ד"ר ג'ייסון פונג – למה אנחנו משמינים? קלוריות – חלק א.

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תורגם ע"י ליטל פלד.

זו השאלה החשובה ביותר בהשמנת יתר. אי אפשר לטפל במחלה כראוי, ללא הבנה מסוימת של הסיבה (האטיולוגיה). לדוגמא, אם אתה מבין שהסיבה לזיהומים הם חיידקים, אז תוכל למקד את הטיפול בחיידקים. זה מוביל לנטילת ידיים בניגוד, נניח, טיפול בעלוקות. אז, איך אנו מעלים במשקל – או דרך יותר מדעית לשאול את זה, מה היא האטיולוגיה של השמנת יתר? זו השאלה שאנחנו צריכים לשאול.

עם זאת, מעט מאוד זמן אנחנו משקיעים בשאלה הכל כך חשובה הזאת, כי אנחנו מרגישים שאנחנו כבר יודעים את התשובה. אנחנו אומרים שזה עניין של קלוריות נכנסות בהשוואה לקלוריות יוצאות. אומרים שאנחנו אוכלים יותר מדי ועושים פחות מדי פעילות גופנית והתוצאה היא השמנת יתר. אנחנו כל כך מאמינים באמירות הללו, שאנחנו לא עוצרים לדקה לחשוב אם זה נכון.

כמו כן, אנו בטוחים שהסיבה שאנו אוכלים יותר מדי או מעט מדי קשורה לבחירה אישית. כלומר, אנו בוחרים מה שאנחנו מכניסים לפה שלנו, ולכן אנחנו אחראים למה שאנחנו אוכלים. אנחנו יכולים לאכול ברוקולי במקום שקית של צ'יפס. אנחנו יכולים לרוץ לשעה במקום לצפות בטלוויזיה.

מומחה-קונצנזוס
חוות דעת מומחה

במילים אחרות, השמנה היא כישלון אישי – הסיבה להשמנת יתר נמצאת באדם. אוכלים יותר מדי (גרגרנות) או זזים מעט מדי (עצלנות) וזה אשמת האדם עצמו – למעשה, שניים מתוך שבעת החטאים. אם נשאל "מומחים", הם יסכימו שהמפתח לירידה במשקל הוא לאכול פחות ולזוז יותר.

כולם מסכימים פה אחד. עם כל כך הרבה "מומחים" ממישל אובמה למשרד החקלאות וכמעט כל אנשי המקצוע הרפואיים (כוללים רופאים ודיאטנים) מסכימים כי "אכול פחות, התעמל יותר" היא התשובה, אולי אתם חושבים שזה 100% אמיתי, ללא צל של ספק. אבל הנה מחשבה מעניינת… אם כולנו מסכימים שנמצאה התרופה להשמנת יתר, וכבר השקענו מיליארדים בהשכלה ותוכניות פעולה – אז למה אנחנו משמינים ? במילים אחרות, מדוע "התרופה" כל כך לא יעילה?

בואו ניקח צעד אחד אחורה. אם הסיבה להשמנה, היא אכילת יתר ומעט מדי פעילות גופנית, אנחנו יכולים לחשוב על השמנה בדרך זו:

שטויות
תאוריה מקובלת של השמנה

אני קורא לזה תאורית הפחתת קלוריות כפתרון ראשי (Caloric Reduction as Primary hypothesis – CRaP). משמעות דבר היא כי הגורם העיקרי (אבל לא רק) להשמנה הוא עודף קלוריות וצמצום קלוריות כעמוד התווך של טיפול. יתר על כן, הסיבה מאחורי אכילת יתר היא לא הורמונלית, לא רעב, אלה בחירה אישית. ישנו גם מודל מוכר בשם  "קלוריות נכנסות, קלוריות יוצאות"  (CICO – calories in calories out), המתואר לעתים קרובות כמאזניים. קלוריות שלא השתמשו בהם במסגרת פעילות גופנית, יאוחסנו בגוף כשומן.
בקנה מידה
חוסר איזון זה של קלוריות נכנסות לעומת יוצאות, יוביל לאורך זמן להצטברות של שומן.
זה נקרא לעתים קרובות "החוק הראשון של התרמודינמיקה" – אנרגיה לא נוצרת ולא נעלמת במערכת סגורה. זה נשמע מאוד מדעי ומעורר מחשבה על איינשטיין, אבל לתרמודינמיקה יש מעט מאד קשר עם ביולוגיה אנושית. גוף האדם הוא לא מערכת סגורה. אנרגיה נכנסת פנימה ויוצאת כל הזמן. זה מערכת פתוחה ולכן חוקי  התרמודינמיקה אינם חלים עליה.

לא החוק השני ולא השלישי של התרמודינמיקה מתקיימים על בני אדם ובעלי חיים אחרים, אז למה שהחוק הראשון יתקיים? התשובה היא, שהוא לא, ואנשים משתמשים בחוק הראשון של התרמודינמיקה בדיון על מנת להישמע חכמים. הם גם משתמשים בו כדי שהתאוריה שלהם להשמנה תשמע אמינה מדעית.

אני לא הולך להחיל את עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג על דגני בוקר שלי, נכון ? אז למה החוק הראשון של התרמודינמיקה צריך לחול על השמנה? הוא לא. אבל יישום "חוק" זה נותן לתאורית "הקלוריות נכנסות, קלוריות יוצאות" כבוד שאינו ראוי לו.

מה שאנשים מנסים לומר, זה שאם מסת השומן לא משתנה, זה אומר שהקלוריות שנכנסו שוות לקלוריות שנוצלו על ידי הגוף. הצורה בה גופנו משתמש בקלוריות של אנרגיה היא בעיקר על ידי פעילות גופנית. עם זאת, זה לא נכון, שכן הגוף יכול לבחור כיצד להשתמש באנרגיה שהכנסנו.  בואו נסתכל על דוגמא.

אם נצרוך 2000 קלוריות של אנרגיה, 2000 קלוריות אלה יכולים להיות מנוצלות במגוון רחב מאד של פעילויות בתוך הגוף. האם הקלוריות האלה ישרפו כחום (תצרוכת אנרגיה במנוחה),  ו/או ישומשו לייצור של חלבון/עצם/שריר, ו/או ישמשו בפעילות גופנית / מאמץ פיזי, או שיאוחסנו כשומן? לא אכפת לנו אם אנרגיה נשרפה כחום, אבל אכפת לנו אם היא אוחסנה כשומן.

יתר על כן, כמות "הקלוריות היוצאות" היא לא כל כך יציבה כפי שאנו נוטים לחשוב. כמות זו יכולה להגיע ל – 3000 קלוריות ליום באנשים מסוימים ול – 1200 קלוריות ליום באחרים. זה גם יכול להשתנות בהתאם למה שאנחנו אוכלים. אז אנו יכולים לראות כי כמות של ה"קלוריות יוצאות" היא לא באמת כל כך פשוטה.

על פי השקפה זו של השמנת יתר אנחנו יכולים לחשוב על אחסון שומן בדרך זו:

שומן שאוחסן = קלוריות נכנסות – קלוריות יוצאות

כאשר נחשוב בדרך זו, נראה כי שומן שמאוחסן נקבע על ידי קלוריות. אם נניח כי כמות ה"קלוריות שיוצאות" היא קבועות ולא משתנה, אז זה אומר ש"אנחנו משמינים בגלל שאנחנו אוכלים יותר מדי". ההנחה שכמות ה"קלוריות יוצאות" היא קבועה היא מוטעת, אבל בואו נפשט לרגע.

אבל אנחנו יכולים לארגן מחדש את המשוואה בדרך זו:

קלוריות נכנסות = שומן שאוחסן + קלוריות יוצאות

אם נניח שוב כי כמות ה"קלוריות יוצאות" קבועה ולא משתנה (הנחה מוטעת), אז המשמעות היא שכמות ה"קלוריות נכנסות" תלויה באחסון שומן. פירושו, שכמות האכילה נקבעת על ידי האם או לא אנחנו נמצאים במצב "אחסון שומן". זה עכשיו מביא אותנו לשאול את השאלה הנכונה – מה גורם לנו להיות במצב אחסון שומן ? במילים אחרות: "אנחנו אוכלים יותר מדי כי אנחנו משמינים". זה מביא אותנו לשאלה המתבקשת "למה אנחנו משמינים?" או "מהי האטיולוגיה של השמנה?" – זאת השאלה המרכזית של הבלוג הזה ושורשה של השמנת יתר, סוכרת, מחלות לב, סרטן ורוב מה שנקרא מחלות הציביליזציה.

שתי המשוואות נכונות באותה מידה ואינה מפרות את "החוק הראשון של תרמודינמיקה", אבל המשמעות היא שונה לחלוטין. איזו מפרשנויות אלה הוא אמיתי?

לחלק ב לחץ כאן.

מודעות פרסומת

29 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s