ג'ף סיר: איך תזונה קטוגנית עתירת שומן הצילה את חיי

פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.

תרגום אלינור כהן.

אני מבין שחלק מכם כבר ראה את התמונות שלי וקרא את הסיפור שלי לפני כן. הכוונה שלי בכתיבת הסיפור הקצר שלי, היא להראות מה תזונה קטוגנית עשתה עבורי, ואולי לתת תקווה לכמה מכם, שחושבים שאין דרך לצאת מהמצב הנוכחי שלכם. בכך אני מקווה שאראה לכם, שלא משנה כמה עגום המצב שלכם אולי נראה כעת, יש דרך החוצה. אני מבין שתזונה קטוגנית נראית אולי קצת קיצונית לחלק מכם. חלקכם עשוי להיות כאן כדי לנסות ולברר פרטים נוספים על מה היא בדיוק תזונה קטוגנית ומה היא יכולה באמת לעשות בשבילכם. אני מקווה שלאחר שתקראו את הסיפור הקצר הזה, כמה מכם יהיו מוכנים לנסות את זה. ומי יודע, חלקכם אולי אפילו תצילו את חייכם בדרך שבה אני הצלתי את שלי.

אני מאמין באמונה שלמה שנולדתי עם נטייה לתנגודת אינסולין. כילד תמיד הייתי בעודף משקל, ובגיל 17 כבר שקלתי 156 קילו. תמיד לימדו אותנו לאכול דיאטה עשירה בפחמימות ולא לאכול שומן או כולסטרול. במשך 30 שנות חיים, ניסיתי דיאטות רבות וקרוב לוודאי שהשלתי בין 45 – 60 קילוגרמים בלפחות שש הזדמנויות שונות, כאשר בכל פעם עליתי בחזרה את כל מה שהשלתי מעלי ועוד קצת. לאלה מכם שראו את התמונות של בוב ("החמאה") בריגס באתר האינטרנט שלו, היכן שיש לו תמונה של עצמו בלי חולצה בגודל הגדול ביותר שלו  – הנה גם תמונה שלי. ההבדל היחיד הוא שאני הייתי בגודל הזה כבר בגיל 17. לבשתי מכנסיים במידה 64 ( 48 במידה אמריקאית) וחולצות במידה 3xxl.

תמונה

אני הולך להתחיל את הסיפור הזה כבר באוקטובר 1997. הובהלתי לבית חולים בדרום מיין שם גיליתי שעלי לעבור ניתוח חירום בגב התחתון. אובחנתי עם היצרות חמורה של עמוד השדרה המותני. נוירוכירורג נאלץ לבצע הליך הקרוי  laminectomy והיתוך של האזור המותני (גב תחתון) בחוליות L-3 L-4 L-5 L-6 עם מוטות טיטניום וברגים. במשך זמן רב מאוד חוויתי כאב בגב התחתון, ובשנה האחרונה שלפני הניתוח בקושי יכולתי ללכת, אבל לא היתה לי ברירה אלא להמשיך לעבוד, כי לא היה לי ביטוח בריאות. התברר לי,  שבגלל שהמתנתי כל כך הרבה  זמן לניתוח, גרמתי לעצמי להרבה נזק עצבי קבוע מהמותניים ומטה.

נרוץ קדימה למאי 2001. פציעה שקרתה לי בעבודה גרמה לכך שהייתי צריך לעבור הליך כירורגי נוסף, שנקרא היתוך צווארי. פרצתי 3 דיסקים באזור הצוואר שלי בחוליות  C-4 C-5 C-6, ואותו נוירוכירורג מהניתוח הקודם ביצע את הניתוח עם מח עצם להחליף את הדיסקים הפגועים והלחים את החוליות עם לוחות טיטניום וברגים. לאחר מכן, בינואר 2004 הגיעה המכה הסופית. כתוצאה מפציעה נוספת בעבודה, התברר שאני צריך עוד ניתוח גב. הפעם היה זה אמצע הגב (thorasic) ואותו נוירוכירורג ביצע laminectomy והיתוך של חוליות T-11 T-12 עם מוטות טיטניום וברגים. לאחר הניתוח האחרון הוכרזתי כנכה לחלוטין ולצמיתות על ידי הרופאים ועל ידי הוועדה לפיצוי עובדים. הייתי אז בן 44.

באפריל 2005 הייתי צריך לעבור ניתוח בקע. לקראת הניתוח הרופאים היו צריכים לעשות את בדיקות הדם השגרתיות, והיה זה אז כאשר אובחנתי עם סוכרת סוג 2. היו לי ערכי סוכר בצום של 300 ו-A1C של 12.0. הרופא רשם לי מטפורמין, Avandia ותרופות ללחץ דם, ואמר לי "ברוך הבא למועדון. כנראה שבעוד כמה שנים תצטרך להתחיל לקחת גם אינסולין." וכן… הוא גם שלח אותי לתזונאית סוכרת שהאכילה אותי בדיאטה הטיפוסית עתירת הפחממות של פירות, דגנים וכו'.

לאחר ניתוח הגב הראשון שלי בשנת 1997 שלי קיבלתי תרופות לשיכוך כאבים. לאחר זמן מה, קיבלתי תרופות חזקות יותר ויותר, עד שבסופו של דבר קיבלתי מורפיום דרך הפה במינונים גבוהים. כתוצאה מכל הניתוחים השונים גם לא נותרה לי הרבה ניידות. שקלתי 150 קילו (330 פאונד) והייתי פחות או יותר מרותק לכורסת הטלוויזיה שלי 24/7. לא יכולתי לשכב במיטה לישון והייתי צריך לישון בכורסא שלי. הייתי צריך ללכת עם מקל או הליכון ורק למרחקים קצרים מאוד. אם הלכתי לכל חנות שהיא, נאלצתי להשתמש בכיסאות הנכים הממונעים. זה היה משפיל במיוחד, המבטים שאתה מקבל מאנשים בזמן שאתה מתנייד לצידם בעגלת הקניות הממונעת שלך. החיים העלובים האלה נמשכו ככה במשך זמן מה, אבל השינוי היה בדרך…

תמונה

היה זה בנובמבר 2008 כאשר החיים השלי התחילו להשתנות אט אט. ריחמתי על עצמי מספיק זמן והגיע הזמן למשהו אחר. הדבר הראשון שעשיתי היה להפסיק לעשן בבת אחת. התחלתי לעשן בגיל 16 וב- 10 השנים שקדמו להפסקת העישון עישנתי 3 חפיסות ביום. בחלוף 2 חודשים הפסקתי בבת אחת לקחת את המורפיום מבלי להיוועץ ברופא הכאב שלי. תסמיני הגמילה שאתם שומעים אנשים מדברים עליהם בהקשר של הירואין, הם אותו הדבר עם מורפיום. תסמיני הגמילה נמשכו 3-4 שבועות. לאחר מכן, באפריל 2009 התחלתי לרכוב על אופני כושר בחצי שכיבה בחדר כושר. פצחתי בדיאטה אחרת והתחלתי לרדת לאט לאט במשקל. בפרק זמן של 14 חודשים ירדתי מ- 150 קילו ל- 75 קילו. זו ירידה כוללת במשקל של 75 קילו!

ניתן היה לחשוב שאני בריא כעת, נכון? אני בוודאי חשבתי שכן. הרופא שלי אפילו אמר לי שאני כבר לא סוכרתי! ה- A1C שלי היה 5.9% וזה הוביל את הרופא שלי להגיד לי שאין לי כבר סוכרת. בשלב זה לי עדיין לא היה כל מושג! לא היה לי מושג ש- A1C של 5.9 = סוכר ממוצע בדם של 133. לא היה לי מושג לגבי רמת העמידות שלי לאינסולין. לא היה לי מושג שעל ידי ביצוע המלצות התזונה הסטנדרטיות של ה- ADA (האגודה האמריקאית לסוכרת), רמות הסוכר והאינסולין בדמי היו גבוהות באופן קבוע. גם לא היה לי מושג שמשקל של 75 קילו לא באמת היה בריא בשבילי. אמנם איבדתי שומן, אך במהלך מסע ההרזיה זה גם איבדתי הרבה שריר וצפיפות עצם. חלק מכם עשוי לתהות – צפיפות שרירים ועצמות? התשובה הקצרה לשאלה הזו היא שכל עוד אתה לא מותאם לניצול שומן אתה עדיין בעיקר שורף סוכר לאנרגיה. הבעיה היא, שכחולה סוכרת מסוג 2 עמיד לאינסולין אתה לא יכול להשתמש היטב בגלוקוז, והכבד שלך בסופו של נאלץ לקחת חומצות אמינו מהשרירים והעצמות שלך כדי לשמור על מה שקרוי הומאוסטזיס (מאזן) של גלוקוז.

ואז, בחודש נובמבר של שנת 2011 הכל השתנה בחיי. אפשר לומר שהכל התרסק. לאחר סדרה של בדיקות דם, אולטראסאונד, CT ולבסוף ביופסיה של הכבד, אובחנתי עם מחלת כבד אוטואימונית קטלנית שנקראת Primary Sclerosing Cholangitis. המחלה הזו תוקפת את צינורות המרה של הכבד וחוסמת אותם עד שבילירובין ומרה אינם יכולים יותר לעבור בהם. זה גורם בסופו של דבר לשחמת הכבד המובילה לאי ספיקת כבד. הפתרון היחיד יהיה לעבור השתלת כבד. זה מה שאמר לי רופא הכבד שלי, שגם הוסיף שאנשים שאובחנו בעבר עם המחלה חיו 8-10 שנים בממוצע. הוא אמר שאין תרופה ואין מה לעשות. אני מניח שהוא ציפה ממני ללכת הביתה לשבת בכורסת הטלוויזיה שלי ולהמתין למוות.

זו הייתה הנקודה בזמן בה התחלתי לעשות מחקר באינטרנט ודבר אחד הוביל למשנהו. התחלתי עם חיפוש על מחלות אוטואימוניות וזה איכשהו הוביל אותי לד"ר רון רוזדייל. זה עבורי היה מה שהתחיל את החינוך מחדש שלי לגבי מה אני מכניס לפה. איך שינוי הרכב המאקרו נוטריינטים (אבות המזון) יכול לשנות הכל. קראתי כל מה שאני יכול למצוא וצפיתי בכל סרטון שאני יכול למצוא באינטרנט. ואז התחלתי לחקור על ד"ר סטיב פיני וד"ר ג'ף וולק. הייתי כל כך מסוקרן מהדיאטה הקטוגנית הזו, שהייתי צריך ללמוד כל מה שיכולתי. זה הוביל אותי להרבה מומחים בנושא זה ואני ספגתי את כל המידע כמו ספוג. אני עדיין ממשיך ללמוד על התזונה הקטוגנית והיתרונות הרבים שלה.

תמונה

בחיי המקצועיים לשעבר  הייתי מכונאי – יצרן מתכת – רתך. לכן הדרך שבה המוח שלי עובד הובילה לכך שהייתי צריך ללמוד את כל הדרכים בהן פועלת התזונה קטוגנית. לפרק לגורמים איך בדיוק כל דבר בגוף עובד צעד אחר צעד. לרובכם לא יהיה עניין לדעת את כל זה וגם לא תצטרכו. אבל המצב הבריאותי שלי גרם לי ממש לחפור עמוק בנושא. חקרתי את התזונה הקטוגנית במשך שנה שלמה לפני שיישמתי אותה בחיי.

אני צריך לעשות בדיקות דם כל 6 חודשים בגלל הכבד שלי. לאחר 6 חודשים תפקודי הכבד שלי החלו להשתפר. אחרי שנה, הם היו אפילו טובים יותר. הרופא אמר לי "אני לא יודע מה עושה, אבל מה שזה לא יהיה – תמשיך לעשות את זה". כעבור שנתיים כל בדיקות הדם שלי הקשורות לכבד היו נורמליות לחלוטין. היום אחרי כמעט 3 שנים של תזונה קטוגנית, כל תפקודי הכבד שלי נורמליים לחלוטין. למעשה כל בדיקות הדם שלי נורמליות לחלוטין. הרופא שלי אומר שלפי תוצאות הביופסיה שלי, עדיין יש לי את המחלה, אבל אם הוא הולך רק לפי בדיקות הדם – אין יותר סימן למחלה!

כמו כן, ישנם כמה דברים נוספים שתזונה קטוגנית עשתה עבורי:

  1. לאחר הירידה במשקל הראשונית שלי של 74 קילו איבדתי הרבה שרירים ועצמות ולא הייתי בריא. ברגע שהייתי מותאם לניצול שומן, ובאמצעות שימוש בשומן כמקור האנרגיה שלי,  החזרתי לעצמי את מסת השריר ואת צפיפות העצם שאיבדתי. היום אני שוקל 85 קילו ואני שומר על המשקל הזה במשך שנתיים.
  2. לאחר שאובחנתי כחולה סוכרת סוג 2 באפריל 2005 והרופא אמר לי שכנראה אהיה זקוק לאינסולין בעתיד הקרוב, היום רמת הסוכר שלי בצום היא 72-83, A1C הוא 4.4 שמשמעותו רמה ממוצעת של סוכר בדם 79. האינסולין שלי בצום הוא 2.2. כל זה ללא תרופות סוכרת – רק באמצעות תזונה.
  3. רמות הכולסטרול וטריגליצרידים שלי לפני התזונה הקטוגנית היו: טריגליצרידים – 200, HDL – 29, LDL – 100. הרמות היום: טריגלצרידים – 38, HDL-105 LDL-64.
  4. הכאב שלי שיש לי מכל הניתוחים שעברתי קל הרבה יותר לניהול על תזונה קטוגנית. ואני עדיין נקי מתרופות.
  5. אני עדיין צריך מקל או הליכון כדי ללכת, אבל אני כבר לא צריך עגלת נכים ממונעת בחנויות.

אני עדיין מרותק לכורסת הטלוויזיה שלי בדרך כלל,  ועדיין לא יכול לשכב במיטה לישון. אבל אני עדיין רוכב על האופניים הנייחים שלי בכל בוקר. אני בן 55, ואני יכול לומר בכנות שאני מרגיש כאילו הייתי בן 30. אני מלא אנרגיה ויש לי חשיבה מאוד צלולה. אני מרגיש טוב כעת לגבי החיים שלי, בפעם הראשונה מזה זמן רב. אני מרגיש שיש לי הרבה הרבה יותר שנים לפניי! ואני באמת מאמין שזה אפשרי רק בזכות התזונה הקטוגנית!

תודה לכל מי שלקח את הזמן כדי לקרוא!

תמונה

מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. אתה מרשים בכל קנה מידה. התבונה שלך להבין את המצב… לצאת מתוך הלופ הזה של המחלות שנראו כבלתי מנוצחות… ממש לא יאמנו. האומץ שלך לקחת את חייך וללכת בדרך הלא קלה מתוך ידע והבנה…. שאפו!!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s