצונית ושומנים בפנים. אם ביצעת מדידת כולסטרול בעבר, סביר להניח ששמעת על LDL (ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה) ו- HDL (ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה). אם חשבת שמדובר בשני סוגים שונים של כולסטרול, אז טעות בידך. הם רק שני סוגים שונים של מיכלים לכולסטרול ולשומנים, ומשמשים בתפקידים שונים בגוף. למעשה, יש מספר LPP-ים אחרים, לדוגמא, VLDL (נמוך מאוד) וIDL (ביניים), כפי שמוצג בתרשים. 

VLDL, IDL, LDL, HDL

במאמר זה אתייחס לכולם באופן קולקטיבי כ"XDL"-ים. כאילו שזה לא היה מספיק מבלבל, יש גם XDL אחר ייחודי הנמצא רק בנוזל השדרה, ומספק את הצרכים התזונתיים של המוח ומערכת העצבים. לאותו XDL אין עדיין שם, אבל אני אכנה אותו "B-HDL," כי הוא דומה ל-HDL מבחינת גודלו, ו "B" עבור "מוח" [13].

נקודה חשובה לגבי הXDL-ים היא שהם בעלי הרכבים שונים באופן מובהק, וכל אחד מהם מיועד (ומתוכנת) לרקמות ספציפיות. קבוצה של חלבונים בשם apolipoproteins או, באופן שקול, apoproteins

(APO בקיצור) הינם בעלית תפקיד מרכזי בשליטה על "מי מקבל מה"

מבנה Chylomicron

. כפי שניתן לראות מהציור הסכמטי של הכיולמיקרון המוצג מימין, הוא מכיל קשת של apo-ים  שונים עבור כל יישום אפשרי. אבל הXDL-ים הם הרבה יותר ספציפיים, עם HDL המכיל "א", LDL המכיל "ב", VLDL המכיל "ב" ו "ג",  ו IDL המכיל רק "ד".   לAPO-ים יש תכונות מבניות המאפשרות לתוכן השומני להיות מועבר דרך קרום תא, כך שהתא יכול לקבל גישה לשומנים ולכולסטרול הכלולים בפנים.

הAPO היחיד שחשוב לנו בהקשר של מאמר זה הוא apoE . apoE חשוב מאוד לסיפור שלנו בגלל ההקשר הידוע שלו עם מחלת אלצהיימר. apoE הוא חלבון, כלומר, רצף של חומצות אמינו, וההרכב הספציפי שלו מוכתב על ידי רצף ה- DNA המתאים בקוד הגנטי. שינויים מסוימים בקוד הגנטי עלולים להוביל לפגמים ביכולתו של החלבון לבצע את התפקידים הביולוגיים שלו. ApoE-4, האלל המקושר לסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר, ככל הנראה לא מצליח לבצע את משימותיו בצורה יעילה כיתר האללים האחרים. מתוך הבנת תפקידו של apoE , נוכל להסיק מה צפויה להיות ההשפעה של תפקוד לא תקין שלו על המוח, ולאחר מכן לבחון באופן ניסויי אם התכונות של מוח הלוקה באלצהיימר עולות בקנה אחד עם התפקיד שממלא apoE.

קצה חוט משמעותי לגבי תפקידיו של apoE ניתן למצוא על פי המקום שבו הוא מצוי. כפי שציינתי לעיל, זהו ה APO היחיד ב B-HDL בנוזל השדרה וב IDL בסרום הדם. רק סוגים מסוימים של תאים יכולים לסנתז אותו, כאשר השניים המשמעותיים ביותר למטרותינו הם הכבד והאסטרוציטים במוח. האסטרוציטים מצמדים בין הדם והנוזל השדרתי. הם יכולים להוביל שומנים וכולסטרול דרך מחסום הדם-המוח, באמצעות מפתח המיוחד שהוא ה-apoE.

מתברר, שלמרות ש apoE לא נמצא בתוך הLDL, הוא כן נקשר ל- LDL. זה אומר שהאסטרוציטים יכולים ל"פתוח את המנעול" לLDL באותו אופן שבו הם יכולים לקבל גישה לIDL, ומכאן שגם לתוכן הLDL. לכן, כל עוד apoE פועל כהלכה, חומצות השומן והכולסטרול של ה-LDL נגישים לאסטרוציטים. האסטרוציטים אורזים מחדש את השומנים ומשחררים אותם לנוזל השדרתי, כ B-HDL וכחומצות שומן חופשיות, שזמינים לספיגה בכל החלקים של המוח ומערכת עצבים [13].

אחד מצעדי האריזה והעיצוב הקריטיים הוא המרת השומנים לסוגים שיותר אטרקטיביים למוח. על מנת להבין תהליך זה, יש להכיר מימד נוסף של השומנים, מלבד מימד הרוויה, והוא מימד האורך שלהם. השומנים מורכבים משלד של אטומי פחמן משורשרים. הסך הכולל של פחמנים במולקולת השומן יעיד האם אותה חומצת שומן היא בעלת אורך קצר, בינוני או ארוך. המוח עובד הכי טוב כאשר השומנים המרכיבים הם ארוכים, ואכן, האסטרוציטים יכולים לקחת שומנים קצרי שרשרת ולארגן אותם מחדש לשומנים ארוכי שרשרת [24].

ממד משמעותי נוסף של השומנים הוא מיקומו של הקשר הכפול הראשון בשומן רב בלתי רווי, דבר המבדיל את האומגה 3 מאומגה 6 (מיקום 3; מיקום 6). שומן מסוג אומגה 3 נפוץ מאוד במוח. סוגים אלו, אומגה 3 ואומגה 6,  הינם חומצות שומן חיוניות, שגוף האדם אינו מסוגל לסנתז בעצמו, ולכן תלוי באספקה ​​שלהן מהתזונה. זה המקור לטענה שדגים "גורמים לך להיות חכם": כי דגי מים קרים הם המקור הטוב ביותר של חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה -3.

אני רוצה עכשיו לחזור לסוגיית הXDL-ים.  זהו מסע מסוכן מהכבד למוח, היות וחמצן וחיידקים נמצאים בשפע בזרם הדם. מעטפת ההגנה של הXDL-ים כוללת  

סכמטי ליפופרוטאין

 כולסטרול שלא עבר תהליך אסטריפיקציה ו-LPP, כמו גם APO השולט באילו תאים יכולים לקבל את התוכן, כפי שמוצג בסכמה. התוכן מכיל כולסטרול אסטרי וחומצות שומן, יחד עם חומרים נוגדי חמצון מסוימים המובלים לתאים יחד באותה אריזה. אסטריפיקציה (תגובת דחיסה בין כוהל וחומצה קרבוקסילית ליצירת אסטר ומים) היא טכניקה שמגנה על השומנים והכולסטרול הפנימיים מפני חמצון [51]. נוגדי החמצון נוספים (כגון ויטמין E והקו-אנזים Q10) מצטרפים לאותו מסע, ובכך מגנים גם הם מפני חמצון. לעומת זאת, הכולסטרול הכלול במעטפת, הוא אינו אסטרי בכוונה תחילה, מה שאומר שהוא פעיל. אחד מתפקידיו הוא להגן מפני חיידקים ווירוסים פולשניים [55]. כולסטרול הוא קו ההגנה הראשון נגד חיידקים אלה, הוא יהיה זה שיתריע לתאי הדם הלבנים לתקוף בכל פעם שהוא נתקל בפתוגנים מסוכנים. כמו כן, הוצע כי הכולסטרול המצוי במעטפת הXDL-ים פועל בעצמו כנוגד חמצון [48].

הHDL-ים דלילים בעיקרם משומנים וכולסטרול, ותפקידם העיקרי הוא החזרת הקליפה הריקה מתוכן בחזרה אל הכבד. ברגע שהוא מגיע לכבד, הכולסטרול מופקד להיכנס למערכת העיכול כחלק ממיצי המרה, אשר מופקים על ידי כיס המרה כדי לעזור לעכל שומנים שנצרכו. הגוף חסכן מאד בכולסטרול, לכן כ90% ממנו יהיו ממוחזרים מהמעיים בחזרה לתוך זרם הדם, בתצורת הכילומיקרון עימו התחלנו את הסיפור שלנו על שומנים.

לסיכום, ניהול ההפצה של שומנים וכולסטרול לתאי הגוף הוא תהליך מורכב, המנוהל בזהירות רבה על מנת להבטיח הגעת החומרים הללו בשלום למחוז חפצם. סכנות רבות אורבות בזרם הדם, בעיקר בצורה של חמצן וחיידקים פולשניים. הגוף רואה בכולסטרול מטען יקר ערך, והוא זהיר מאד בשימורו על ידי מחזורו מהמעיים אל הכבד. הכולסטרול מחולק באופן הראוי בין הXDL-ים לטובת אספקת כולסטרול ושומנים לרקמות שתלויות בהם, בעיקרן המוח ומערכת עצבים.

4. הקשר בין כולסטרול ואלצהיימר

באמצעות מחקרים רטרוספקטיביים, ניתן לראות שתעשיית הסטטינים הייתה מאד מוצלחת בהעמדת פנים, בכך שיש יתרונות בצריכת סטטינים ברמות כולסטרול גבוהות, כפי שתיארתי בהרחבה במאמר על הקשר בין סטטינים ונזק עוברי, אלח דם, סרטן, ואי ספיקת לב. במקרה של אלצהיימר, הם משחקים את המשחק ההפוך: הם מאשימים את הכולסטרול כגורם לבעיה רצינית מאוד, שאני מאמינה, כי נגרמת למעשה על ידי הסטטינים.

תעשיית הסטטינים השקיעה רבות על מנת להוכיח כי כולסטרול גבוה הינו גורם סיכון לאלצהיימר. הם בדקו את רמות הכולסטרול של גברים ונשים מכל הגילאים שבין 50 ל-100, במבט לאחור של 30 שנים או יותר אם היה צורך, כדי לראות אם היה אי פעם קשר בין רמות גבוהות של כולסטרול ואלצהיימר. הם מצאו רק קשר אחד מובהק סטטיסטית: גברים, שהיו בעלי כולסטרול גבוה בשנות ה-50 שלהם, היו בעלי פגיעות מוגברת לאלצהיימר  בשלב הרבה יותר מאוחר בחייהם [3].

תעשיית הסטטינים קפצה על הזדמנות לטעון שכולסטרול גבוה עלול לגרום לאלצהיימר, ואכן, הם מאוד ברי מזל בכך, שהכתבים בולעים את הפיתיון ומקדמים את הרעיון –  שאם לפני שנים רבות כולסטרול גבוה היה מקושר לאלצהיימר, אז סטטינים עשויים להגן מפני אלצהיימר. למרבה המזל, קיימים דפים מפורטים ברחבי רשת האינטרנט (כולסטרול אינו גורם לאלצהיימר) שמונים רשימה ארוכה של סיבות מדוע רעיון זה הוא בבחינת אבסורד.

גברים בעלי כולסטרול גבוה בשנות ה-50 שלהם הם קהל היעד לטיפול בסטטינים: כל המחקרים, שהראו ערך מוסף לשימוש בסטטינים במונחים של הפחתת מספר התקפי לב מינוריים, כללו גברים בשנות ה-50 שלהם. כולסטרול גבוה הינו בעל מתאם חיובי עם אריכות ימים באנשים מעל גיל 85 [54], והוכח כי קשור לתפקוד טוב יותר של הזיכרון [53] ודמנציה מופחתת [35]. גם ההפך נכון: מתאם בין רמות כולסטרול נמוכות ואלצהיימר [39]. כפי שנדון בהמשך, לאנשים עם אלצהיימר יש רמות נמוכות של B-HDL, כמו גם רמות נמוכות באופן משמעותי של חומצות שומן, בנוזל השדרתי, כלומר, היצע דל של כולסטרול ושומנים למעטפת המיאלין [38]. כפי שראינו קודם לכן, על מנת לשמור על מעטפת מיאלין בריאה יש לספק לה חומצות שומן [29]. האחרונות מהוות אבני בניין לסולפטיד שמסונתז על ידי oligodendrocytes.

המחקר הברור שצריך לעשות הוא לחלק לשלוש קבוצות את הגברים שהיה להם כולסטרול גבוה בשנות ה-50 שלהם: אלו שמעולם לא נטלו סטטינים, אלו שלקחו מינונים קטנים באופן יחסי לשאר ולפרקים קצרים ואלו שלקחו מינונים גדולים יחסית לשאר ולמשך פרק זמן ארוך. לא יהיה קשה לעשות מחקר כזה; למעשה, אני חושדת שמישהו כבר עשה זאת. אבל לעולם לא תשמעו על כך, כי תעשיית הסטטינים קברה את התוצאות.

חוקרים,של חברי "תוכנית טיפול רפואי פרמננטה" בצפון קליפורניה, בדקו את נתוני הכולסטרול שהתקבלו בין השנים 1964-1973 במחקר רטרוספקטיבי לטווח ארוך מאוד [46]. הם חקרו קרוב לעשרת אלפים אנשים, שנשארו חברים של תכנית הבריאות בשנת 1994, ועשו זאת באמצעות אבחנות ממוחשבות של דמנציה (הן אלצהיימר והן דמנציה וסקולרית). כאשר נתוני הכולסטרול נאספו הנבדקים היו בני 40-45 שנה .

החוקרים מצאו מובהקות סטטיסטית חלשה מאד, בין אנשים שאובחנו עם אלצהיימר וכולסטרול גבוה בשנות החמישים שלהם בהשוואה לקבוצת הבקרה. הערך הממוצע לחולי אלצהיימר היה 228.5, לעומת 224.1 בקבוצת הבקרה.

השאלה שכולם צריכים לשאול היא: עבור קבוצת האלצהיימר – איך האנשים שמאוחר יותר נטלו סטטינים משתווים לאלו שלא נטלו? המחברים כבדרך אגב העירו באמצע הפסקה בלשון עוקצנית: "מידע על טיפולים להורדת רמות שומנים, המוצעים כמפחיתי סיכון לדמנציה [31], לא היה זמינים עבור מחקר זה." אתם יכולים להיות בטוחים שאם היה רמז קל שסטטינים עשויים לעזור, היו מאפשרים לחוקרים הללו גישה לנתונים. 

המאמר אליו מתייחסים המחברים כתומך בסטטינים היה חלש מאוד, ומצוי בהפנייה [19] ב[46] (מופיע כאן כהפנייה [44]) . תקציר המאמר מופיע במלואו בנספח (מופיע בתחתית המאמר הזה). המשפט המסכם מביע זאת היטב: "לא נראה סביר שלסטטינים יש יותר מתפקיד צנוע במניעת AD [מחלת אלצהיימר]." זו התמיכה הכי טובה, שיכלו לגייס על מנת להגן על העמדה, כי סטטינים עשויים להגן מפני אלצהיימר.

הסבר אינטואיטיבי לסיבה שכולסטרול גבוה בגיל צעיר עלול להיות קורלטיבי לאלצהיימר ניתן למצוא ב ApoE-4. ידוע שלאנשים עם אלל זה יש כולסטרול גבוה בשלב מוקדם בחייהם [39], ואני מאמינה שזה נובע מתוך אסטרטגיה הגנתית של הגוף. אלל ApoE-4 הוא בעל תפקוד פגום בייבוא כולסטרול לתוך האסטרוציטים, ולכן עלייה זו בזמינות הכולסטרול בסרום הדם תעזור לקזז גירעון זה. לקיחת סטטינים בסיטואציה זו היא הדבר האחרון שאותו אדם היה רוצה לעשות.

5. האם סטטינים גורמים לאלצהיימר?

יש סיבה ברורה מדוע סטטינים עלולים לגרום לאלצהיימר. הם משבשים את יכולתו של הכבד לסנתז כולסטרול, וכתוצאה מכך רמת ה-LDL בדם צונחת. הכולסטרול ממלא תפקיד מכריע במוח, הוא מאפשר הובלת אותות על פני הסינפסה [50], ומעודד צמיחה של תאי עצב באמצעות התפתחות בריאה של מעטפת המיאלין [45]. לעומת זאת, תעשיית סטטינים דווקא מתגאה ביעילותם של הסטטינים בהפרעה לייצור כולסטרול במוח [31] [47], ובכבד.

Yeon-Kyun Shin הוא מומחה למנגנון הפיזי של כולסטרול בסינפסה כמקדם העברת אותות עצביים, ואחד ממחברי מאמר [50] שהוזכר קודם לכן. בראיון לכתב העת "מדע יומי", הוא אמר: "אם אתה מונע מהמוח כולסטרול, אז אתה משפיע ישירות על המכניזם שגורם לשחרור נוירוטרנסמיטורים. נוירוטרנסמיטרים משפיעים על פונקציות עיבוד נתונים וזיכרון. במילים אחרות – כמה אתה חכם ועד כמה את טוב בלזכור דברים".

סקירה אחרונה של שני מחקרים גדולים על סטטינים, המבוססים על שתי אוכלוסיות (וקבוצת בקרה פלסבו), אצל אנשים בסיכון לדמנציה ואלצהיימר הראתה, כי סטטינים אינם מגנים מפני אלצהיימר [34]. המחבר הראשי של המחקר, ברנדט מקגינס, צוטט על ידי כתב מדע היומי "ממחקרים אלה, שהכילו מספרים גדולים מאוד והיוו סטנדרט זהב – נראה כי סטטינים הניתנים בשלב מאוחר בחיים לאנשים בסיכון למחלת כלי דם לא מונעים דמנציה". חוקר באוניברסיטת UCLA, ביאטריס גולומב, כאשר התבקש להגיב על התוצאות, היה שלילי עוד יותר , ואמר: "לגבי סטטינים כתרופה מונעת, יש מספר מקרים בדוחות ובדוחות סדרתיים בהם קוגניציה מושפעת לרעה מסטטינים באופן ברור והדיר." בראיון, גולומב ציין כי בדיקות אקראיות שונות הראו כי סטטינים היו בעלי השפעה שלילית או ניטראלית כלפי קוגניציה, אבל אין מקרה אחד בו הראו השפעה חיובית.

תופעת לוואי שכיחה של סטטינים הינה תפקוד זיכרון לקוי. ד"ר דוויין גרוליין, ידוע בשם החיבה "דוקטור חלל" בגלל ששרת כרופא לאסטרונאוטים, הינו חסיד נלהב נגד סטטינים כפי שניתן לראות בדף האינטרנט שלו. שם הוא אוסף ראיות לתופעות לוואי כתוצאה משימוש בסטטינים היישר ממשתמשי סטטינים ברחבי העולם. הוא הוביל למתקפה זו על סטטינים כתוצאה מניסיונו האישי ב"אמנזיה גלובלית חולפת", התנסות מפחידה של אובדן זיכרון מוחלט. הוא משוכנע שהיא נגרמה על ידי השימוש בסטטינים אותם לקח באותו הזמן. הוא כתב שלושה ספרים המתארים  מגוון תופעות לוואי (שליליות..) של סטטינים, כאשר המפורסם שבספריו הוא ליפיטור: גנב של זיכרון [17].

דרך שנייה (מלבד השפעתם הישירה על כולסטרול), שסטטינים עלולים להשפיע על אלצהיימר, היא השפעתם העקיפה השלילית על אספקת חומצות שומן וחומרים נוגדי חמצון למוח. מוכח כי סטטינים מפחיתים באופן דרסטי את רמת ה-LDL בדם. זו הרי טענתם לתהילה. מעניין, עם זאת, שהם מצליחים להפחית לא רק את כמות הכולסטרול הכלולה בחלקיקי LDL, אלא גם את המספר הממשי של חלקיקי ה-LDL. משמעות הדבר היא, שבנוסף לדילול הכולסטרול, הם גם מפחיתים את האספקה ה​​זמינה למוח של חומצות שומן וחומרים נוגדי חמצון, שגם מצויים בתוך חלקיקי ה-LDL. כפי שראינו, כל שלושת החומרים הללו חיוניים לתפקוד תקין של המוח.

אני משערת שהסיבות להשפעה עקיפה זו הן כפולות: (1) יש מחסור בכולסטרול במרה לעיכול שומנים מהתזונה, ו-(2) השפעה על הייצור של LDL, שהגורם המגביל שלו הוא כמות מספקת של כולסטרול בקליפה כדי להבטיח את הישרדות התוכן במהלך ההובלה בזרם הדם; כלומר, כדי להגן על התוכן מחיידקים וחמצון. אנשים שלוקחים את המינון הגבוה ביותר של סטטינים (כ-80mg/dl), מגיעים לעתים קרובות לרמות LDL נמוכות כמו 40mg/dl, ערכים נמוכים בהרבה מהערכים הנמוכים ביותר שנצפו באופן טבעי. אני נחרדת מהמחשבה על ההשלכות האפשריות בטווח הארוך ממחסור חמור בשומנים, כולסטרול, ונוגדי חמצון.

דרך שלישית בה סטטינים עלולים לקדם את מחלת האלצהיימר היא על ידי פגיעה ביכולת התאים לסנתז קו-אנזים Q10. לקו-אנזים Q10 יש חוסר מזל, היות והוא חולק את אותו מסלול מטבולי כמו הכולסטרול. הסטטינים מפריעים לשלב ביניים מכריע במסלול הסינתזה של קו-אנזים Q10 וכולסטרול. הקו-אנזים Q10 ידוע גם בשם "יוביקינון" כי נראה שמופיע בכל מקום בחילוף החומרים בתא. הוא נמצא גם במיטוכונדריה ובליזוזום, והתפקיד הקריטי שלו בשני המקומות הוא כנוגד חמצון. האסטרים האינרטיים של חומצות השומן והכולסטרול עוברים הידרוליזה ושפעול בליזוזום [8], ולאחר מכן משוחררים לציטופלסמה. קואנזים Q10 צורך חמצן עודף כדי למנוע עשיית נזק חמצוני [30], ובה בעת מפיק אנרגיה בצורה של ATP (אדנוזין טריפוספט, מטבע האנרגיה האוניברסלי בביולוגיה).

הדרך האחרונה שבה סטטינים עלולים להגדיל את הסיכון לאלצהיימר היא על ידי השפעתם העקיפה על ויטמין D. 

כולסטרול

ויטמין D מסונתז  מכולסטרול שמצוי בעור, על ידי חשיפה לקרני UV מהשמש. למעשה, הנוסחה הכימית של ויטמין D כמעט זהה לזו של כולסטרול, כפי שמוצג בשני האיורים המצורפים (כולסטרול משמאל, ויטמין D מימין). במידה ורמות ה-LDL נשמרות נמוכות 

ויטמין D3

באופן מלאכותי, אז הגוף לא יהיה מסוגל לחדש את מאגרי הכולסטרול בעור ברגע שהם יתרוקנו. זה יוביל למחסור בויטמין D, שמהווה היום בעיה נפוצה באמריקה.

ידוע היטב כי ויטמין D נלחם בזיהומים. אם לצטט מ-[25]: "חולים עם זיהומים קשים, כמו באלח דם, הם בשכיחות גבוהה גם בחוסר של ויטמין D ושיעורי תמותה גבוהים." כפי שיפורט בהמשך, הוכח כי במוחם של חולי אלצהיימר יש כמויות גבוהות באופן חריג של מספר גדול של מזהמים [27] [26].

ד"ר גרנט טען לאחרונה [16], שיש קצות חוט רבים לראיות המצביעות על האפשרות שדמנציה קשורה למחסור בויטמין D. טיעון עקיף הוא שמחסור בויטמין D קשור למצבים רבים, שהם בעצמם מגבירים את הסיכון לדמנציה, כגון סוכרת, דיכאון, אוסטיאופורוזיס, ומחלות לב. קולטני ויטמין D נפוצים במוח, וסביר להניח שהם ממלאים תפקיד בלחימה בזיהומים. ברור, שויטמין בעל תפקודים חיוניים נוספים במוח, כפי שהוצע, למשל, על ידי ציטוט עוצמתי זה הלקוח מההקדמה של [32]: "אנו מסיקים שיש שפע ראיות ביולוגיות כדי לטעון שלויטמין D יש תפקיד חשוב בהתפתחות המוח ותפקודו".

6. אסטרוציטים, מטבוליזת גלוקוז וחמצן

אלצהיימר הינה בעלת קורלציה ברורה למחסור בשומן וכולסטרול למוח. הIDL-ים, כאשר מתפקדים כראוי, הינם יעילים מאד בהעברת כולסטרול ושומן מהדם  אל מעבר לקרום התא, בהשוואה [8] ל-LDL. הוא מוסר את תכולתו הרבה יותר בקלות מאשר הAPO-ים האחרים. הוא משיג זאת כתוצאה ישירה מ-apoE.

IDL (כמו גם ה- LDL) מספק שומנים וכולסטרול לאסטרוציטים במוח, ובכך האסטרוציטים יכולים להשתמש במקור חיצוני זה, במקום לייצר חומרי מזון אלו בעצמם. אני חושדת, שלמעשה, האסטרוציטים מייצרים אספקה ​​עצמית רק כאשר האספקה ​​החיצונית אינה מספקת, והם עושים זאת בחוסר רצון.

למה שיהיה זה מזיק עבור האסטרוציט לסנתז לעצמו שומנים וכולסטרול? לדעתי, התשובה נעוצה בחמצן. אסטרוציט צריך מקור אנרגיה משמעותי על מנת לסנתז שומנים וכולסטרול. אנרגיה זו מסופקת בדרך כלל על ידי הגלוקוז ממחזור הדם. יתר על כן, התוצר הסופי במטבוליזת גלוקוז הוא אצטיל-קואנזים A, פרקורסור (חומר שממנו נוצר חומר אחר בתהליך כימי כלשהו)  של חומצות שומן וכולסטרול. ניתן לצרוך גלוקוז ביעילות רבה במיטוכונדריה, מבנים פנימיים בתוך הציטופלסמה של התא, דרך הליכים  אירוביים הדורשים חמצן. הגלוקוז מתפרק לטובת ייצור אצטיל-קואנזים A כמוצר סופי, כמו גם ATP, מקור האנרגיה בכל התאים.

עם זאת, חמצן הוא רע לשומנים, משום שהוא מחמצן אותם וגורם להם להתעפש. שומנים הם שבריריים באם אינם עטופים במעטפת מגן כמו IDL, HDL, או LDL. ברגע שהם מחומצנים הם רגישים לזיהומים מפולשים כמו חיידקים ונגיפים. אז אסטרוציט שמנסה לסנתז שומנים צריך להיות מאוד זהיר בהרחקת החמצן, עם זאת, החמצן עדיין נחוץ למטבוליזם יעיל של גלוקוז, שמספק גם את הדלק (ATP) וגם את חומרי הגלם (אצטיל-קואנזים A) לסינתזת שומן וכולסטרול.

אז מה לעשות? ובכן, מתברר שיש אלטרנטיבה, אם כי הרבה פחות יעילה: לעכל גלוקוז באופן אנאירובי ישירות בציטופלסמה. תהליך זה אינו תלוי בחמצן (יתרון גדול) אך גם מייצר כמות ATP נמוכה באופן משמעותי (רק 6 ATP בניגוד ל-30 במיטוכונדריה). התוצר הסופי של שלב אנאירובי זה הוא חומר הנקרא פירובט, שיכול להיות מפורק יותר ולהניב הרבה יותר אנרגיה, אך תהליך זה אינו נגיש לכל התאים, ומתברר שהאסטרוציטים זקוקים לעזרה כדי שזה יקרה, וכאן זה המקום שבו נכנס עמילואיד-ביתא.

7. התפקיד המכריע של עמילואיד-ביתא

עמילואיד-ביתא (המכונה גם "Abeta") הוא החומר שמהווה את הרובד המפורסם שמצטבר במוחם של חולי אלצהיימר. רבים מהחוקרים בקהילה מאמינים (אך לא כולם) שעמילואיד-ביתא הוא הגורם העיקרי לאלצהיימר, וכתוצאה מכך, חוקרים מחפשים באופן אקטיבי תרופות שמסוגלות להרוס אותו. עם זאת, לעמילואיד-ביתא יש את היכולת הייחודית של גירוי ייצורו של אנזים, דהידרוגנז לקטאט, המקדם את פירוק הפירובט (התוצר של חילוף חומרים של הגלוקוז אנאירובי) ללקטאט (חומצת חלב), באמצעות הליך תסיסה אנאירובי , ובין היתר מחדש "+NAD" ומאפשר כמות פוטנציאלית משמעותית של ATP בגליקוליזה נוספת.

הלקטאט (חומצת החלב), בתורו, יכול להיות מנוצל בעצמו כמקור אנרגיה על ידי תאים מסוימים, וביניהם, באותה רשימה קצרה, נמצאים גם הנוירונים. אני משערת שחומצת החלב מועברת מהאסטרוציט לנוירון השכן לה על מנת לשפר את אספקת האנרגיה שלו, ובכך להקטין את תלותו בגלוקוז. ידוע גם שapoE יכול להביא לייצור עמילואיד-ביתא, אבל רק בתנאים סביבתיים מסוימים שאינם מובנים דיו. אני מציעה שתנאים סביבתיים אלה קשורים לייצור העצמי של שומנים וכולסטרול בניגוד למיצוי של חומרים מזינים אלו מאספקת הדם. כלומר, עמילואיד-ביתא מופק כתוצאה מלחץ של חמצון סביבתי בשל אספקה ​לא ​מספקת של שומנים וכולסטרול מהדם.

בנוסף להיותו מנוצל כמקור אנרגיה על ידי  פירוקו לחומצת חלב, פירובט יכול לשמש גם כאבן בניין בסיסית לסינתזת חומצות שומן. אז מטבוליזת גלוקוז אנאירובי, אשר מניבה פירובט, הינה מצב של

win-win-win:

(1) היא מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לחשיפת חומצות השומן לחמצן,

(2) היא מספקת דלק לנוירונים שכנים בצורה של חומצת חלב,

(3) שהיא מספקת אבן בניין בסיסית לסינתזה של חומצות שומן. אבל זה תלוי בכך שעמילואיד-ביתא יעבוד.

לכן, מנקודת המבט שלי (ושל אחרים [28] [20] עמילואיד-ביתא ואלצהיימר), עמילואיד-ביתא אינו הגורם לאלצהיימר, אלא אמצעי הגנה נגד מחלה זו. תקציר הפנייה [28] מביא טענה זו אותה ניתן לראות באופן מלא בנספח מטה.  לאחרונה זוהו מספר גרסאות של פגם גנטי הקשורות לחלבון המוצא לעמילואיד (APP), החלבון שממנו עמילואיד-ביתא נגזר. פגם בחלבון זה, אשר מזוהה עם סיכון מוגבר להתפרצות המוקדמת אלצהיימר, עלול להוביל ליכולת מופחתת לסנתז עמילואיד-ביתא, מה שיותיר את המוח עם בעיה גדולה, במצב זה הן הדלק והן אבני הבניין הבסיסיות לסינתזה של חומצות שומן יהיו במחסור, בעוד החמצן עושה דרכו דרך התא למיטוכונדריה וחושף שומנים לחמצון. ככל הנראה במצב זה התא לא יהיה מסוגל לעמוד בצרכים, וזה יוביל לירידה במספר חומצות השומן בנוזל השדרתי של חולה האלצהיימר, דבר שאופייני ומבוסס היטב אצל אלצהיימר [38].

8. תפקיד הכולסטרול במוח

משקל המוח מהווה רק 2% מהמשקל הכללי של הגוף, ועם זאת הוא מכיל כמעט 25% מהכולסטרול הכללי בגוף. הוכח בעבר, שכולסטרול המסופק על ידי האסטרוציטים הוא הגורם המאפשר צמיחת הסינפסות. הכולסטרול ממלא תפקיד חשוב מאוד בסינפסה, בכך שהינו מעצב את שני קרומי התאים כך שתהיה ביניהם התאמה הדוקה מאד, באופן שהאות יכול לקפוץ בקלות מעבר לסינפסה [50]. בשל כך, מחסור בכולסטרול בסינפסה יביא להחלשת האות ביציאה, ומחסור בשומן בציפוי מעטפת המיאלין, יביא לדעיכה נוספת באות ולהאטה במהלך הובלתו. נוירון שלא יכול לשלוח הודעות הוא חסר תועלת, ומבחינת הגוף יהיה זה הגיוני להפטר ממנו.

נוירונים שניזוקו באלצהיימר נמצאים באזורים ספציפיים במוח הקשורים בזיכרון ובתכנון ברמה גבוה. נוירונים אלה צריכים לשדר אותות למרחקים ארוכים בין קליפת המוח המצחית, הקדם מצחית וההיפוקמפוס, השוכנים באונה הרקתית. תעבורת אותות אלה תלויה בחיבור חזק והדוק בסינפסה, שם האות מועבר מתא עצב אחד למשנהו, והעברה בטוחה על פני סיבי העצב הארוכים, שהם חלק מהחומר הלבן. מעטפת המיאלין, שמצפה את סיבי העצב, מורכבת בעיקר מחומצות שומן, יחד עם ריכוז משמעותי של כולסטרול. אם היא לא מבודדת היטב, קצב העברת האות יקטן ועוצמת האות תחלש באופן משמעותי. הכולסטרול חיוני למיאלין, כמו גם לסינפסה, כפי שהודגם באופן דרמטי בניסויים שנערכו בעכברים פגומים גנטית על ידי Gesin Saher ואחרים [45]. עכברים אלו חסרו את היכולת לסנתז כולסטרול באוליגודנדרוציטים (מגוון תאי גליה היוצרים את מעטה המיאלין מסביב לסיבים עצביים). העכברים סבלו ממיאלין פגום במוחם, והפגינו תופעות של אטקסיה (תנועות שרירים לא מתואמות) ורעד. בתקציר, המחברים כתבו באופן חד משמעי: "הניסוי מראה שכולסטרול הוא רכיב חיוני של קרומי מיאלין."

במחקר שלאחר המוות, בוצעה השוואה בין חולי אלצהיימר לקבוצת ביקורת ללא אלצהיימר, ונמצא כי ביחס לקבוצת הביקורת חולי האלצהיימר היו בעלי כמויות נמוכות באופן משמעותי של כולסטרול, פוספוליפידים (למשל, B-HDL) וחומצות שומן חופשיות בנוזל השדרתי [38]. נתון זה היה נכון ללא קשר לעובדה אם חולי האלצהיימר היו מסוג ApoE-4. במילים אחרות, ירידה בחומרים החיוניים הללו בנוזל השדרה קשור לאלצהיימר ללא קשר ל apoE פגום. הירידה בחומצות שומן היתה מדאיגה: 4.5 micromo/L בחולי אלצהיימר, בהשוואה ל 28.0 micromol / L בקבוצת הביקורת. זוהי ירידה גדולה מפי 6 בסך חומצות השומן הזמינות לתיקון מעטפת המיאלין!

לאנשים עם ApoE-4 יש נטייה לכולסטרול גבוה בדם. קבוצה של חוקרים העלתה בשנת 1998 [39] את השאלה  – האם רמת הכולסטרול הגבוהה הזו עשויה לנבוע מניסיון הגוף לפצות על השיעור הנמוך של ספיגת הכולסטרול במוח. הם בחנו 444 גברים בין גילאי 70 ו -89, עבורם היה קיים תיעוד נרחב של רמות הכולסטרול מספר עשורים אחורה. הם מצאו באופן מובהק ביותר, שרמות הכולסטרול של הגברים שפיתחו אלצהיימר, ירדו עוד לפני שהראו כלל סימפטומים של המחלה. המחברים הציעו שרמות הכולסטרול הגבוהות עשויות להיות מנגנון הגנה נגד אלצהיימר.

אפשר להעלות את השאלה מדוע רמות הכולסטרול שלהם צנחו. אמנם לא היה שום אזכור של סטטינים במאמר, אבל סטטינים היו בהחלט עשויים להיות דרך יעילה להפחתת רמות הכולסטרול. תעשיית הסטטינים הייתה רוצה שאנשים יאמינו כי רמות כולסטרול גבוהות הינן גורם סיכון לאלצהיימר, והם מאד מסופקים מכך שכולסטרול גבוה בשלב מוקדם בחיים בעל קורלציה לאלצהיימר בשלב הרבה יותר מאוחר. אבל אפשר לקרוא תוצאות אלו גם בדיוק ההפך: רמות הכולסטרול בדם נשמרות גבוהות במכוון על ידי מנגנוני הבקרה בגוף בניסיון לפצות על הפגם. ריכוז גבוה יוביל לעלייה בשיעור האספקה למוח, שם הוא נחוץ באופן קריטי על מנת לשמור על מעטפת מיאלין בריאה ולאפשר איתותים עצביים בסינפסות.

חוקרים באוניברסיטת קליפורניה [6] הצליחו למדוד את מידת התפרקות המיאלין באזורים מסוימים של המוח תוך שימוש בטכנולוגית ה- MRI. הם ביצעו את מחקרם בלמעלה מ -100 איש בגילאי 55-75 שנים, עבורם הם גם קבעו את סוג האלל apoE הנלווה (2, 3, או 4). הם מצאו מגמה עקבית בה ב ApoE-2 הייתה הדעיכה המינימאלית, וב ApoE-4 המקסימלית, באזור האונה הקדמית של המוח. כל האנשים במחקר היו הרבה יותר בריאים ביחס לחולי אלצהיימר. תוצאות אלו מראות כי התפרקות מוקדמת של מעטפת המיאלין (כנראה עקב אספקה לא ​​מספקת של שומנים וכולסטרול על מנת להביא לתיקון) קשורה ל ApoE-4.

לסיכום, אני משערת, שלחולי אלצהיימר עם ApoE-4,האלל הפגום הוביל לתפקוד לקוי בהובלת שומנים וכולסטרול מזרם הדם, באמצעות האסטרוציטים, לנוזל השדרה. הכולסטרול הגבוה בדם קשור לניסיון לפצות באופן חלקי על פגם זה. עבור יתר חולי האלצהיימר (אלו ללא apoE-4 אבל גם עם מחסור חמור בחומצות שומן בנוזל השדרתי), אנחנו צריכים לחפש סיבה אחרת לפגיעה בשרשרת אספקת חומצות השומן שלהם.

9. זיהומים ודלקות

נסכם מה שאמרתי עד כה, נראה שאלצהיימר הינו תוצאה של חוסר יכולת תאי העצב לתפקד כראוי, בשל מחסור בשומנים וכולסטרול. הבעיה מורכבת היות ולאורך הזמן השומנים יהפכו מעופשים (לאחר תהליך הידרוליזה או חמצון) אם לא יתחדשו כראוי. שומנים מעופשים פגיעים להתקפות של מיקרואורגניזמים כגון חיידקי ווירוסים. עמילואיד-ביתא הוא חלק מהפתרון, היות והוא מאפשר לאסטרוציטים להיות הרבה יותר יעילים בניצול הגלוקוז בהליך אנאירובי, דבר שמגן על השומנים והכולסטרול המסונתזים  מחשיפת חמצן רעילה, ובו בזמן מספק את האנרגיה דרושה הן לאסטרוצטים עבור תהליך הסינתזה והן עבור הנוירונים השכנים כדלק לתהליך התקשורת (פרצי איתות).

מלבד האסטרוציטים, המיקרו-גליה במוח מעורבים גם הם באלצהיימר. מיקרו-גליה מקדם את תהליך צמיחת הנוירון כאשר הכל תקין, ומאידך מפעיל תהליך הרס הנוירון בנוכחות חומרים רעילים המופרשים על ידי חיידקים כגון סוכרים [56]. המיקרו-גליה מפריש ציטוקינים כמנגנון הגנה (אותות תקשורת שמקדמים תגובה חיסונית) בעת חשיפה למזהמים, ואלה בתורם יובילו לדלקת, תכונה ידועה נוספת המקושרת לאלצהיימר [1]. המיקרו-גליה מסוגלים להחליט האם על הנוירון לחיות או למות, והם מבססים החלטה זו על גורמים הקשורים לכמה טוב הנוירון מתפקד והאם הוא מזוהם. ברגע שמספיק תאי עצב מתוכנתים למות, המחלה מתבטאת כירידה קוגניטיבית.

10. ראיות לכך שזיהום קשור לאלצהיימר

יש ראיות משמעותיות לכך שאלצהיימר קשור לסבירות מוגברת לאורגניזמים מזהמים המופיעים במוח. חלק מהחוקרים מאמינים שאותם אורגניזמים הם הסיבה המהותית לאלצהיימר. ישנם מספר חיידקים הנמצאים במערכת העיכול ויכולים להתקיים בהרמוניה עם התאים שלנו. עם זאת, הוכח לאחרונה כי הליקובקטר פילורי (H. pylori), חיידק יחסית נפוץ, אחראי לכיבי קיבה (אולקוס). היה קיים חשד שהליקובקטר פילורי עלול להיות מעורב באלצהיימר, ואכן, מחקר שנערך לאחרונה הראה שחולי אלצהיימר הינם בעלי ריכוז גבוה באופן משמעותי של נוגדנים נגד הליקובקטר פילורי הן בנוזל השדרתי והן בדמם מאשר קבוצות הביקורת ללא אלצהיימר [26]. הליקובקטר פילורי זוהה ב-88% מחולי האלצהיימר אך רק  ב-47% מהביקורת. במאמץ לטיפול בחולי אלצהיימר, החוקרים נתנו טיפול אנטיביוטי רחב, והעריכו את מידת הירידה הקוגניטיבית בשנתיים שלאחר מכן [27]. עבור 85% מהחולים, הזיהום טופל בהצלחה, ועבור חולים אלה, זוהה שיפור קוגניטיבי בתום השנתיים שחלפו. זו הייתה הדגמה נחמדה לאפשרות טיפול אנטיביוטי באלצהיימר.

C. pneumoniae הוא חיידק נפוץ מאוד, וההערכה היא שהוא מדביק בין 40-70% מהאוכלוסיה הבוגרת. אבל יש הבדל גדול בין חיידק בזרם הדם לבין זה העושה דרכו לקודש הקודשים של המוח. מחקר דגימות שלאחר המוות, מאזורים שונים במוחם של חולי אלצהיימר וקבוצות ביקורת ללא אלצהיימר, חשף נתון שונה להפליא: 17 מתוך 19 מוחות חולי אלצהיימר נמצאו חיוביים לחיידק, ואילו רק 1 מתוך 19 מוחות מקבוצת הביקורת נמצא חיובי [5].

אורגניזמים רבים אחרים, הן וירוסים והן חיידקים, נמצאו קשורים לאלצהיימר, ביניהם, וירוס הרפס סימפלקס, פיקורנה וירוס, וירוס מחלת ורנה, וחיידקים סלילוניים [23]. הצעה אחת הייתה שבקטריופאג' מסוים  – וירוס שמדביק את C. pneumoniae   – יכול להיות אחראי לאלצהיימר [14]. המחברים טענו כי פאג'ים עשויים לעשות את דרכם אל תוך המיטוכונדריה של התא המארח, ולאחר מכן ליזום אלצהיימר.

11. דיאטה קטוגנית כטיפול לאלצהיימר

אחד מפרדיגמות הטיפול החדשות והמבטיחות לאלצהיימר הוא שינוי תזונתי, לתזונה עתירה מאד בשומן, דלה בפחמימות, הקרויה גם דיאטה "קטוגנית". מקור השם נובע מכך שבעת מטבוליזת השומנים שבתזונה הגוף מייצר "גופי קטון" כתוצר לוואי, והם משאב שימושי מאוד לחילוף חומרים במוח. נעשה ברור יותר ויותר שחילוף חומרים פגום של הגלוקוז במוח (מה שנקרא "סוג-3 סוכרת") הוא מאפיין מוקדם של אלצהיימר. גופי קטון, בין אם הם נכנסים לאסטרוציט ישירות ובין אם מיוצרים באסטרוציט עצמו על ידי פירוק שומנים, יכולים להיות מועברים לתאי עצב סמוכים, כפי שמוצגים באיור המצורף. 

גופי קטון

נוירונים אלה יכולים לנצל את גופי הקטון הן כמקור אנרגיה (חלופי לגלוקוז) והן כפרקורסור ל-GABA, מוליך עצבי קריטי המופיע באופן נרחב במוח.

ראיה לכך, שדיאטה קטוגנית עשויה לעזור אלצהיימר, נמצאה לראשונה במחקר שנערך על עכברים שגודלו להיות מועדים למחלת אלצהיימר [21]. החוקרים גילו כי הקוגניציה של העכברים השתפרה כאשר הם טופלו בדיאטה דלת פחמימות ועתירה בשומן, וכן כי כמות העמילואיד-ביתא במוחם פחתה. האפקט האחרון היה צפוי, בהתבסס על ההנחה כי עמילואיד-ביתא מקדם שריפה מלאה של גלוקוז באופן אנאירובי, כפי שדנתי לעיל. כאשר גופי קטון משמשים כמקור נוסף של דלק, אזי התלות בגלוקוז מצטמצמת. השפעה נוספת, וככל הנראה משמעותית יותר, היא זמינות שומנים באיכות גבוהה לשיפור מצב מעטפת המיאלין.

רעיון זה נתמך על ידי ניסויים נוספים שנעשו על חולי אלצהיימר אנושיים [11] [42]. מחקר שנערך ב2004, בנוכחות קבוצת בקרה-פלצבו [42], בדק את ההשפעה של העשרת שומן (תזונתית) בחולי אלצהיימר, וחשף הבדל משמעותי ביעילות העשרת השומן לחולים ללא אלל ApoE-4 בהשוואה לאלו שבעלי האלל. קבוצת הנבדקים קיבלה משקה המכיל טריגליצרידים בעלי שרשרת באורך בינוני (MCT), הנמצאים בשמן קוקוס בריכוז גבוה. הנבדקים ללא ApoE-4 הראו שיפור משמעותי במבחן סטנדרטי לאלצהיימר, ואילו אלה עם ApoE-4 לא. זוהי אינדיקציה חזקה כי התועלת נובעת מעלייה בספיגת השומנים האיכותיים על ידי האסטרוציטים, דבר שהנבדקים עם ApoE-4 לא מסוגלים להשיג בשל פגמים במנגנוני ההסעה של IDL ו-LDL.

12. טיפול NADH:  תפקידם המכריע של נוגדי חמצון

אחד הטיפולים הבודדים מאד והמבטיחים לאלצהיימר [12] הוא הקו-אנזים nicotinamide adenine dinucleotide) NADH) . במחקר מבוקר פלסבו, הנבדקים שקיבלו NADH למשך שישה חודשים הציגו ביצועים טובים יותר באופן משמעותי בשטף הדיבור, יכולת הבנייה חזותית וחשיבה מילולית מופשטת מאשר נבדקי הביקורת שקבלו פלצבו.

פירובט מטבוליזם

למה ש-NADH יהיה יעיל? בתהליך המרת הפירובט לחומצת חלב (לקטט), לקטט דהידרוגנז צורך חמצן על ידי חמצון NADH לNAD+, כפי שמודגם באיור המצורף. לכן, אם הזמינות הביולוגית של NADH גדלה, אז מתקבל על הדעת שלאסטרוציט תהיה יכולת משופרת להמיר פירובט לחומצת חלב, שהוא השלב הקריטי במסלול המטבולי האנאירובי שמוגבר כפי שראינו על ידי עמילואיד-ביתא. התהליך, יפחית את הנזק לשומנים עקב חשיפת לחמצן (על ידי ספיגת החמצן הרעיל), וגם יספק חומצת חלב כמקור אנרגיה לתאי העצב.

13. חשיפה מוגזמת לחמצן והדרדרות קוגניטיבית

אנשים מבוגרים סובלים, לעיתים, מירידה קוגניטיבית זמנית או קבועה לפעמים לאחר ניתוח ממושך. חוקרים, באוניברסיטת דרום פלורידה ואוניברסיטת ונדרבילט, חשדו שתופעה זו עלולה להגרם בשל חשיפה מוגזמת לחמצן [4]. בדרך כלל, במהלך ניתוח, אנשים מקבלים מינונים גבוהים של חמצן, ואף 100% חמצן. החוקרים ערכו ניסוי בעכברים בוגרים צעירים, שתוכננו להיות בעלי נטייה לאלצהיימר אך עדיין לא סבלו מירידה קוגניטיבית. לעומת זאת, כבר היה להם במוחם עודף בעמילואיד-ביתא. העכברים המהונדסים, כמו גם קבוצת הביקורת הלא מהונדסת, נחשפו ל100% חמצן  למשך שלוש שעות, סך הכל שלוש פעמים במהלך מספר חודשים, דבר המדמה ניתוחים חוזרים. הם גילו כי העכברים בעלי הנטייה לאלצהיימר סבלו מירידה קוגניטיבית משמעותית בעקבות החשיפת לחמצן, בניגוד לקבוצת הבקרה.

זוהי אינדיקציה חזקה לכך, כי חשיפה מוגזמת לחמצן במהלך ניתוחים גורמת לנזק חמצוני במוחם של חולי אלצהיימר. בהתחשב בטיעונים שהצגתי לעיל, תוצאה זו הגיונית. המוח עושה ככל שביכולתו למנוע את חשיפת חומצות השומן והכולסטרול לנזק חמצוני, על ידי מעבר למטבוליזם אנאירובי להפקת אנרגיה (עם עזרה מעמילואיד-ביתא). אבל ריכוז גבוה מאוד של חמצן בדם הופך את משימת ההגנה הזו לקשה מאוד, וגם ככל הנראה גורם לעלייה בלתי נמנעת בספיגת חמצן ולכן לחשיפה בתוך המוח עצמו.

14. שומנים הם בחירה בריאה!

צריך להיות מבודד כמו אבוריג'יני אוסטרלי כדי לא לספוג את המסר ששומנים בתזונה, בייחוד שומנים רוויים, הם דבר לא בריא. אני בטוחה מאוד שהמסר הזה הוא שקרי, אבל זה כמעט בלתי אפשרי להפוך את הדעה הרווחת בשל הנוכחות הנרחבת שלה. רוב האנשים לא שואלים את עצמם למה שומן זה רע; הם מניחים שחוקרים בטח עשו את שיעורי הבית שלהם, והם סומכים על התוצאה.

המצב הנוכחי בכל מה שקשור לשומנים בתזונה מבלבל, בלשון המעטה. נאמר לנו שוב ושוב לשמור על צריכת השומן שלנו לכדי 20% מסך צריכת הקלוריות שלנו. זה יעד קשה להשגה, ואני מאמינה שזו עצה מוטעה. בסתירה ישירה למטרה זו של "דל שומן", מעודדים אותנו לצרוך כמה שיותר שומנים מסוגים "טובים". למרבה המזל, הדעה הרווחת המקובלת היא שחומצות שומן אומגה -3 בריאות וששומן טראנס מאוד לא בריא. docosahexaenoic acid) DHA) הוא שומן מסוג אומגה 3, שנמצא בכמויות גדולות במוח בריא. הוא זמין בתזונה בעיקר בדגי מים קרים, אבל גם ביצים ומוצרי חלב הם מקור טוב. שומני טרנס נוצרים בתהליך חום גבוה, בו מתבצעת הידרוליזה לשומנים רב בלתי רוויים על מנת להביאם לתצורה יציבה יותר, דבר המאריך את חיי המדף שלהם, אבל עושה אותם כל כך לא טבעיים כך שכמעט כבר לא ניתן לקרוא להם אוכל. שומני טרנס מזיקים מאד לבריאות הלב והמוח. לאחרונה, הוכח כי צריכה גבוהה של שומני טרנס מגדילה את הסיכון לאלצהיימר [41]. שומני טרנס נפוצים במיוחד במזון מעובד – בייחוד כאשר השומנים מומרים לאבקה.

נאמר לנו להימנע משומנים רוויים, בעיקר משום שהם הופיעו, מראיות אמפיריות, כבעלי סבירות גבוהה יותר להעלאת רמות ה-LDL מאשר שומנים בלתי רוויים. עם זאת, שומנים אלו רגישים פחות לחמצון, וזו עשויה להיות הסיבה לכך שהם מופיעים ב-LDL. היות והם באיכות גבוהה יותר ולכן צריכים להיות מתועדפים לרקמות לתפקידים פונקציונליים ולא כמקור דלק (כלומר, חומצות שומן חופשיות) . שמן קוקוס, שהינו שומן רווי, הוכח כמועיל לחולי אלצהיימר [42]. ומוצרי חלב עתירי שומן (שהם גם רוויים מאוד) הוכחו כמועילים הן לפוריות בקרב נשים [10] והן, באופן ניכר, למחלות לב [37] [22].

למרות האמונה הרווחת כי שומנים (שומנים רוויים במיוחד) לא בריאים, מאמר שהופיע בכתב העת האמריקאי לתזונה רפואית בשנת 2004 [37] טוען, כי תזונה עתירת שומן (שומן רווי בעיקר) לקבוצה של נשים בגיל הבלות, מעניקה הגנה טובה יותר ממחלת לב כלילית מאשר תזונה דלת שומן (25% מקלוריות משומנים). הנבדקות במחקר היו נשים שמנות עם מחלת לב כלילית. רובן סבלו מלחץ דם גבוה, ורבות מהן סבלו מסוכרת. הן מתאימות לפרופיל התסמונת המטבולית, שטענתי בעבר כי הוא תוצאה ישירה של תזונה ממושכת עתירה בפחמימות ודלה בשומן. אני שמחה לראות, שההשערה שלי, שעלייה בצריכת שומן מפחיתה את הסיכון ללקות במחלות לב, אומתה על ידי מחקר מבוקר בקפידה.

לאחרונה, הושלמה חקירה נוספת בה הוצג כי שומנים עשויים לסייע בהגנה מפני מחלות לב. המחקר כלל ניתוח ארוך טווח של מספר גדול של גברים  שוודיים [22]. החוקרים בחנו חלב דל שומן אל מול עתיר שומן, כמו גם צריכה של פירות וירקות, בשר, דגנים, וכו'. התוצאה המובהקת סטטיסטית היחידה, שהעניקה הגנה מפני מחלות לב, הייתה שילוב של מוצרי חלב עתירי שומן והרבה פירות וירקות. פירות וירקות עם חלב דל שומן לא העניקו הגנה כלל.

אני חושדת, שאחד החומרים המזינים החיוניים, שהפירות וירקות מספקים, הוא נוגדי חמצון המסייעים להאריך את החיים של השומנים. מקורות מעולים אחרים של חומרים נוגדי חמצון, כוללים: פירות עשירי צבע כמו תותים ועגבניות, קפה, תה ירוק, שוקולד כהה, כמה תבלינים, ובעיקר קינמון וכורכום (מרכיב עיקרי של קארי). לקבלת תוצאות אופטימליות יש לצרוך מרכיבים אלו בשפע יחד עם שומנים.

שומן רב בלתי רווי כמו שמן תירס ושמן קנולה הוא לא בריא למוח דווקא משום שהוא בלתי רוויים. ישנן שתי בעיות עיקריות: (1) יש להם נקודת התכה נמוכה, מה שאומר שאם הם משמשים לטיגון הם יומרו לשומן טרנס, שהוא מאוד לא בריא, ו- (2) הם הרבה יותר רגישים לתהליך עיפוש (חמצון) בטמפרטורת החדר, יותר משומנים רוויים, כלומר, יש להם חיי מדף קצרים יותר.

חוקרים בגרמניה ערכו לאחרונה ניסוי גאוני, שנועד לקבוע כיצד מידת הרעננות (טריות) של שומנים רב בלתי רוויים משפיעה על חילוף החומרים של שומנים אלה בחולדות נקבות מניקות [43]. הם חילקו את החולדות הנקבות לשתי קבוצות, וההבדל היחיד בין קבוצת הניסוי וקבוצת הבקרה היה שלקבוצת הניסוי ניתנו שומנים שהושארו במקום חם יחסית במשך 25 ימים, מה שגרם לנזק חמצוני רב, ואילו קבוצת הבקרה ניתנו שומנים טריים במקום. הדיאטה יוצאת הדופן החלה ביום בו הן ילדו גורים. החוקרים בדקו את בלוטות החלב והחלב שיוצר על ידי שתי הקבוצות. הם מצאו כי כמות השומן, בחלב קבוצת הבדיקה, פחת במידה ניכרת, ובלוטות החלב שלהן, בהתאמה, צרכו פחות שומן מאספקת הדם. ניתן לשער כי מנגנוני חילוף החומרים של החולדות היו מסוגלים לזהות נזק חמצוני בשומנים, ולכן דחו אותם, כך שהם העדיפו ייצור חלב דל בשומן על פני סיכון הגורים בהאכלת שומנים מחומצנים. כתוצאה מכך, הגורים של קבוצת הניסוי צברו פחות משקל באופן משמעותי מאשר הגורים של קבוצת הביקורת.

מאכלים ארוזים כמו עוגיות וקרקרים, המכילים שומן רב בלתי רווי מעובד, מטופלים בחומרים נוגדי חמצון ואפילו אנטיביוטיקה על מנת להגן עליהם מקלקול. ברגע שהם נצרכים, לעומת זאת, הם עדיין צריכים להיות מוגנים מפני חמצון. חוקי הביוכימיה פועלים באותו אופן בתוך הגוף וגם מחוצה לו. יש חיידקים בגוף שהיו שמחים ל"דאוג" לשומנים החומצנים. הגוף פיתח כל מיני אסטרטגיות להגנה על שומנים מחמצון ומפני תקיפת חיידקים. אבל המשימה שלו הרבה יותר קלה עבור שומן רווי על פני לא בלתי רוויים, ושומנים טריים על פני כאלו שהתיישנו.

אם נפסיק לנסות להסתדר עם כמה שפחות שומנים בתזונה, אז לא נצטרך להיות כל כך עסוקים עם הסוגים "הנכונים" של השומנים. אם מספקים לגוף עודף שומנים, הוא יכול לבחור את השומן המושלם שיתאים לכל צורך; שומנים עודפים או פגומים יכולים לשמש רק כדלק, בו לא מאוד חשוב הסוג, כל עוד ניתן לפרקו על מנת לשחרר אנרגיה.

15. סיכום ומסקנות

זה זמן מרגש עבור מחקר האלצהיימר, כאשר תגליות חדשות ומפתיעות מתפרסמות בקצב מהיר, והראיות התומכות ברעיון שאלצהיימר הוא מחלה של חוסרים תזונתיים רק הולכות וגוברות. ניתן לראות כאינדיקציה את ההתקדמות בשנים האחרונות אם נשים לב כי 42% מההפניות במאמר זה פורסמו בין השנים 2008-2009. תאוריה חדשה ופופולרית היא שאלצהיימר עלול להתפתח מיכולת לקויה לעכל גלוקוז במוח. המינוח "סוכרת סוג 3" הוטבע על מנת לתאר פגם זה, שלעתים קרובות מופיע זמן רב לפני כל סימפטום של אלצהיימר [49]. מעבר מחילוף חומרים אירובי לאנאירובי של הגלוקוז במוח עשוי להיות מבשר של אלצהיימר בשלב מאוחר יותר בחיים, אבל אני טוענת, שהסיבה כפולה. פעם אחת היא מספקת מרכיב בסיסי (פירובט) שממנו ניתן לסנתז חומצות שומן, ופעם שנייה מגנה עליהם מפני חמצון שעלול להזיק. אלל ApoE-4, אשר מזוהה עם סיכון מוגבר למחלת האלצהיימר, משפיע באופן ברור על הסעה לקויה של שומן וכולסטרול, וההפחתה המדהימה, פי 6, של כמות חומצות השומן המצויות בנוזל השדרה של חולי אלצהיימר [38] מדברת בשם עצמה על כך שמחסור בשומן הוא חלק מרכזי בתמונה. התצפית שהמיאלין נפגע באונות הקדמיות של בעלי אלל apoE-4, ממחישה את התאוריה כי מנגנון תיקון המיאלין פגום.

כולסטרול ממלא תפקיד חיוני בתפקוד המוח. 25% מכלל הכולסטרול בגוף נמצא במוח, והוא קיים בשפע בסינפסות ובמעטפת המיאלין. הכולסטרול בשני המקומות הללו הוכח כבעל תפקיד חיוני בהסעת האותות, בצמיחה ובתיקון.

בהתחשב בתפקיד הדומיננטי והחיובי של כולסטרול, ניתן רק להניח כי תרופות הסטטינים מגדילות את הסיכון לפתח אלצהיימר. עם זאת, תעשיית סטטינים הייתה מוצלחת להפליא בהסרת עובדה כואבת זו. הם הצליחו להוציא הרבה מהתצפית שכולסטרול גבוה בשלב מוקדם בחיים קשורים בסיכון מוגבר ללקות באלצהיימר שלושים שנים מאוחר יותר. עם זאת, הם לא מציעים אף מחקר, אפילו לא מחקר רטרוספקטיבי, על מנת לבסס את הטענה שהפחתה יזומה של כולסטרול באמצעות טיפול בסטטינים עשויה לשפר את המצב עבור אנשים אלה. למעשה, באופן מרשיע, ראיות השימוש בסטטינים שעשויות לענות על השאלה  "לא היו זמינות" לחוקרים שערכו את המחקר המקורי.

ביאטריס גולומב הוא דוקטור העומד בראש קבוצת מחקר הסטטינים UCSD. זהו צוות החוקר באופן פעיל את יחס הסיכון-תועלת של תרופות הסטטינים. היא הופכת יותר ויותר משוכנעת בכך שלא צריך להמליץ על נטילת תרופות סטטינים לקשישים: במקרה שלהם הסיכונים מכריעים באופן ברור את היתרונות. יש לה טיעונים חזקים לטענה זו במאמר הזמין כאן[15]. הסעיף העוסק באלצהיימר הוא משכנע במיוחד, ומצביע על החסרונות שבהסתמכות על מחקרים שנעשו על ידי תעשיית הסטטינים, בהם, לעתים קרובות, הנבדקים בעלי בעיות זיכרון כתופעות לוואי של תרופות הסטטינים אינם נכללים במחקר, כך שהתוצאות הסופיות מוטות באופן בלתי הולם לטובת סטטינים. לסיכום, היא כתבה: "יש להדגיש כי ראיות המחקר האקראי , נכון להיום, כשלו, באופן אחיד, להראות כי קיימים יתרונות קוגניטיביים על ידי נטילת סטטינים ולא הראו השפעה או נזק גלוי ומשמעותי לתפקוד הקוגניטיבי."

דרך נוספת שבה אדם יכול לשפר את הסיכויים נגד אלצהיימר, בנוסף לסירוב לקחת סטטינים, היא לצרוך שפע של שומנים בתזונה. ברגע שמתקבלת אבחנה לאלצהיימר, זה עשוי להיראות מוזר לעבור פתאום מדיאטה "בריאה" דלת שומן לדיאטה קטוגנית עתירת שומן. דיאטה קטוגנית מורכבת, באופן אידיאלי, מ-88% שומן, 10% חלבון, ו-2% פחמימות [11]. כלומר, זו תזונה בעלת תכולת שומן עצומה. נראה סביר הרבה יותר לכוון למשהו כמו 50% שומן, 30% חלבון, פחמימות ו-20% פחמימות, על מנת להגן מפני אלצהיימר.

אני ממליצה מאד על ספר שנכתב לאחרונה, על ידי מנתח המוח בילדים, לארי מקלירי, הנקרא מוח  – תוכנית נאמנות [33]. ספר זה מספק שפע של מידע מרתק על המוח, וכן המלצות ספציפיות לשיפור התפקוד הקוגניטיבי ולמנוע אלצהיימר בשלב מאוחר יותר. הוא ממליץ באופן משמעותי ביותר על תזונה עשירה בשומן מהחי ובכולסטרול הכוללת, שפע של דגים, פירות ים, בשר וביצים. בין השאר, הוא ממליץ על צריכת אגוזי קוקוס, שקדים, אבוקדו וגבינה, כל סוגי המזון המכילים כמות משמעותית של שומן, תוך עידוד ההימנעות מ"פחמימות ריקות". הידע שלו בנושא זה צמח מתוך האינטרס שלו לסייע לחולים הצעירים שלו להרפא בקצב גבוה יותר לאחר טראומת מוח.

האומה שלנו מצויה כיום במתקפת אלצהיימר, בתקופה שבה דור "הבייבי בום" מתקרב פרישה, ומערכת הבריאות שלנו כבר מצויה במשבר של עלויות גדלות ומימונים מצטמצמים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמו את העלות הגבוהה של טיפול באוכלוסייה ההולכת וגדלה של חולי אלצהיימר, כשהשיטות הנוכחיות שלנו  הן המלצות לדיאטה דלת שומן ושימוש נרחב מאי פעם בסטטינים.

נספח 

בנספח זה, אני כוללת את התקציר המלא של שני מאמרים שהם רלוונטיים לתאוריה שהוצגה כאן. הראשון הוא התקציר של התייחסות [19] ב [46], שהוא התייחסות [44] כאן [ראה את הפסקה על תרופות סטטינים לעיל]:

תקציר, "ראיות אפידמיולוגיות וניסויים קליניים על סטטינים כבעלי תפקיד מונע למחלת אלצהיימר:" 

"נייר זה סוקר נתונים ניסויים אפידמיולוגיים וקליניים, לגבי השאלה האם שימוש בסטטינים מפחית את הסיכון למחלת אלצהיימר (AD). המידע הזמין הגיע בשלושה גלים. הדיווחים הראשוניים, בעיקר מהחתך התצפיתי הציעו כי סטטינים עשויים למנוע דמנציה. בהמשך, בוצעו שני ניסויים קליניים גדולים עם בדיקה קוגניטיבית אך לא הראו שום תועלת וכך גם לא הגל השלישי, שוב עם מחקרים תצפיתיים. האחרונים היו בעיקר אורכיים, והעבירו ביקורת על המחקרים הראשונים שסבלו מבלבול עקב אי התייחסות לנטילת תרופות (לא מנעו מחולי דמנציה נטילת סטטינים). לאחרונה, נתונים חדשים מהמחקר הקנדי לבריאות והזדקנות הניבו תוצאות מעורבות. בעוד שיקולים מתודולוגיים חשובים לבירור הסיבה לשונות הדיווחים, אולי יש גם ערך להבחנה בין סטטינים, המבוסס על מנגנוני הפעולה השונים במניעת דמנציה, לפני הגעה למסקנה שהדיווחים הראשוניים הם שגויים לחלוטין. ובכל זאת, נראה שהדיווחים הראשונים הגזימו בהערכת היקף ההגנה, כך שאלא אם אם קיימת השפעה משמעותית עם סטטינים מסוימים, לא סביר שיש לסטטינים יותר מתפקיד צנוע במניעת AD . 

"

התקציר השני נלקח מהתייחסות [28], על "ההשערה האלטרנטיבית" שעמילואיד-ביתא הוא מגן ולא מזיק לאלצהיימר, כלומר, שזו "תגובה הגנתית לפגיעה העצבית:"

תקציר, "עמילואיד-ביתא במחלת אלצהיימר: השערת האפס לעומת השערות החלופיות:" 

"במשך כמעט 20 שנים, המוקד המחקרי העיקרי בחקר האלצהיימר התמקד בעמילואיד-ביתא, כך שההשערה אודות רצף הפעולות התלויות בעמילואיד הפכה להשערת האפס. "ואכן, בהגדרה הנוכחית של המחלה, עמילואיד-ביתא הוא שחקן הכרחי  בפתופיזיולוגיה, הוא רעיל לתאי עצב במבחנה, ואולי הטיעון המשכנע ביותר, הוא גדל תחת כל ההשפעות הגנטיות של המחלה. על כן, עמילואיד-ביתא מצוי במוקד העניין באופן בסיסי וטיפולי. למרות זאת, קבוצה קולנית יותר ויותר של חוקרים, הגיעה ל"השערה חלופית", וקבעה כי עמילואיד-ביתא, אמנם בהחלט מעורב במחלה, אך הוא לא היוזם אלא הוא משני לאירועים פתוגניים אחרים. יתר על כן, ואולי באופן מנוגד ביותר לחשיבה הנוכחית , ההשערה החלופית מציעה שהתפקיד של עמילואיד-ביתא הוא לא "כמבשר מוות" אלא תגובת הגנתית לפגיעה העצבית. כדי לקבוע איזו השערה מתארת באופן הטוב ביותר את מחלת אלצהיימר נדרש מבט רחב יותר על היווצרות מחלה, דבר הנדון במסמך זה."

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s